משלי-פרק-3

ספר

ביאורים

  • בְְּנִי, תּוֹרָתִי אַל־תִּשְְְׁכָּח, ואת מִצְְְוֹתַי יִצֹּר, ישמור לִבֶּךָ.

  • כִּי אֹרֶךְְְ יָמִים וּשְְְׁנוֹת חַיִּים וְְשָׁלוֹם, שלווה, מצב תקין יוֹסִיפוּ תורתי ומצוותי לָךְְְ.

  • חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־יַעַזְְְבֻךָ. לפיכך קָָשְְְׁרֵם – את הדברים הללו עַל־גַּרְְְגְְּרוֹתֶיךָ, כמו ענק שעונדים על הצוואר, כָָּתְְְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ. ביטויים אלגוריים לדברים המלווים את האדם באשר יפנה, ושזוכרים אותם תמיד.

  • וּבכך ת מְְְצָא־חֵן וְְתיחשב כבעל שֵׂכֶל־טוֹב בְְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְְאָדָם. תהיה רצוי לכול. כמה הדרכות קצרות בטיב יחסו של האדם לאלוקיו:

  • בְְּטַח ופנה תמיד אֶל־ה' בְְּכָָל־לִבֶּךָ, כדי שידריך אותך בדרכך ויתמוך בך, וְְאֶל־בִּינָתְְךָ אַל־תִּשָּׁעֵן. גם כאשר דרך ה' או דברו אינם נראים לך, מוטב שתסמוך עליו ולא על חכמתך שלך. בתחומים רבים צריך אדם לבטוח בה':

  • בְְּכָָל־דְְּרָכֶיךָ, ענייניך ומעשיך דָעֵהוּ, זכור את ה', התקרב והתקשר אליו, וְכאשר הוא יהיה המוקד שעל פיו מכוונים כל מעשיך, הוּא יְְיַשֵּׁר אֹרְְחֹתֶיךָ, גם אם דרכיך כשלעצמן אינן ישרות. הפיתוי העיקרי לצעיר שאליו פונים דברי המוסר כאן, איננו דווקא עשיית רע לשמו. הוא מתחיל לסור מדרך הישר בדרך כלל מתוך הנטייה הטבעית לעגל פינות ולבחור בדרך הקצרה, גם אם אין היא מותרת בתכלית. מכאן מגיעה האזהרה:

  • אַל־תְְּהִי חָכָם בְְּעֵינֶיךָ, יְְרָא אֶת־ה' וְְסוּר מֵרָע.

  • רִפְְְאוּת, תרופה תְְּהִי, תהיה היראה לְְשָָׁרֶּךָ, לטבור שלך, לשורש ולמרכז שלך, וְְשִׁקּוּי, מרפא לְְעַצְְְמוֹתֶיךָ. היא תעניק כוח וחיות לכולך, משורש ועד ענף.

  • כַּבֵּד אֶת־ה' מֵהוֹנֶךָ, מנכסיך וּמֵרֵאשִׁית כָָּל־תְְּבוּאָתֶךָ. הכבוד לה' יתבטא גם בנתינת ממון לדברים שבקדושה, בהפרשת תרומות ומעשרות מתבואתך, ואף בתרומת כוחות, כישורים ומשאבים אחרים.

  • וְאז יִמָּלְְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע, יבול משֹביע, וְְב תִירוֹשׁ, מיץ הענבים יְְקָבֶיךָ יִפְְְרֹצוּ, יתפשטו מעבר לגדותיהם. דברי תורה או עצה עשויים להיות נוחים למדי או על כל פנים בלתי מכאיבים, אבל לעתים עונש או תוכחה מביאים לתחושת לחץ ודחק.

  • מוּסַר ה', דברים מייסרים, בְְּנִי, אַל־תִּמְְְאָס, תדחה, וְְאַל־תָּקֹץ, תבחל בְְּתוֹכַחְְְתּוֹ, בין שהיא באה על ידי הקדוש ברוך הוא ישירות ובין על ידי אנשים, שהם שליחיו.

  • כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה'יוֹכִיחַ. לאלה שאיננו אוהב אין הוא דואג במיוחד. לכן אם ה' מכאיב לך ולא לאחרים, דע שהוא עוסק בך ומעוניין בך, וּכְְְאָב אֶת־בֵּן יִרְְְצֶה, יתפייס לאחר שהכה אותו. מדובר כאן באב סמכותי, שמדי פעם מייעצים לו להשתמש גם בשבט, ואף על פי כן היחסים בין אב ובן הם כאלה שהאב אינו רוצה שבנו ילקה. לפעמים הוא מייסר את הבן על מנת לקרבו אליו ולתקנו מכאן והלאה. עוד בשבח חכמת התורה:

  • אַשְְְׁרֵי אָדָם ש מָצָא חָָכְְְמָה, וְְאָדָם ש יָפִיק, יודע למצוא תְְּבוּנָה.

  • כִּי טוֹב ומשתלם סַחְְְרָהּ, המסחר בה יותר מִסְְּחַר כָּסֶף, ויותר מֵחָרוּץ, זהב – טובה תְְּבוּאָתָהּ, תוצרתה.

  • יְְקָרָה הִיא יותר מִפְְּנִינִים, שהן בוודאי יקרות ערך, וְְכָָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְְְׁווּ־בָהּ, משתווים אליה. התורה מביאה עמה שפע מתנות:

  • אֹרֶךְְְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְְְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְְכָבוֹד. הימין הוא הצד החזק יותר, וממנו באה לאדם מתנת החסד שלמעלה ממאמצי האדם – אריכות ימיו. צד שמאל של התורה, לעומת זאת, מעניק מתנות הקשורות לעולם הזה.

  • דְְּרָכֶיהָ הן בסופו של דבר דַרְְְכֵי־נֹעַם, וב כָָל־נְְתִיבֹתֶיהָ, דרכיה – שָׁלוֹם. אלה העקרונות והמטרות שעליהם מיוסדת התורה ולפיהם היא חושבת ומתנהלת, כביכול.

  • עֵץ המניב חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְְתֹמְְכֶיהָ, המסייע לה ומקיימה בשלמותה מְְאֻשָּׁר, נוחל אושר, חוזק והצלחה. התורה מצטיירת כאן כחכמה שימושית ועממית, המעניקה לאנשים עצות כיצד להתנהג. משום כך היא מכונה ‘מוסר אביך' ו'תורת אמך', כי בפשטות, מי שגדל בבית טוב מקבל עצות והדרכות מעין אלו מהוריו. אלא שהתורה היא הרבה מעבר לכך –

  • ה' בְְּאמצעות ה חָָכְְְמָה יָסַד אָרֶץ, הוא כּוֹנֵן, העמיד את ה שָׁמַיִם בִּתְְְבוּנָה.

  • בְְּדַעְְְתּוֹ, מתוך הדעת שלו תְְּהוֹמוֹת נִבְְְקָעוּ, וּשְְְׁחָקִים, שמים יִרְְְעֲפוּ, יזילו טָל, רטיבות. התורה כפי שהיא למעלה, בהיקפה הגדול הכולל את החכמה, הבינה והדעת, היא הכלי שבעזרתו נברא העולם.

  • בְְּנִי, אַל־יָלֻזוּ, יסורו דברי התורה מֵעֵינֶיךָ, נְְצֹר, שמור תֻּשִׁיָּה, עצה טובה וּמְְְזִמָּה, הבנה מחכימה.

  • וְְיִהְְְיוּ הדברים הללו חַיִּים, חיוניות, מִחיה לְְנַפְְְשֶׁךָ וְְחֵן לְְגַרְְְגְְּרֹתֶיךָ, לצווארך. הם טובים גם לשם החיים עצמם וגם למען החן והיופי.

  • אָז – כשתשמור את התורה, תֵּלֵךְְְ לָבֶטַח דַּרְְְכֶּךָ, דרכך תהיה בטוחה וְְרַגְְְלְְךָ לֹא תִגּוֹף, תוכֶּה , לא תיתקל באבני נגף. ולא רק בלכתך –

  • אִם־תִּשְְְׁכַּב לֹא־תִפְְְחָד, וְְשָׁכַבְְְתָּ וְְעָרְְבָה שְְׁנָתֶךָ, שנתך תהיה נעימה ושלווה.

  • אַל, לא תִּירָא מִפַּחַד הבא פִּתְְְאֹם, וּמִשֹּׁאַת, אסון של רְְשָׁעִים כִּי תָבֹא.

  • כִּי־ה' יִהְְְיֶה בְְכִסְְְלֶךָ, בתקוותך, מבטחך. וְְשָׁמַר רַגְְְלְְךָ מִלָּכֶד, שלא תילכד במכשול כלשהו. מכאן לעצות ביחסים שבין אדם לחברו:

  • אַל־תִּמְְְנַע־טוֹב, עשיית טובה מִבְְּעָלָיו, ממי שמגיע לו, בִּהְְְיוֹת לְְאֵל יָדְְךָ, בשעה שיש בכוחך לַעֲשׂוֹת. גם מעשים שאינם חובה המוטלת עליך, אבל באפשרותך לעזור באמצעותם לבני אדם, אל תימנע מלעשותם.

  • אַל־תֹּאמַר לְְרֵעֲךָ המבקש לשאול ממך חפץ, למשל: לֵךְְְ וָשׁוּב למחר וּמָחָר אֶתֵּן לך את מבוקשך , וְְיֵשׁ אִתָּךְְְ, אף שהחפץ נמצא אצלך. לפעמים אדם דוחה את חברו סתם כך, מחוסר רצון, מחמת עצלות, ולפעמים הוא מסרב שלוש פעמים כדי שהחבר ירגיש כמה קשה עליו הנתינה או כדי שירגיש מרוצה יותר כאשר הוא מקבל את מבוקשו לבסוף. ובוודאי שאין לעשות כן למי שחייבים לשלם לו.

  • אַל־תַּחֲרֹשׁ, תתכנן עַל־רֵעֲךָ לעשות לו רָעָה, וְְהוּא־יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְְְ, בזמן שהוא מרגיש אתך בנוח ואינו חושד בכלום. אפשר לפרש זאת על שני שותפים שאחד מהם מהרהר כיצד לפרק את השותפות בלא ידיעת חברו, או כמו שפירשו חכמים את הפסוק על אדם שחי עם אשה ובלבו הוא מתכנן את הגירושין.

  • אַל־תָּרִיב עִם־אָדָם חִנָּם, ללא סיבה, אִם־לֹא גְְמָלְְךָ, עולל לך רָעָה. מכאן עולה שאם מישהו אכן פגע בך, ייתכן שאתה רשאי להתקוטט עמו.

  • אַל־תְְּקַנֵּא בְְּאִישׁ חָמָס, גזלן, וְְאַל־תִּבְְְחַר בְְּכָָל־דְְּרָכָיו. אף שאנשים כאלה הופכים לפעמים למופת של הצלחה – אל תקנא בהם.

  • כִּי תוֹעֲבַת ה' מי שהוא נָלוֹז, הסוטה מדרך הישר, וְְאֶת, עם יְְשָׁרִים סוֹדוֹ. הישרים הם אנשי סודו. לחכמה הבאה מאת ה' לא יזכה אלא מי שדרכו ישרה והוא מתוקן במידותיו.

  • מְְאֵרַת, קללת ה' בְְּבֵית רָשָׁע, ואת נְְְוֵה, מעון ה צַדִּיקִים ה' יְְבָרֵךְְְ.לבחירתו החופשית של האדם יש השלכות –

  • אִם הוא פונה לַלֵּצִיםהוּא־יָלִיץ. ה' לא ימנע זאת ממנו ויניח לו להתלוצץ, ולעומת זאת לַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן. מי שבוחר להיות בין הענווים, יינתן לו חן מלמעלה.

  • כָּבוֹדחֲכָמִים יִנְְְחָלוּ, ואת ה כְְְסִילִים ‘מֵרִים' קָלוֹן. גם השוטים זוכים לפרסום, אך הם מתפרסמים על ידי חרפתם וטיפשותם.

פסוקים

  1. בני תורתי אל־תשכח ומצותי יצר לבך
  2. כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך
  3. חסד ואמת אל־יעזבך קשרם על־גרגרותיך כתבם על־לוח לבך
  4. ומצא־חן ושכל־טוב בעיני אלהים ואדם
  5. בטח אל־יהוה בכל־לבך ואל־בינתך אל־תשען
  6. בכל־דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך
  7. אל־תהי חכם בעיניך ירא את־יהוה וסור מרע
  8. רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך
  9. כבד את־יהוה מהונך ומראשית כל־תבואתך
  10. וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו
  11. מוסר יהוה בני אל־תמאס ואל־תקץ בתוכחתו
  12. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את־בן ירצה
  13. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה
  14. כי טוב סחרה מסחר־כסף ומחרוץ תבואתה
  15. יקרה היא מפניים [מפנינים] וכל־חפציך לא ישוו־בה
  16. ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד
  17. דרכיה דרכי־נעם וכל־נתיבותיה שלום
  18. עץ־חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר
  19. יהוה בחכמה יסד־ארץ כונן שמים בתבונה
  20. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו־טל
  21. בני אל־ילזו מעיניך נצר תשיה ומזמה
  22. ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך
  23. אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף
  24. אם־תשכב לא־תפחד ושכבת וערבה שנתך
  25. אל־תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא
  26. כי־יהוה יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד
  27. אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל ידיך [ידך] לעשות
  28. אל־תאמר לרעיך [לרעך ] לך ושוב ומחר אתן ויש אתך
  29. אל־תחרש על־רעך רעה והוא־יושב לבטח אתך
  30. אל־תרוב [תריב] עם־אדם חנם אם־לא גמלך רעה
  31. אל־תקנא באיש חמס ואל־תבחר בכל־דרכיו
  32. כי תועבת יהוה נלוז ואת־ישרים סודו
  33. מארת יהוה בבית רשע ונוה צדיקים יברך
  34. אם־ללצים הוא־יליץ ולעניים [ולענוים] יתן־חן
  35. כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון

פסוקים מנוקד

  1. בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֺתַי יִצֹּר לִבֶּךָ׃
  2. כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ׃
  3. חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ׃
  4. וּמְצָא־חֵן וְשֵׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם׃
  5. בְּטַח אֶל־יְהוָה בְּכָל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵן׃
  6. בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ׃
  7. אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהוָה וְסוּר מֵרָע׃
  8. רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ׃
  9. כַּבֵּד אֶת־יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל־תְּבוּאָתֶךָ׃
  10. וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃
  11. מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׃
  12. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶה׃
  13. אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה׃
  14. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר־כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ׃
  15. יְקָרָה הִיא מפניים [מִפְּנִינִים] וְכָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ־בָהּ׃
  16. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד׃
  17. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׃
  18. עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׃
  19. יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׃
  20. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָל׃
  21. בְּנִי אַל־יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה׃
  22. וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ׃
  23. אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף׃
  24. אִם־תִּשְׁכַּב לֹא־תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ׃
  25. אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא׃
  26. כִּי־יְהוָה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד׃
  27. אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך [יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת׃
  28. אַל־תֹּאמַר לרעיך [לְרֵעֲךָ ] לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ׃
  29. אַל־תַּחֲרֹשׁ עַל־רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא־יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ׃
  30. אַל־תרוב [תָּרִיב] עִם־אָדָם חִנָּם אִם־לֹא גְמָלְךָ רָעָה׃
  31. אַל־תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל־תִּבְחַר בְּכָל־דְּרָכָיו׃
  32. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה נָלוֹז וְאֶת־יְשָׁרִים סוֹדוֹ׃
  33. מְאֵרַת יְהוָה בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ׃
  34. אִם־לַלֵּצִים הוּא־יָלִיץ ולעניים [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן־חֵן׃
  35. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׃