משלי-פרק-5
ספר
מקבץ
ביאורים
-
בְְּנִי, לְְחָָכְְְמָתִי, שנרכשה גם מניסיון חיים, הַקְְְשִׁיבָה, לִתְְְבוּנָתִי הַט, הטה את אָָזְְְנֶךָ.
-
לִשְְְׁמֹר מְְזִמּוֹת, מחשבות חכמות וכדי ש דַעַת שְְׂפָתֶיךָ יִנְְְצֹרוּ, שתשמור על דיבור מושכל ותדע להיזהר מדיבור אחר.
-
כִּי נֹפֶת, מתיקות, דברי פיתוי נעימים תִּטֹּפְְְנָה שִׂפְְְתֵי האשה ה זָרָה המעוניינת ללכוד אותך, וְְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ, החך שלה.
-
וְאולם אַחֲרִיתָהּ, סופה מָרָה כַלַּעֲנָה, שם של עשב מר. ולעומת חִכהּ החלק היא חַדָּה כְְּחֶרֶב פִּיּוֹת, המושחזת משני צדדיה.
-
רַגְְְלֶיהָ יֹרְְדוֹת, מהלכה מוביל אל ה מָוֶת, או: אחריתה מוות, אל ה שְְׁאוֹל צְְעָדֶיהָ יִתְְְמֹכוּ, יכוְונו , ואם תתפתה להתלוות אליה, גם אותך היא תיקח לשם.
-
אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְְּפַלֵּס, היזהר מליישר לך דרך חיים קצרה, כביכול. נָעוּ, הסתובבו, התרחקו מַעְְְגְְּלֹתֶיהָ, מסלוליה עד ש לֹא תֵדָע. מחמת מיעוט ניסיון החיים שלך אתה עלול לחשוב שהדרך להגיע אל בית הזרה ובחזרה קלה ומהירה, אך מה שנראה לך גיחה קטנה, הוא למעשה דרך מסוכנת. דרכיה של המציאות ‘החלקה' נפתלות ומסובכות.
-
וְְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְְְעוּ־לִי, וְְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְְְרֵי־פִי.
-
הַרְְְחֵק מֵעָלֶיהָ – מעל האשה הזו את דַרְְְכֶּךָ, וְְאַל־תִּקְְְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ. מדובר באשה נשואה, שמחפשת בחורים לפעמים רק לשם הרפתקה ולפעמים לקשר עמוק יותר, ואילו היא מסבכת את המסכן שמתפתה לה.
-
פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים את הוֹדֶךָ, תפארתך ונכסיך. אתה עלול להלוות לה כסף, להעניק לה מתנות ולהשקיע בה כוחות. היזהר שמא היא תיקח ממך הכול, וּפן תיתן שְְְׁנֹתֶךָ לְְאַכְְְזָרִי. אתה עלול לכלות את ימיך בגלל נצלנותה.
-
פֶּן יאכלו ו יִשְְְׂבְְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, את כל מה שיש לך, וַעֲצָבֶיךָ, עמלך, רכושך שיגעת בו יהיה בְְּבֵית נָָכְְְרִי. בסוף יתברר שמאחורי האשה הזו קיים מנגנון שלם הסוחט ממך כסף.
-
וְְנָהַמְְְתָּ בְְאַחֲרִיתֶךָ, סופך שתרגז ותרטון מכאב, בִּכְְְלוֹת, כאשר בעקבות התהליך הזה יכלה בְְּשָׂרְְךָ וּשְְְׁאֵרֶךָ, בשרך, או: שאריתך.
-
וְְאָמַרְְְתָּ: אֵיךְְְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְְתוֹכַחַת נָאַץ, שנא, ביזה לִבִּי?! למה לא שמתי לב לתוכחות,
-
וְְלֹא־שָׁמַעְְְתִּי בְְּקוֹל מוֹרָי, וְְלִמְְְלַמְְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָָזְְְנִי?!
-
כִּמְְְעַט, בן – רגע הָיִיתִי בְְכָָל־רָע, במצב רע מאוד בְְּתוֹךְְְ קָהָל וְְעֵדָה, בקרב החברה והשופטים.
-
שְְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ, וְְנוֹזְְלִים שאב מִתּוֹךְְְ בְְּאֵרֶךָ שלך. אם רצונך בקרבת אשה, פְּנה אל אשתך ולא לאשה זרה.
-
יָפוּצוּ מַעְְְיְְנֹתֶיךָ, ברכתך שלך ה חוּצָה, בָּרְְחוֹבֹת, במרחבים יזרמו פַּלְְְגֵי־מָיִם, והם ירוו ויצמיחו. כך תהיה מקור שופע ברכה.
-
יִהְְְיוּ מימיך לְְךָ לְְבַדֶּךָ, וְְאֵין לְְזָרִים אִתָּךְְְ. שמור את מה שיש לך – ביתך וחייך.
-
יְְהִי־מְְקוֹרְְךָ, מעיינך בָרוּךְְְ, וּשְְְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְְעוּרֶיךָ.
-
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְְרַוֻּךָ בְְכָָל־עֵת, בְְּאַהֲבָתָהּ תִּשְְְׁגֶּה, תתפתה, תהגה ותחשוב תָמִיד.
-
וְְלָמָּה תִשְְְׁגֶּה, בְְנִי, בְְאשה זָרָה, וּתְְְחַבֵּק חֵק נָָכְְְרִיָּה?!
-
כִּי נֹכַח, מול עֵינֵי ה' דַּרְְְכֵי־אִישׁ. ה' רואה את כל מעשיו של האדם, וְְאת כָָל־מַעְְְגְְּלֹתָיו, דרכיו, אורח חייו אשר הוא מְְפַלֵּס.
-
עֲווֹנוֹתָיו יִלְְְכְְּדֻנוֹ, ילכדוהו – אֶת־הָרָשָׁע, וּבְְְחַבְְְלֵי חַטָּאתוֹ של עצמו יִתָּמֵךְְְ, יסתבך. אין הכרח בעונשים מן החוץ דווקא; האדם יוצר את המלכודות לעצמו.
-
הוּא יָמוּת בְְּאֵין, בהיעדר מוּסָר, וּבְְְרֹב אִוַּלְְְתּוֹ, טיפשותו יִשְְְׁגֶּה, יטעה.
פסוקים
-
בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט־אזנך
-
לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו
-
כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה
-
ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות
-
רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו
-
ארח חיים פן־תפלס נעו מעגלתיה לא תדע
-
ועתה בנים שמעו־לי ואל־תסורו מאמרי־פי
-
הרחק מעליה דרכך ואל־תקרב אל־פתח ביתה
-
פן־תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי
-
פן־ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי
-
ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך
-
ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי
-
ולא־שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אזני
-
כמעט הייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה
-
שתה־מים מבורך ונזלים מתוך בארך
-
יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי־מים
-
יהיו־לך לבדך ואין לזרים אתך
-
יהי־מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך
-
אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד
-
ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה
-
כי נכח עיני יהוה דרכי־איש וכל־מעגלתיו מפלס
-
עוונותיו ילכדנו את־הרשע ובחבלי חטאתו יתמך
-
הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה
פסוקים מנוקד
-
בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶךָ׃
-
לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ׃
-
כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׃
-
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׃
-
רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ׃
-
אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע׃
-
וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי׃
-
הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ׃
-
פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי׃
-
פֶּן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי׃
-
וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ׃
-
וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי׃
-
וְלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי׃
-
כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה׃
-
שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ׃
-
יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי־מָיִם׃
-
יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ׃
-
יְהִי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ׃
-
אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד׃
-
וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה׃
-
כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס׃
-
עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ׃
-
הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה׃