משלי-פרק-8

ביאורים

• הֲלֹא־חָָכְְְמָה תִקְְְרָא, תכריז, וּתְְְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ, תצעק.

• בְְּרֹאשׁ־מְְרֹמִים, המקום הגבוה ביותר, וגם במקום גלוי – עֲלֵי, על ה דָרֶךְְְ, ב בֵית נְְתִיבוֹת, צומת דרכים נִצָּבָה, היא עומדת.

• לְְיַד־שְְׁעָרִים לְְפִי־קָרֶת, בפתח העיר – מקום הכינוס המרכזי. ב מְְבוֹא פְְתָחִים תָּרֹנָּה, תדבר בקול. וזה הנאום שהיא נושאת:

• אֲלֵיכֶם, אִישִׁים, אֶקְְְרָא, וְְקוֹלִי אשא אֶל־בְְּנֵי אָדָם:

• הָבִינוּ, פְְתָאיִם, חסרי לימוד וניסיון, עָָרְְְמָה, פיקחות. וּכְְְסִילִים, חסרי דעת, הָבִינוּ לֵב, השכילו.

• שִׁמְְְעוּ את דברי כִּי נְְגִידִים, צַווים ברורים וחתוכים; בעלי השפעה; דברים נכבדים; או: נכוחים אֲדַבֵּר, וּמִפְְְתַּח שְְׂפָתַי מפיק מֵישָׁרִים, דברי יושר וצדק.

• כִּי־אֱמֶת יֶהְְְגֶּה חִכִּי, ידבר פי, וְְתוֹעֲבַת שְְׂפָתַי – רֶשַׁע. החכמה נבחנת באמתותה. אין היא סובלת עיוות וחוסר הגינות.

• בְְּצֶדֶק, ביושר נאמרים כָָּל־אִמְְְרֵי־פִי, אֵין בָּהֶם דבר נִפְְְתָּל, עקלקל וְְעִקֵּשׁ, עקום.

• כֻּלָּם נְְכֹחִים לַמֵּבִין. המתבונן ייווכח שכל דברי נכונים, וִישָׁרִים לְְמֹצְְאֵי דָעַת. לא תמיד דברי פשוטים, ולא כל אדם יוכל לרכשם בלא עזרה, אבל מי שיחשוב יעמוד על יושרם. החכמה מוסיפה ומתפארת:

• קְְחוּ־מוּסָרִי, וְְאַל תקחו כָּסֶף. עדיפה קניית המוסר שאני מגישה, מאגירת כסף, וְְה דַעַת שקולה יותר מֵחָרוּץ, זהב נִבְְְחָר, מובחר.

• כִּי־טוֹבָה, רצויה, יקרה ומועילה ה חָָכְְְמָה יותר מִפְְּנִינִים, וְְכָָל־חֲפָצִים לֹא יִשְְְׁווּ־בָהּ. שום חפץ אינו שווה לערכה. ברור שהחכמה שעליה מדובר כאן, איננה עצה והדרכה נבונה בלבד. ניכר שהיא מתנשאת מעבר לתחום של המעשה בפועל, ומרמזת על התורה עצמה, שהיא חכמת ה' המושלמת, שאין דבר בעולם שערכו ישווה לה.

• אֲנִי, חָָכְְְמָה, שָׁכַנְְְתִּי, שוכנת עם עָָרְְְמָה. אינני עוסקת רק באמירות מופשטות. אתי גם היכולת להתנהל בעולם בצורה מושכלת. וְְדַעַת מְְזִמּוֹת, הכרת מחשבות, תחבולות ופתרונות אֶמְְְצָא.

• יִרְְְאַת ה', המזוהה כאן עם החכמה, היא שְְׂנֹאת, שנאַת רָע, שנאת גֵּאָה וְְגָאוֹן, גאווה והתנשאות וְְדֶרֶךְְְ רָע, וּפִי תַהְְְפֻּכוֹת, פה מלא סילופים שָׂנֵאתִי.

• לִי, לקשורים אלי יכולת להעניק עֵצָה וְְהם בעלי תוּשִׁיָּה. החכמים הם המסוגלים לסייע, להבין מצבים ולפתור בעיות. מכיוון ש אֲנִי בִינָה, לִי, בידי ה גְְבוּרָה.

• בִּי, באמצעותי מְְלָכִים יִמְְְלֹכוּ, וְְרֹזְְנִים יְְחוֹקְְקוּ חוקי צֶדֶק.

• בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ, ימשלו, וישלטו בעזרתי נְְְדִיבִים, נכבדים ו כָָל־שֹׁפְְטֵי צֶדֶק. החכמה מכשירה את בעליה לתפקידים האלו ומורה להם את דרכם.

• אֲנִי את אֹהֲבַי אֵהָב, אוהַב, ועל כן אני מגלה להם את סתרַי – וּמְְְשַׁחֲרַי, המחפשים אותי יִמְְְצָאֻנְְנִי. מצד אחד, החכמה מוכרת את עצמה ומכריזה לכול: קנו אותי, תפסו אותי. מצד שני, הואיל ובה גלומים כל הדברים, היא יקרת ערך, ועל כן יש לחפש אחריה.

• עֹשֶׁר־וְְכָבוֹד נמצאים אִתִּי, הוֹן עָתֵק, כביר וּצְְְדָקָה.

• טוֹב פִּרְְְיִי יותר מֵחָרוּץ וּמִפָּז – שמות נרדפים לזהב. וּתְְְבוּאָתִי, התוצר שאני מספקת שווה יותר מִכֶּסֶף נִבְְְחָר.

• בְְּאֹרַח, דרך צְְדָקָה אֲהַלֵּךְְְ, בְְּתוֹךְְְ נְְתִיבוֹת, שבילי מִשְְְׁפָּט. את פריי הטוב אין להשיג בדרכי מרמה ורוע אלא בהגינות ובנטייה לטוב.

• לְְהַנְְְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, דבר של ממש, קיום אמתי, וְְאֹצְְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. עד כה דובר על חכמת העולם הזה – חכמה של הנהגה אנושית ושל התייחסות לעולם. כעת מתוארת החכמה של מעלה. תפיסת התורה המתוארת בקטע הבא, במדרגות מופשטות ובהיקף הגדול ביותר, היא יוצאת דופן במקרא כולו.

• קָנָנִי, המציא אותי ב רֵאשִׁית דַּרְְְכּוֹ – דרך הבריאה, קֶדֶם מִפְְְעָלָיו מֵאָז. אני מפעלו הראשון. החכמה היא ההוויה הראשונה של העולם.

• מֵעוֹלָם נִסַּכְְְתִּי, נמשחתי, הייתי נסיכה או מלכה, מֵרֹאשׁ, מִקַּדְְְמֵי־אָרֶץ, בטרם היות העולם. מבחינה מסוימת התורה היא מושלת העולם.

• בְְּאֵין, בטרם היו תְְּהֹמוֹת חוֹלָלְְְתִּי, נוצרתי, בְְּאֵין מַעְְְיָנוֹת נִכְְְבַּדֵּי, עמוסי מָיִם,

• בְְּטֶרֶם הָרִים הָָטְְְבָּעוּ, קיבלו את צורתם, או: נוסדו, לִפְְְנֵי שנוצרו גְְבָעוֹת חוֹלָלְְְתִּי.

• עַד־לֹא עָשָׂה ה' אֶרֶץ וְְחוּצוֹת, מדינות וסביבותיהן וְְרֹאשׁ עַפְְְרוֹת תֵּבֵל, תחילת עפרות העולם הזה.

• בַּהֲכִינוֹ את ה שָׁמַיִם – שָׁם אָנִי. הייתי עם ה' בְְּחֻקוֹ חוּג, כשקבע עיגול הארץ עַל־פְְּנֵי תְְהוֹם, כשתחם את התהום ביבשה,

• בְְּאַמְְּצוֹ, כשחיזק שְְׁחָקִים, שמים מִמָּעַל, ומלמטה – בַּעֲזוֹז, כשגברו ועצמו עִינוֹת, מעיינות ה תְְּהוֹם,

• בְְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, תחומו, וּמַיִם לֹא יַעַבְְְרוּ את פִיו, שפתו, או: לא ימרו את דברו. עם כל הסערות שבו, לים יש גבול שאין הוא עובר. בְְּחוּקוֹ, כשקבע מוֹסְְדֵי, יסודות אָרֶץ כבר הייתי קיימת.

• וָאֶהְְְיֶה אֶצְְְלוֹ, אצל ה' אָמוֹן, חניך. ה' היה האומן המגדל והמטפח אותי, וָאֶהְְְיֶה כמו ילדת שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, מְְשַׂחֶקֶת לְְפָנָיו בְְּכָָל־עֵת, קודם שהיה עולם, כאשר רק ה' ואני, תורתו, היינו קיימים. אולם לא נשארתי להשתעשע למעלה, לפני קיום העולם ומעבר לו. ירדתי גם למטה והמשכתי לפעול גם לאחר הבריאה –

• מְְשַׂחֶקֶת בְְּתֵבֵל אַרְְְצוֹ. החכמה האלוקית מתווה את העולם, העולם הוא זירת המשחק של החכמה האלוקית, וְְשַׁעֲשֻׁעַי היו אֶת, עם בְְּנֵי אָדָם. התורה ממשיכה לדבר אך מן התורה במהותה העליונה והמופשטת, היא מתייחסת יותר למעמדה בעולם המעשה:

• וְְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְְְעוּ־לִי, וְְאַשְְְׁרֵי אלה שאת דְְּרָכַי יִשְְְׁמֹרוּ.

• שִׁמְְְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ, הַחכימו וְְאַל־תִּפְְְרָעוּ, אל תפרו את מוסרי.

• אַשְְְׁרֵי־אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְְְׁקֹד, להתמיד, להזדרז עַל־דַּלְְְתֹתַי יוֹם יוֹם. הרוצה ללמוד חכמה צריך לבוא לבקר אצלי בכל יום. לִשְְְׁמֹר, להשגיח ולהמתין על מְְזוּזֹת פְְּתָחָי.

• כִּי מֹצְְאִי, מי שמצא אותי – מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק, וימצא בכך רָצוֹן מֵה'.

• וְְאילו חֹטְְאִי, החוטא כנגדי איננו פוגע באחרים, אלא הוא חֹמֵס את נַפְְְשׁוֹ שלו. כָָּל־מְְשַׂנְְְאַי, השונאים אותי אָהֲבוּ מָוֶת, כי המוות הוא היפוכה של החכמה. התורה היא תורת חיים והיא מקור החיים ומעיין החיים.