משלי-פרק-14

ביאורים

• חַכְְְמוֹת נָשִׁים, נשים חכמות, כל אחת מהן בָּנְְתָה בֵיתָהּ. הבית, במובנו החומרי והרוחני, בנוי במידה רבה על הנשים, וְְאשה אִוֶּלֶת, אווילית בְְּיָדֶיהָ תֶהֶרְְְסֶנּוּ, אף שאין היא מתכוונת לכך.

• הוֹלֵךְְְ בְְּיָָשְְְׁרוֹ – יְְרֵא ה'. מי שהוא ירא ה' הולך ביושר, וּנְְְלוֹז דְְּרָכָיו, מי שדרכיו עקומות בּוֹזֵהוּ – את ה'. לא תמיד אנשים זוכרים זאת, אבל מעשיו של הרמאי הפתלתל אינם נוגדים רק את החוק ומסבכים אותו עם המשטרה, אלא מבזים את הקדוש ברוך הוא.

• בְְּפִי־אֱוִיל חֹטֶר, מקל, שרביט גַּאֲוָה. הטיפש מרגיש שהוא חכם ומבטא את ‘גדלותו' בדיבוריו. לא זו בלבד שהוא מתגאה לחינם, אלא בעצם החשיפה העצמית יש כדי לבזותו, וְְשִׂפְְְתֵי חֲכָמִים תִּשְְְׁמוּרֵם, ישמרו את החכמים מדיבורי שטות.

• בְְּאֵין אֲלָפִים, שוורים, שהיו כוח העבודה העיקרי בחקלאות – בחריש, בדיש ובהובלה, אין אֵבוּס– בָּר, כלי המכיל תבואה, וְְרָָב, ריבוי ה תְְּבוּאוֹת טמון בְְּכֹחַ שׁוֹר. אי – אפשר להפיק יש מאין. הצלחה גדולה תובעת השקעות רבות בכוחות עבודה ובשאר משאבים.

• עֵד אֱמוּנִים לֹא יְְכַזֵּב. על עד נאמן אפשר לסמוך. לא רק שהוא לא ישקר, הוא אף לא יבזבז את דבריו לריק, וְְיָפִיחַ, מפיץ כְְּזָבִים עֵד שָׁקֶר. מי שרגיל להפריח מהתלות ודברי מרמה גם עדותו אינה אמינה.

• בִּקֶּשׁ, חיפש לֵץ חָָכְְְמָה – וָאָיִן. קל – הדעת איננו מעוניין להתאמץ, ולכן לא ימצא חכמה, וְְדַעַת לְְנָבוֹן נָקָל. לאדם נבון קל ופשוט לקנות דעת.

• לֵךְְְ מִנֶּגֶד, מרחוק לְְאִישׁ כְְּסִיל. כשאתה רואה כסיל, עבור לצד השני של הדרך כי פגישה עמו לא תוסיף לך דבר, והתרחק ממי שבו בַל־יָדַעְְְתָּ, אינך מזהה שִׂפְְְתֵי־דָעַת. אם אינך יודע שהוא מדבר בדעת, לא כדאי לך לדבר אתו.

• חָָכְְְמַת עָרוּם, חכמתו של פיקח היא ל הָבִין את דַּרְְְכּוֹ, הדרך הנכונה לו, ולעומת זאת אִוֶּלֶת ה כְְּסִילִים מִרְְְמָה. הטיפשות של הכסילים מסיטה אותם מדרך הישר, והם טועים ומטעים תמיד.

• אֱוִלִים יָלִיץ, יניע לדבר ה אָשָׁם. החטא, האשמה או ראיית החובה הם הכוח הגורם להם לדבר, או: הם נושאי שיחתם העיקריים, וּמנגד , בֵין יְְשָׁרִים יליץ ה רָצוֹן. את שיח הישרים מניעים מעשים רצויים, חסד וברכה. אשר על כן, מי שנמצא בסביבה של אווילים ימצא אשמה מסוגים שונים, ואילו בין אנשים ישרים והגונים יצמחו רצון, קרבה ואהבה.

• לֵב יוֹדֵעַ מָָרַּת, מרירות נַפְְְשׁוֹ. האדם בתוכו חש ומכיר באופן בלתי אמצעי את מכאוביו, ולא רק בצער, אלא גם בְְְשִׂמְְְחָתוֹ של הלב לֹא־יִתְְְעָרַב זָר. אנשים נושאים את כוונותיהם, חוויותיהם והתרגשויותיהם בתוך עצמם. לבו של אדם מצטער בצרתו ושמח בשמחתו, ואילו הזולת לא יחוש זאת באותה עצמה.

• בֵּית רְְשָׁעִים יִשָּׁמֵד, וְְאֹהֶל יְְשָׁרִים יַפְְְרִיחַ. יש לו תקווה טובה.

• יֵשׁ לפעמים דֶּרֶךְְְ יָשָׁר, שהיא ישרה לכאורה לִפְְְנֵי־אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְְְכֵי־מָוֶת. סופה להיות כדרכים המובילות אל המוות. על כן, נדרשת זהירות, בדיקה מתמדת של הדרך ותקווה לסיוע אלוקי.

• גַּם־בִּשְְְׂחֹק יִכְְְאַב־לֵב. אם אנשים סובלים מדיכאון או צער, כאבם נמשך גם בזמן שהם צוחקים, ופעמים רבות אַחֲרִיתָהּ, בסופה של שִׂמְְְחָה מופיעה תוּגָה. העצב מתגלה אחרי שהשמחה התפרצה.

• מִדְְּרָכָיו יִשְְְׂבַּע סוּג, סר לֵב. אדם שלבו סוטה מדרך הישר ישבע מן המרורות שבהן הזין את עצמו, וּמֵעָלָיו – מעל סוג הלב יסור אִישׁ טוֹב, ולא ייכשל בדרכו.

• פֶּתִי, אדם תמים שאפשר לפתותו בקלות, ואינו חוקר ומתבונן יַאֲמִין לְְכָָל־דָּבָר, והוא מקבל כל דבר שהוא שומע כפשוטו, וְְאילו עָרוּם יָבִין דבר לַאֲשֻׁרוֹ. המשכיל יבין מה שראוי להבין.

• חָכָם יָרֵא וזהיר, וְְלכן הוא סָר מֵרָע, ואילו ה כְְְסִיל מִתְְְעַבֵּר, מתמלא גאווה וזעם וּבוֹטֵחַ בעצמו, בגדולתו ובכוחו.

• קְְצַר־אַפַּיִם, רגזן, מי שממהר לכעוס יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת, טעות מחמת חוסר סבלנותו, ומנגד – אִישׁ מְְזִמּוֹת, מי שחושב מדי ומתכנן תכניות על גבי תכניות, יִשָּׂנֵא, איננו אהוב על הבריות. על האדם ללכת בדרך המיצוע – לא תמיד להגיב תגובה מידית, אך גם לא לתכנן בלי סוף.

• נָחֲלוּ פְְתָאיִם אִוֶּלֶת. התמימים שאינם יודעים להבחין בין דבר לדבר מגיעים בסופו של דבר לשטות, ולהפך, ה עֲרוּמִים, הפיקחים המעמיקים להבין יַכְְְתִּרוּ, יעטרו לבסוף את ראשם ב דָעַת.

• שַׁחוּ, יתכופפו רָעִים לִפְְְנֵי טוֹבִים בסופם, וּרְְְשָׁעִים יבואו וישתחוו עַל־שַׁעֲרֵי צַדִּיק לבקש את סליחתו. מכאן לנושאים הקשורים יותר לדמותה של החברה האנושית:

• גַּם, אפי לו לְְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ. אדם עני נעשה שנוא על כולם, ואף חבריו מתכחשים אליו, וְְאילו אֹהֲבֵי עָשִׁיר הם רַבִּים. לעשיר ישנם ידידים רבים.

• בָּז־לְְרֵעֵהוּ הוא חוֹטֵא, וּמְְְחוֹנֵן, מרחם, עושה חסד עם עֲנָוִים – אַשְְְׁרָיו, הוא מאושר וברוך.

• הֲלוֹא־יִתְְְעוּ, יתבלבלו, יסטו ויאבדו את דרכם חֹרְְשֵׁי, מתכנני רָע, וְְחֶסֶד וֶאֱמֶת יימצאו ל חֹרְְשֵׁי טוֹב, למתכוונים לטוב.

• בְְּכָָל־עֶצֶב יִהְְְיֶה מוֹתָר, יתרון. שכרה של כל יגיעה בצדה. והיו שדרשו: אפילו מהעצבות יכול לצמוח יתרון כלשהו. וּדְְְבַר־שְְְׂפָתַיִם אַךְְְ־לְְמַחְְְסוֹר, מדיבורים בלבד לא צומחת כל תועלת.

• עֲטֶרֶת, כתר בראשם של חֲכָמִים – עָָשְְְׁרָם. העושר נאה לחכמים, ו אִוֶּלֶת כְְּסִילִים נשארת אִוֶּלֶת, גם אם הם עשירים.

• מַצִּיל נְְפָשׁוֹת – עֵד אֱמֶת, כי בעדותו החייב יצא חייב והזכאי זכאי. וְְיָפִחַ, ומוציא כְְּזָבִים – איש מִרְְְמָה. השקרן בהפצת שקריו רק ינחיל אכזבות.

• בְְּיִרְְְאַת ה' יש מִבְְְטַח־עֹז, מבצר חזק המגן על האדם, וּלְְְבָנָיו של ירא ה' יִהְְְיֶה מַחְְְסֶה. גם אם הבנים לא יגיעו למדרגת אביהם, לפחות יוכלו לחסות במבצר שהוא בנה.

• יִרְְְאַת ה' היא מְְקוֹר חַיִּים, והיא מועילה לָסוּר מִמֹּקְְשֵׁי מָוֶת.

• בְְּרָָב־עָם תתבטא הַדְְְרַת־מֶלֶךְְ, כבוד למלך, המולך ושולט על העם. וּבְְְאֶפֶס לְְאֹם, בזמן שהעם מתדלדל ואוזל, באה מְְחִתַּת רָזוֹן, מחסור, מכה לקיום.

• אֶרֶךְְְ אַפַּיִם צריך להיות האדם שהוא רַב־תְְּבוּנָה. אדם נבון מאוד מבין שראוי שיהיה סבלן, וּקְְְצַר־רוּחַ הוא זה ש מֵרִים ויוצר אִוֶּלֶת.

• חַיֵּי בְְשָׂרִים, לַגוף ה לֵב מַרְְְפֵּא, לב טוב ושלֵו מעניק חיים בריאים לכל הגוף, וּרְְְקַב, ריקבון ב עֲצָמוֹת מחוללת קִנְְְאָה. הקנאה מפוררת את הגוף ואינה בונה דבר; קנאה השולטת באדם מרקיבה את עצמיותו ואת עצמתו.

• עֹשֵׁק, מנצל ומקפח את ה דָּל – חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, אינו פוגע בעני בלבד, אלא הוא מבזה את בוראו – הקדוש ברוך הוא, וּמְְְכַבְְּדוֹ של ה', יוצרו של הדל, הוא מי ש חֹנֵן, מרחם על ה אֶבְְְיוֹן. חנינת האביון היא עצמה נתינת כבוד לה'. הקדוש ברוך הוא איננו זקוק למתנות בשר ודם, אבל האביון זקוק להן, ולכן הדרך לכבד את ה' היא בנתינת מתנה לעני.

• בְּשל רָעָתוֹ יִדָּחֶה, יורחק ה רָשָׁע ולא יגיע לשום מקום, וְְחֹסֶה אפילו בְְמוֹתוֹ צַדִּיק. הצדיק נשאר במקומו ובטוח באלוקים גם במותו.

• בְְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָָכְְְמָה באופן טבעי, שקט ופנימי, וּבְְְקֶרֶב כְְּסִילִים היא תִּוָּדֵעַ – בכמה משמעויות: הכסיל מודיע לכול את מעט החכמה שבקרבו או את היעדרה; חכמת הנבון תגיע לכל מקום ותיוודע אפילו לכסילים; הכסילים יֵדעו כמה החכמה חסרה להם.

• צְְדָקָה תְְּרוֹמֵם־גּוֹי. הצדקה יכולה להרים את העם העושה אותה, וְְחֶסֶד שעושים לְְאֻמִּים, עמים שונים הוא חַטָּאת, ואינו חסד אמתי. לא אחת עמים תומכים זה בזה לא מתוך רצון להיטיב אלא ממניעים פוליטיים בלבד.

• רְְצוֹן, אהדתו ונחת רוחו של ה מֶלֶךְְְ נתונות לְְעֶבֶד מַשְְְׂכִּיל, וְְעֶבְְְרָתוֹ, כעסו תִּהְְְיֶה ב מֵבִישׁ, איש רשלן ומאכזב שאינו מביא כל תועלת.