משלי-פרק-23

ביאורים

• כִּי־תֵשֵׁב לִלְְְחוֹם, לאכול לחם אֶת, עם מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין, עליך להבין היטב אֶת־אֲשֶׁר לְְפָנֶיךָ. יהיה אשר יהיה המושל הזה, אין זו סעודת ידידים רגילה.

• וְְשַׂמְְְתָּ שַׂכִּין, סכין בְְּלֹעֶךָ, בעומק הפה שלך, אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ, אדם רגיש, או: יציב בדעת אָתָּה. נסה לא לדבר יותר מדי והתנהג באיפוק ובאופן מושכל כשאתה יושב עם מושל. גם אם הוא נוהג בך בנדיבות ומזמין אותך לארוחה, אין זה מצב נינוח, ובנסיבות אלו דיבורים מיותרים עלולים להזיק לך.

• אַל־תִּתְְְאָו לְְמַטְְְעַמּוֹתָיו, למטעמיו של המושל, וְְהוּא לֶחֶם כְְּזָבִים. הארוחה הזו אינה באה מאהבה גרידא. אינך יושב אצל המושל להנאתך או מפני שהוא אוהב אותך. בצד נדיבותו מונח חשבון שתצטרך לפרוע. הרעיון חוזר ומופיע דורות רבים מאוחר יותר בדברי חכמים המייעצים שלא להתקרב לרשויות יותר מדי, כי בעלי הכוח מעוניינים רק בתועלת עצמם ולא בתועלתם של אחרים. על העושר –

• אַל־תִּיגַע, תתייגע כדי לְְהַעֲשִׁיר מעבר לצרכיך, מִבִּינָתְְךָ חֲדָל. הפסק להשתמש בבינתך כדי לתכנן עוד תכניות כיצד להשיג עוד ועוד כסף.

• הֲלא רק תָעִיף מבט עֵינֶיךָ בּוֹ – בכסף – וְְאֵינֶנּוּ, והוא נעלם, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְְנָפַיִם, כְְּנֶשֶׁר יָעוּף אל הַשָּׁמָיִם. גם כסף שיגעים הרבה להשיגו, בורח מהר ואינו משאיר אחריו דבר. הנאה ממי שעינו רעה –

• אַל־תִּלְְְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן, אדם קמצן, וְְאַל־תִּתְְְאָו, תתאווה לְְמַטְְְעַמֹּתָיו, למטעמיו ומעדניו,

• כִּי כְְּמוֹ־שָׁעַר, ההשערה, המחשבה ש בְְּנַפְְְשׁוֹ – כֶּן הוּא. הדבר האמתי הוא מה שבלבו של המאכיל אותך, ולא גינוניו החיצוניים – אֱכוֹל וּשְְְׁתֵה יֹאמַר לָךְְְ. בתור אורח שלו הוא מעודד אותך, כמובן, לאכול ולשתות, וְְאולם לִבּוֹ בַּל־עִמָּךְְְ. הוא אינו סובל את אכילתך ושתייתך.

• פִּתְְּךָ־אָכַלְְְתָּ אצלו, ובסוף תְְקִיאֶנָּה. מה שאכלת יגרום לך אי – נוחות ותקיא אותו כאילו לא אכלת, וְְשִׁחַתָּ, יושחתו דְְּבָרֶיךָ הַנְְּעִימִים. דברי האהבה שהרעפת עליו ודברי האמת שלך יֵצאו לריק. לא תצמח תועלת מהתקרבותך אל האדם שאיננו מעוניין בך. העצה הזו יכולה להיות קשורה לקודמתה:

• בְְּאָָזְְְנֵי כְְסִיל אַל־תְְּדַבֵּר, כי הוא לא יחכם מדיבוריך, ולא זו בלבד – כִּי־יָבוּז לְְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ, לדבריך המושכלים. על כן השיחה עמו והתוכחה באוזניו מיותרות. עצה אחרת הקשורה לממון ולזולת, שעיקרה נכתב מקדמת דנא –

• אַל־תַּסֵּג, תרחיק גְְּבוּל הקבוע מאז ומ עוֹלָם על מנת להגדיל את חלקך. וּבִשְְְׂדֵי אל שדה של יְְתוֹמִים אַל־תָּבֹא, תפלוש. אף שקל להתפתות להשתמש בשדה המוזנח השכן שמתברר שהוא שייך ליתומים,

• כִּי אמנם אין להם קרוב – גואל בעולם הזה, אבל גֹאֲלָם של היתומים בשמים – חָזָק. הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְְְ. ה' יריב אתך למענם. מוסר וחינוך –

• הָבִיאָה לַמּוּסָר את לִבֶּךָ, הקשב למוסר בשכל ובחפץ לב, וְְאָָזְְְנֶךָ הבֵא לשמוע אִמְְְרֵי־דָעַת.

• אַל־תִּמְְְנַע מִנַּעַר מוּסָר, ייסורים. כִּי גם אם מפעם לפעם תַכֶּנּוּ מכה קטנה בַשֵּׁבֶט, במקל – הוא לֹא יָמוּת ממנה.

• אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ, וְְאת נַפְְְשׁוֹ מִשְְּׁאוֹל תַּצִּיל. הפגיעה הקטנה בהכאתך תציל את נפשו מאבדון וגיהינום. אם עד כה עצות רבות פנו לצעירים, שעליהם לשמוע, להקשיב ולציית, כאן הפנייה היא למבוגרים הדואגים לילדיהם. עליהם לזכור שלפעמים יד קשה אינה מזיקה.

• בְְּנִי, כפשוטו, וגם: תלמידי, אִם־חָכַם לִבֶּךָ – יִשְְְׂמַח לִבִּי כמוך גַם־אָנִי. כשאתה נעשה חכם אינני מקנא בך, אדרבא, אני שמח ונהנה מכך. מעין זה אמרו חכמים: בכול אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.

• וְְתַעֲלֹזְְְנָה כִלְְְיוֹתָי, שמחתי הפנימית תמלא אותי בְְּדַבֵּר, כשידברו שְְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים, דברי אמת ויושר.

• אַל־יְְקַנֵּא לִבְְּךָ בַּחַטָּאִים, באנשי חטא. אל תפנה אל מעשיהם כִּי אִם עסוק רק בְְּיִרְְְאַת־ה' כָָּל־הַיּוֹם. פירוש חלופי: אם אתה כבר מקנא במישהו, אל תפנה קנאתך במי שעשה את הונו בדרך שאינה הגונה ואל תתאווה לכוחו של אדם מכובד; טוב יותר שתקנא בירא ה' ותחשוב מתי תגיע לדרגת צדקתו.

• כִּי אִם, אכן יֵשׁ אַחֲרִית, כיוָון שיש לדברים תכלית ומטרה, וְְלכן תִקְְְוָתְְךָ העתידה לֹא תִכָּרֵת. לפיכך אל תקנא בחוטאים המצליחים לפי שעה.

• שְְׁמַע, הקשב, אַתָּה בְְנִי, וַחֲכָם, ונסה להחכים, וְאז אַשֵּׁר, הצעד, או: חזֵק בַּדֶּרֶךְְְ הראויה את לִבֶּךָ.

• אַל־תְְּהִי בְְסֹבְְאֵי יָיִן, השותים לשכרה, בְְּזֹלְְלֵי בָשָׂר לָמוֹ, להם, להנאתם. זלילה וסביאה הן מידה מגונה, בפרט כשאין מדובר בלחם, מים וחלב, אלא ברדיפה אחרי מותרות של בשר ויין.

• כִּי־סֹבֵא וְְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ, ייעשה עני, וּקְְְרָעִים תַּלְְְבִּישׁ נוּמָה, שנתו של הרעבתן, השיכור או העצל ן, עושה אותו עני לבוש קרעים. במקום לזלול ולסבוא, ראוי שתעמול לפרנסתך. מסתבר שגם בעבר היו אנשים שראו בהוריהם אנשים שאינם מבינים עניין וכבר אינם רלוונטיים. כלפיהם נאמר כאן:

• שְְׁמַע לְְאָבִיךָ זֶה, אשר יְְלָדֶךָ, משום שהוא הוליד אותך, וְְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְְנָה אִמֶּךָ, לא רק מכיוון שזהו יחס מגונה, אלא גם משום שבהחלט ייתכן שתפיק תועלת מדבריה.

• אֱמֶת קְְנֵה, השקע מאמץ להשיגה, גם מאמץ כספי כשנדרש. היו זמנים שאנשים שרצו לקנות אמת היו רוכשים ספרים, והיו שקנו אמת ביציאתם למקומות רחוקים כדי לשמוע וללמוד. ולאחר שקנית אמת אַל־תִּמְְְכֹּר אותה, אינך צריך לעסוק בהפצתה לאחרים, כאילו הייתה איזה עסק מניב רווחים שעושים בו מקח – וממכר. דייך שיש בידך אמת, חָָכְְְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. משמעות מדרשית נוספת: גם אם לימודך בתורה היה כרוך בתשלום, אתה אל תלמד אותה לאחרים תמורת שכר אלא הענק אותה חינם.

• גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק. אביו של צדיק שמח בו תמיד, וְְיוֹלֵד, והמוליד בן חָכָם יִשְְְׂמַח בּוֹ. השתדל אפוא להיות מאלה המשמחים את הוריהם.

• יִשְְְׂמַח־אָבִיךָ וְְאִמֶּךָ, וְְתָגֵל יוֹלַדְְְתֶּךָ, גם במשמעות: האומנת המגדלת אותך. כשיראו שאתה נוהג כראוי ומיטיב, הם ישמחו בך. זהירות מפיתויים –

• תְְּנָה־בְְנִי לִבְְּךָ לִי, שים לב לדברי, וְְעֵינֶיךָ את דְְּרָכַי תִּצֹּרְְְנָה, ישמרו.

• כִּי־שׁוּחָה, חפירה, מלכודת עֲמֻקָּה היא ה זוֹנָה. אין מדובר בהכרח בזונה מקצועית, אלא גם במי שעוסקת בכך כתחביב בלבד. המועד ונכשל בה לא במהרה יצא. וּבְְְאֵר צָרָה היא האשה ה נָָכְְְרִיָּה.

• אַף־הִיא כְְּחֶתֶף, כחטיפה פתאומית תֶּאֱרֹב. כשהוא פוגש את האשה הזרה היא נחמדה אליו, אבל למעשה, היא מעין חיה טורפת האורבת לאנשים. וּבוֹגְְדִים בְְּאָדָם היא תּוֹסִף. אשה זרה כזו היא בדרך כלל נשואה, והיא מוסיפה בגידות, קטטות וצרות. האזהרה הבאה מכילה חרוזים פיוטיים המתייחסים באופן ציורי לשתיית יין.

• לְְמִי אוֹי? לְְמִי אֲבוֹי? לְְמִי מִדְְְיָנִים, מריבות? לְְמִי שִׂיחַ, תלונות ומרירות? לְְמִי פְְּצָעִים שמקבל ל חִנָּם? לְְמִי חַכְְְלִלוּת, אדמימות עֵינָיִם?

• לַמְְאַחֲרִים, היושבים עד מאוחר בלילה עַל־הַיָּיִן. עיניהם אדומות מרוב שתייה וחוסר שינה, ולעתים מתוך תגרות הם נפצעים חינם. לַבָּאִים לַחְְְקוֹר, לבחון מִמְְְסָךְְְ, את טיב היין. במקום לשוחח בענייני תורה וביראה הם יושבים עד מאוחר וחוקרים ודורשים אחר משקה טוב יותר.

• אַל־תֵּרֶא, תסתכל או תבחר ב יַיִן כִּי יִתְְְאַדָּם. אל תיתן לצבעו המרהיב לפתות אותך, כִּי מי ש יִתֵּן בַּכּוֹס את עֵינוֹ, ויתפתה ממראה היין והכוס, מריחו או מטעמו – יתמסר לשתייה וישתה יתר על המידה עד ש יִתְְְהַלֵּךְְְ בְְּמֵישָׁרִים, יצעד בעולם כאילו הכול מישור חלק, מבלי להבחין היכן עליו לסטות, לעקוף מכשול או לפנות הצדה. לשיכורים אין עכבות, והם מאבדים את חוש הביקורת.

• אַחֲרִיתוֹ כְְּנָחָשׁ יִשָּׁךְְְ וּכְְְצִפְְְעֹנִי יַפְְְרִשׁ ארס. היין פוגע קשות במי שמשתכר ממנו.

• עֵינֶיךָ יִרְְְאוּ זָרוֹת, תעתועים. גם אדם שאינו סובל מתסמונת גמילה אלא סתם שותה, מתחיל לראות דברים שאינם נמצאים, והעולם אינו יציב בעיניו, וְְלִבְְּךָ יְְדַבֵּר תַּהְְְפֻּכוֹת. דיבורים הפוכים חסרי היגיון.

• וְְהָיִיתָ כְְּשֹׁכֵב בְְּלֶב־יָם, בין גלים המנידים אותך מצד לצד, וּכְְְשֹׁכֵב בְְּרֹאשׁ חִבֵּל, תורן הספינה הנע ונד ברוח. המרבה לשתות סחרחר תמיד. וכך אומר השיכור:

• הִכּוּנִי, אבל בַל־חָלִיתִי, לא הרגשתי כאב, הֲלָמוּנִי, הלמו בי, אך בַּל, לא יָדָעְְְתִּי.ואחרי שכל העולם התנועע, התערער וחג סביבו הוא אומר עוד: מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְְְשֶׁנּוּ עוֹד. הוא מעוניין ביין נוסף. תיאור קצר וחי זה של תהליך השתייה מתחילתו עד סופו בא ללמד את הצעיר להימנע משתייה.