משלי-פרק-25

ביאורים

• גַּם־אֵלֶּה – הדברים הבאים, הם מִשְְְׁלֵי שְְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְְְתִּיקוּ אַנְְְשֵׁי חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה.ספר משלי נכתב על ידי מלך. דמותו של המלך המצטיירת בו אינה תמיד אידיאלית, אך הוא בהחלט מתואר כדמות בעלת עצמה.

• כְְּבֹד אֱלֹהִים ב הַסְְְתֵּר, בהסתרת דָּבָר. אלוקים ברא את העולם מבלי להסביר אותו. סודות העולם כמוסים אתו, וכך גם חכמתו ותורתו של אלוקים – כבודם במסתורין שלהם. וּלעומת זאת כְְְבֹד מְְלָכִים חֲקֹר דָּבָר. המלכים מבטאים את העצמה האנושית, והם פועלים בכיוון ההפוך. הם חוקרים את הדברים ומעוניינים לגלות את סיבותיהם, וזה כבודם. המסתורין של המציאות והתשוקה או היכולת האנושית לגלות אותם משלימים זה את זה.

• שָׁמַיִם פונים לָרוּם, גבוה למעלה וָאָרֶץ פונה מטה לָעֹמֶק, למעמקים, וְְכך לֵב מְְלָכִים אֵין חֵקֶר. אי – אפשר לחקור אותו ולהגיע אל קצו. למלך נתונה הסמכות, ועליו לדאוג לכל מה שקורה במדינתו. על כן גם אם הוא עצמו איננו אדם גדול, השלטון והמבנה המדיני מסובך מאוד. מי שמכריע במערכת המורכבת הזו אולי לא יכול להשיג את כל פרטיה, ובכל זאת עליו להכיל את כל הרצונות, הצרכים, הטענות והמענות שבמדינה, ולדברים הללו אין סוף.

• הָגוֹ, מסירים החוצה סִיגִים מִכָּסֶף, ורק לאחר מכן – וַיֵּצֵא, מופק, מושלם לַצֹּרֵף כֶּלִי.

• הָגוֹ, בהסרת רָשָׁע מ לִפְְְנֵי־מֶלֶךְְְ, שלא ישמש בין שריו ומפקדיו – וְְיִכּוֹן, יתבסס בַּצֶּדֶק כִּסְְְאוֹ של המלך. כשם שמכסף מלא סיגים קשה ליצור כלי מפואר, כך מלך שמשרתיו רשעים אינו יכול לבנות ממלכה מפוארת ויציבה.

• אַל־תִּתְְְהַדַּר, תתקשט, תבליט את עצמך לִפְְְנֵי־מֶלֶךְְְ, וּבמקוֹם שנמצאים גְְּדֹלִים אַל־תַּעֲמֹד.

• כִּי טוֹב יותר אֲמָָר, שיאמרו לְְךָ: עֲלֵה הֵנָּה, מֵהַשְְְׁפִּילְְךָ, משישפילו אותך לִפְְְנֵי נָדִיב, בפני אדם חשוב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, שאתה מכירו. אם לא נדחקת לשורה הראשונה, כמו שאולי רצית, לכל היותר מישהו יראה אותך מרחוק ויזמין אותך לעלות ולהתקדם. מצב כזה עדיף מאשר ההפך, שתתיישב בשורה הראשונה, ולבסוף ידחו אותך לשורה העשירית מפני שנמצא אדם מכובד ממך.

• אַל־תֵּצֵא לָרִב מַהֵר. התרחק ממריבה, פֶּן מַה־תַּעֲשֶׂה ואיך תגיב בְְּאַחֲרִיתָהּ, בסופה, בְְּהַכְְְלִים, כשיבייש אֹתְְךָ רֵעֶךָ, חברך. ועצה ממין אחר:

• רִיבְְךָ רִיב אֶת, עם רֵעֶךָ. כאשר הריב מתמצה בתוך חוג מצומצם של אנשים קרובים, אדם יכול להרשות לעצמו להתקוטט בלי לפחד מביזיונות ומחציית גבולות. גם אם לא תגיעו להסכמה, ותמצאו את עצמכם אפילו בתגרה, מריבתכם לא תביא לבושה. וְְגם אז, בזמן המריבה סוֹד של אדם אַחֵר אַל־תְְּגָל, תגלה,

• פֶּן־יְְחַסֶּדְְְךָ, יבזה אותך ה שֹׁמֵעַ, וְְדִבָּתְְךָ, הפרטים השליליים שישמיצו אותך בהם בעקבות המריבה לֹא תָשׁוּב, ותתפרסם, ואתה תישאר חסר אונים.

• תַּפּוּחֵי, כדוריות זָהָב בְְּמַשְְְׂכִּיּוֹת, קישוטי אמנות שמסתכלים בהם או דרכם, העשויים כָּסֶף. את תפוחי הזהב העטופים ברשת כסף אפשר לזהות בהתבוננות שמעבר למבט הראשון. זהו הדימוי ל דָּבָר דָּבֻר עַל־אָָפְְְנָיו. כאשר אדם מדבר כראוי, מעבר למשמעות הפשוטה הגלויה לעין של דבריו, יש להם גם משמעות דקה ועמוקה יותר. מעין אותו דימוי לדבר הנכון מכל צדדיו –

• נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי, תכשיט כָתֶם, זהב מובחר, כעדיים העשויים מחומר יקר ואף צורתם נאה, כך דברי מוֹכִיחַ חָכָם עַל־אֹזֶן שֹׁמָעַת. כאשר חכם מוכיח אדם שאיננו מיטיב לשמוע, דברי חכמתו אינם נקלטים כראוי; לעומת זאת מוכיח שאינו חכם אין בפיו דברים הראויים להישמע. תוכחתו של חכם הפונה לאוזן שומעת היא הצירוף הטוב כתכשיט זהב.

• כְְּצִנַּת־שֶׁלֶג המרעננת כשהיא באה בְְּיוֹם קָצִיר, קציר החיטים שנערך בימי קיץ חמים למדי, כך הוא צִיר, שליח נֶאֱמָן לְְשֹׁלְְחָיו, המבצע את עבודתו נאמנה, וְְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב. השולח אינו יודע אם שליחותו תתבצע כראוי. לעתים קרובות משימות אובדות או נפסדות בגלל כישלונות השליח. שליח העושה את מלאכתו בשלמות מחיה את נפש שולחו.

• נְְשִׂיאִים, עננים וְְרוּחַ וְְאולם גֶשֶׁם אָיִן. עננים ורוח מעוררים ציפייה לגשם, וכמו האכזבה בהופעתם ללא גשם, כך מאכזב ה אִישׁ ה מִתְְְהַלֵּל בְְּמַתַּת, במתנת שָׁקֶר. פלוני מודיע ומשתבח בעצמו שבכוונתו לתרום תרומה גדולה למטרה כלשהי, אבל בפועל המתנה שאותה הילל אינה מתבצעת.

• בְְּאֹרֶךְְְ אַפַּיִם, בסבלנות ובמתינות יְְפֻתֶּה, אפשר לפתות גם קָצִין, לא בהכרח איש צבא, אלא בעל מעמד גבוה בכלל. וְְלָשׁוֹן רַכָּה, שמדברת ברוֹך תִּשְְְׁבָָּר־גָּרֶם, עצם. גישה סבלנית ודיבור רך יוכלו להועיל לעמידה מול אדם נכבד או קשה.

• דְְּבַשׁ מָצָאתָ – אֱכֹל דַּיֶּךָּ, כדי צורכך בלבד, פֶּן־תִּשְְְׂבָּעֶנּוּ, מכיוון שהוא מתוק ומפתה, מה גם שהוא בא בהפתעה כמציאה, אתה עלול לאכול יותר מדי וַהֲקֵאתוֹ.

• הֹקַר, מנע, או הַכבד ויקֵר את רַגְְְלְְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. אל תבקר או תשהה יותר מדי בבית חברך. אף שאתם אוהבים אחד את השני, כדאי לשמור על מרווח מסוים, פֶּן־יִשְְְׂבָּעֲךָ וּשְְְׂנֵאֶךָ. כמו שצריך להיזהר שלא להפריז באכילת המתוק, כך יש להישמר מפני שהייה מיותרת בבית החבר, העשויה לגרום לבסוף לדחייה.

• מֵפִיץ, מפֵּץ המשמש לניפוץ חומות, וְְחֶרֶב וְְחֵץ שָׁנוּן, מחודד – כאלה הוא אִישׁ ש עֹנֶה, מעיד בְְרֵעֵהוּ עֵד, עדות שָׁקֶר. הוא שובר, דוקר והורג, ואין דרך לפעול כנגדו.

• שֵׁן רֹעָה, רעועה וְְרֶגֶל מוּעָדֶת, מטה ליפול, או: מוזזת ממקומה, שאדם סומך עליהן והן מכזיבות וקיומן גורם לו אי – נעימות ומפח – נפש יותר מאשר היעדרן, כך הוא ה מִבְְְטָח של אדם בּוֹגֵד בְְּיוֹם צָרָה, שכן סמכו עליו, ודווקא בעת צרה מתברר שנשענו עליו לשווא.

• מַעֲדֶה, מסיר בֶּגֶד בְְּיוֹם קָרָה, שופך חֹמֶץ עַל־נָתֶר, חומר ששימש סבון לרחיצה, ומבחינה כימית הוא בסיס. כששופכים חומר חומצי על הנתר, הם מנטרלים זה את זה. וכמו הדברים המזיקים הללו כך מעשהו של ה שָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע, אדם עצוב ואומלל. מי ששר כדי לשמח ולענג את האבל והעצוב, רק מרע את מצבו.

• אִם־רָעֵב שֹׂנַאֲךָ – הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְְאִם הוא צָמֵא – הַשְְְׁקֵהוּ מָיִם. הנטייה הטבעית היא להתנקם בו, אבל אין נקמה טובה יותר מסיפוק צרכיו של השונא,

• כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל־רֹאשׁוֹ. העובדה שהוא נזקק לשונאו, וזה מאכיל ומשקה אותו וגומל לו טובה תחת רעה, היא עלבון כפול. יתרה מזו, המעשה הוא גם מעשה טוב כשלעצמו, ולכן – וַה' יְְשַׁלֶּם־לָךְְְ. אתה תרוויח פעמיים – הן מפני שבהאכילך ובהשקותך את השונא אתה מתנקם בו נקמה מתוקה ומועילה, והן משום שה' בעדך.

• רוּחַ צָפוֹן תְְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְְְעָמִים גורמים ל לְְשׁוֹן סָתֶר. כשם שהרו ח הצפונית גורמת בדרך כלל לגשם באזורנו, על ידי נשיאת עננים מקרוב או מרחוק, כך כשפניו של אדם זעומים ואין הוא יכול לבטא את אשר על לבו, הוא מוליד במוקדם או במאוחר דיבורים שנאמרים בסתר.

• טוֹב ל שֶׁבֶת לבד בשלווה כמו ציפור עַל־פִּנַּת־גָּג חשוף, אף שאין שם מקום להתרווח ולא מחסה, מֵאשר לגור בחברת אֵשֶׁת מִדְְְיָנִים, קטטות וּבֵית חָבֶר, בית מרווח שיש בו מקום לאירועים חברתיים.

• מַיִם קָרִים הבאים עַל־נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, צמאה ומרעננים אותה, וכך היא שְְְׁמוּעָה טוֹבָה שמגיעה מֵאֶרֶץ מֶרְְְחָק מבלי שמצפים לה. אף היא גורמת להתחדשות והתרעננות.

• מַעְְְיָן נִרְְְפָּשׂ, שנתעכר ונתלכלך וּמקוֹר מים מָָשְְְׁחָת, שנפגם, כך הוא צַדִּיק ש מָט, מתמוטט ונכנע לִפְְְנֵי־רָשָׁע. הצדיק הוא מקור ברכה, וראוי שיהיה מוגן וב טוח. לכן מכאיבה העמידה נוכח נפילתו והשפלתו של צדיק על ידי רשע, כמראהו של מעיין צלול ומרווה שנעכר.

• אָכֹל דְְּבַשׁ הַרְְְבּוֹת, הרבה – לֹא־טוֹב, וְְחֵקֶר כְְּבֹדָם, חקירתם של דברים והערכתם מנחילה כָּבוֹד. בסמיכות העניינים יש כנראה מעין אזהרה שכמו הדבש, שיש גבול לאכילתו, כך יש להגביל אף את ההתעסקות בחקירה טובה או בדברי חכמה.

• עִיר פְְּרוּצָה ש אֵין לה חוֹמָה להגנה, כך הוא אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְְְצָר לְְרוּחוֹ. אנשים שאין להם מעצורים מדברים ללא כל עכבות. דיבוריו של איש כזה מתפזרים וגורמים נזק לבריות ולעצמו.