משלי-פרק-26

ביאורים

• כַּשֶּׁלֶג שמגיע בַּקַּיִץ וְְכַמָּטָר שיורד בַּקָּצִיר, התרחשויות מוזרות שאינן הולמות את הסדר הטוב, אינן נוחות ואף פוגעות ביבול, כֵּן לֹא־נָאוֶה, נאה לִכְְְסִיל כָּבוֹד.

• כַּצִּפּוֹר לָנוּד, שנדה הנה והנה, כַּציפור ה דְְּרוֹר לָעוּף, שבסופו של דבר היא נשארת במקומה ושבה אל קינה שיצאה ממנו, כֵּן קִלְְלַת חִנָּם, קללה ללא סיבה לוֹ – למקלל עצמו תָבֹא. היא תישאר לחול על המקלל בלבד, ולא תרחיק לכת לפגוע באחר.

• שׁוֹט מיועד לַסּוּס להכותו, ו מֶתֶג, זמם, יתד ברזל המחוברת לרסן, ניתן לַחֲמוֹר להוליכו, וְְשֵׁבֶט, ענף, מקל הכאה לְְגֵו, לגוף או לגב כְְּסִילִים. זהו האמצעי היעיל לחינוכם.

• אַל־תַּעַן, תענה ל כְְסִיל כְְּאִוַּלְְְתּוֹ, כמו שהוא מדבר, פֶּן־תִּשְְְׁוֶה, תהיה דומה לּוֹ גַם־אָתָּה. כשאתה מתווכח אתו, בעל כורחך אתה מדבר בשפתו ובסגנונו. ובאופן מפתיע מופיעה אמירה הפוכה:

• עֲנֵה כְְסִיל כְְּאִוַּלְְְתּוֹ, פֶּן־יִהְְְיֶה חָכָם בְְּעֵינָיו. אם לא תענה לו בלשון שהוא מבין, הוא יחשוב את עצמו לחכם וצודק בוויכוח. אין פתרון אחד שיועיל תמיד להתמודדות עם כסילים: מצד אחד, מי שעונה לדבריהם נעשה דומה להם, ומצד שני, אם יניחו להם לדבר הם ייראו צודקים.

• מְְקַצֶּה, מקצץ רַגְְְלַיִם, ו חָמָס, כעס או עוול שֹׁתֶה, סופג מי ש שֹׁלֵחַ דְְּבָרִים בְְּיַד־כְְּסִיל. שליחות ביד כסיל היא פעולה המבטלת את עצמה, כמו מי ששולח שליח תוך כדי שהוא מסיר את רגליו ומוציאו מכלל פעולה. יתרה מזו, גם השולח ייפגע מכך, מפני שהתוצאה תהיה בלתי רצויה – הכסיל לא יגיע ליעדו, או שהשליחות לא תיעשה כראוי.

• דַּלְְְיוּ, מתרוממים, או בולטים זה למעלה מזה ה שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ. השוקיים מתרוממות מעל הפיסח. שוקיו של הפיסח אינן עומדות כראוי, ולכן הן נראות בולטות יותר, עקומות ומעוותות. וכך הוא ה מָשָׁל בְְּפִי כְְסִילִים. גם כשהכסיל אומר לפעמים משל, דבריו מעוותים ולא מכוונים.

• כִּנתינת צְְְרוֹר, פיסת אֶבֶן בְְּמַרְְְגֵּמָה, מכשיר להשלכת אבנים, כֵּן נוֹתֵן לִכְְְסִיל כָּבוֹד. אין בכך תועלת לאיש, ואין יודעים להיכן עלול להתגלגל ולהזיק כבוד זה.

• חוֹחַ עָלָה בְְיַד־שִׁכּוֹר. כאשר השיכור הולך, אין הוא רואה היטב את שלפניו, ולכן הוא תופס בידו קוצים. וּבאותו אופן ה מָשָׁל בְְּפִי כְְסִילִים. כאשר הכסיל מספר משל או דבר חכמה, הוא בוחר את מה שאיננו מתאים לעניין ולמקום. יש בכך אף עיוות הכרוך בסכנה מסוימת.

• רַב, איש גדול שהוא מְְחוֹלֵל־כֹּל, פועל ויוצר מפעלים רבים, וְְאולם הדברים אינם נעשים כראוי, מפני שהוא שֹׂכֵר כְְּסִיל לעשות את מלאכתו, וְְשֹׂכֵר עֹבְְרִים, אנשים שעוברים על הדרך הנכונה, ובכך הוא מקלקל לעצמו.

• כְְּכֶלֶב, שבזמנם היה משוטט ומחפש מזון תמיד, שהוא שָׁב עַל־קֵאוֹ ומנסה לאכלו, כך ה כְְּסִיל שׁוֹנֶה, חוזר ועוסק שוב ושוב בְְאִוַּלְְְתּוֹ, בטיפשות שהוא מקיא.

• רָאִיתָ אִישׁ שהוא חָכָם בְְּעֵינָיו, הרי שתהיה תִּקְְְוָה לִכְְְסִיל יותר מִמֶּנּוּ. התפיסה העצמית של אדם כחכם מקפיאה אותו ומסכנת אותו, כך שאפילו לכסיל יש סיכויים גדולים ממנו.

• אָמַר עָצֵל: יש שַׁחַל, אריה בַּדָּרֶךְְְ, אֲרִי מסתובב בֵּין הָרְְחֹבוֹת. העצל מעוניין רק לשבת בביתו, ומוצא סיבה להימנע מלצאת לרחוב.

• הַדֶּלֶת תִּסּוֹב מצד לצד עַל־צִירָהּ, המוט או הוו המקבע אותה לשער, וְְה עָצֵל מסתובב עַל־מִטָּתוֹ הלוך ושוב, ואינו ניתק ממנה.

• טָמַן עָצֵל את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, אבל נִלְְְאָה, עייף לַהֲשִׁיבָהּ אֶל־פִּיו. מרוב עצלות כוחו תש לסיים את מה שהתחיל בו, אפילו את מעשה אכילתו, וסופו שהוא נשאר רעב.

• חָכָם הוא ה עָצֵל בְְּעֵינָיו יותר מִשִּׁבְְְעָה מְְשִׁיבֵי טָעַם, אנשים שדבריהם דברי טעם, ותשובותיהם חכמות. נוח לעצל להיות בטוח בחכמתו, ולא אכפת לו מדברי הנבונים הרבים. אנשי ריב ושנאה פרק כו פס' יז–כח

• מַחֲזִיק בְְּאָָזְְְנֵי־כָלֶב עֹבֵר אורַח המהלך לדרכו, הוא מי ש מִתְְְעַבֵּר, מתרגז עַל־רִיב לֹּא־לוֹ. אדם שמתערב בריב שאיננו שייך לו, דומה למי שאוחז ללא סיבה באוזניו של כלב. הוא מתגרה בו, ולבסוף יינשך.

• כְְּמו מִתְְְלַהְְְלֵהַּ, המשתובב הַיֹּרֶה זִקִּים, ניצוצות אש, חִצִּים וָמָוֶת, חצים קטלניים, וכל זאת לשעשוע כביכול,

• כֵּן־אִישׁ ש רִמָּה אֶת־רֵעֵהוּ, שפגע בחברו בדבריו וְְאָמַר: הֲלֹא בסך הכול מְְשַׂחֵק אָנִי. לא התכוונתי לפגוע רק התבדחתי.

• בְְּאֶפֶס, באין עֵצִים תִּכְְְבֶּה האֵשׁ, וּבְְְאֵין נִרְְְגָּן, מי שמעורר ריב יִשְְְׁתֹּק מָדוֹן, גם המריבה תשקע ותיעלם.

• פֶּחָם נועד לְְגֶחָלִים, וְְעֵצִים משמשים לבערת אֵשׁ, וְְאִישׁ מִדְְְיָנִים פעולתו לְְחַרְְְחַר, להצית וללהט רִיב.

• דִּבְְְרֵי נִרְְְגָּן, המעוניין בקטטות כְְּמִתְְְלַהֲמִים, כמו מתדפקים ועושים רעש, ובסופו של דבר יָרְְדוּ חַדְְְרֵי־בָטֶן. הם פוגעים, אף שאינם בהכרח דברי השמצה או שנאה, אלא סתם דיבורים שנאמרים בלי מטרה או כוונה מיוחדת.

• כֶּסֶף מלא סִיגִים, כסף לא נקי מבחוץ מְְצֻפֶּה, מצפה עַל חָרֶשׂ, חרס, חפץ חסר ערך מבפנים, כך הן שְְׂפָתַיִם דֹּלְְקִים, איש ששפתיו מדברות בלהט ובברק, לפעמים במתיקות יתר ולפעמים בבוטות, וְְלבו לֶב רָע.

• בִּשְְְׂפָתָו יִנָּכֵר, יתנכר, יתחזה ה שׂוֹנֵא הזה וייראה כאוהב , וּבְְְקִרְְְבּוֹ, ובתוכו יָשִׁית, ישים מִרְְְמָה.

• כִּי־יְְחַנֵּן, יבקש למצוא חן או ישמיע תחנונים ב קוֹלוֹ – אַל־תַּאֲמֶן־בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת, הרבה דברים מאוסים בְְּלִבּוֹ.

• תִּכַּסֶּה, תתכסה ה שִׂנְְְאָה שלו בְְּמַשָּׁאוֹן, באבדון. תִּגָּלֶה, תתגלה רָעָתוֹ בְְקָהָל לעיני כול. אל תאמין לאדם רע לב גם אם הוא מדבר יפה. כשהדברים יתגלגלו מכוח עצמם, תיווכח שסופו שהוא יזיק לעצמו ויגלה מה שבלבו,

• כֹּרֶה, חופר שַּׁחַת, בור – בָּהּ יִפֹּל בעצמו. וְְגֹלֵל אֶבֶן במעלה ההר – אֵלָיו תָּשׁוּב, היא עלולה לחזור ולהתגלגל עליו. בסופו של דבר הרשעות פוגעת בבעליה.

• לְְשׁוֹן־שֶׁקֶר יִשְְְׂנָא את דַכָּיו, הדברים הטהורים והנקיים, וּפֶה חָלָק, חלקלק יַעֲשֶׂה מִדְְְחֶה, שגיאות. יש אפוא להתרחק מלשון שקר המחרחרת שנאה ורעה, ומדברי חלקות שיוצרים צרות ומכשולים.