משלי-פרק-29

ביאורים

• אִישׁ שאומרים לו תּוֹכָחוֹת והוא מַקְְְשֶׁה־עֹרֶף ולא שם לב, ל פֶתַע יִשָּׁבֵר, וְְאֵין לו מַרְְְפֵּא. חוסנם של אנשים עקשנים שמוכיחים אותם על עוולות והם אדישים לתוכחות – זמני וחולף.

• בִּרְְְבוֹת, כשעולים לגדולה צַדִּיקִים יִשְְְׂמַח הָעָם, וּבִמְְְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח מצער ואכזבה עָם.

• אִישׁ־אֹהֵב חָָכְְְמָה יְְשַׂמַּח אָבִיו, גם אביו שמח בו, וְְרֹעֶה, המתרועע עם זוֹנוֹת, לא רק שאביו לא ישמח בו, הוא גם יְְאַבֶּד־הוֹן.

• מֶלֶךְְְ בְְּאמצעות עשיית מִשְְְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ. המדינה עומדת על משפט המלך ועל הסדר שהוא משתית, וְְאִישׁ תְְּרוּמוֹת, בין שהוא גובה כספים כדי להתרים לאחרים, ובין שהוא חלש ונזקק לנדבות יֶהֶרְְְסֶנָּה. את המדינה לא יעמיד מלך מחלק נדבות או מלך הנזקק להן, אלא מלך הנאמן לחוקים וסדרים.

• גֶּבֶר מַחֲלִיק, האומר דברי חנופה עַל־רֵעֵהוּ – רֶשֶׁת הוא פּוֹרֵשׂ עַל־פְְּעָמָיו, רגליו של הרֵע. בדבריו המתוקים והנעימים הוא למעשה לוכד וכולא את הזולת.

• בְְּפֶשַׁע של אִישׁ רָע טמון מוֹקֵשׁ לעצמו, וְְה צַדִּיק, הנוהג ביושר, בסופו של דבר יָרוּן, ירנן, ישיר וְְשָׂמֵחַ. ופירוש נוסף: הצדיק שמח בסילוקם של עושי רע.

• יֹדֵעַ, מכיר מקרוב צַדִּיק דִּין דַּלִּים, חסרי כוח. הצדיק רגיש לעניים, מנסה לדאוג להם ולהגן על דינם, ואילו ה רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּעַת, בכלל, ובוודאי מתעלם מן העניים ואף דורך עליהם, עד שבסופו של דבר תבוא גם נפילתו שלו, כאמור בפסוק הקודם.

• אַנְְְשֵׁי לָצוֹן, לגלגנים ומסיתים יָפִיחוּ, גורמים מפח – נפש וצער, או: משיבים רוח הרס ומזיקים לא רק לעצמם ולשומעיהם, אלא ל קִרְְְיָה, לעיר כולה, ולעומת זאת ה חֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף, משככים את הרוגז המרחף על העיר.

• אִישׁ־חָכָם נִשְְְׁפָּט אֶת, עם אִישׁ אֱוִיל, טיפש, וְְרָגַז, בין שהחכם כועס, וְְשָׂחַק ובין שהוא צוחק, בין כך ובין כך – וְְאֵין נָחַת. טובה לא תצא משם. גם אם מחייכים אל האוויל, וגם אם זועפים עליו האוויל אינו מגיב כיאות. הקטטה עמו היא אפוא תמיד חסרת טעם ותוחלת.

• אַנְְְשֵׁי דָמִים, פושעים יִשְְְׂנְְְאוּ איש תָם. גם כשהתם אינו נלחם כנגדם, תמימותו מפריעה להם, ומטרידה אותם הימנעותו ממעשיהם. ולעומת זאת ישָׁרִים יְְבַקְְְשׁוּ לשמור את נַפְְְשׁוֹ, להיטיב לה ולהידמות אליה.

• כָָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְְסִיל. אחד מסימניו של הכסיל שהוא אומר כל מה שבלבו – דבר חכמה או שטות, מה שמתאים לומר כעת ומה שאינו הולם את הנסיבות. וְְחָכָם בְְּאָחוֹר יְְשַׁבְְּחֶנָּה. החכם מרגיע ושומר את רוחו מאחור. גם כשמתעורר בו רצון לומר דבר – מה, הוא יודע מתי לא לדבר.

• מֹשֵׁל מַקְְְשִׁיב עַל־דְְּבַר־שָׁקֶר, אין זה פגם של אדם אחד בלבד – כָָּל־מְְשָׁרְְתָיו רְְשָׁעִים. כיוון שהוא עומד בראש המערכת, כאשר רואים שהוא מקבל שקרים הוא יוצר סביבו חבורה של פושעים. מסיבה זו בכל המקרא נתלה בדרך כלל הקולר במלכים ובשאר מנהיגים.

• רָשׁ, עני וְְאִישׁ תְְּכָכִים ובעל מזימות נִפְְְגָּשׁוּ לקטטה או לשיחה. בפשטות אין תוחלת למפגש כזה. גם אם התחבולן ינסה לרמות את העני, הוא לא ישיג ממנו דבר, אבל לפעמים מֵאִיר־עֵינֵי שְְׁנֵיהֶם ה'. ואז הם עשויים להיפתח לדרך חדשה שלא ראוה מקודם ואולי לקבל תועלת הדדית מן המפגש.

• מֶלֶךְְְ ש שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת ובדרך קבע את ה דַּלִּים, כִּסְְְאוֹ לָעַד יִכּוֹן, מלכותו תהיה יציבה.

• שֵׁבֶט, מכת מקל וְְתוֹכַחַת יִתֵּן חָָכְְְמָה. יש המשנים את דרכם בעקבות שמיעת דברי תוכחות, אך יש אחרים שרק השוט עוזר להחכימם. וְְנַעַר מְְשֻׁלָּח, פרוע ועזוב מֵבִישׁ, מבייש את אִמּוֹ, שלא הצליחה לחנכו כראוי. הפשע אינו עומד בפני עצמו.

• בִּרְְְבוֹת, כשרבים הם ה רְְשָׁעִים הנושאים אותו, יִרְְְבֶּה ויתפשט פָּשַׁע. עם זאת הפשע כשלעצמו איננו בונה דבר, אלא שובר ומקלקל, וְְעל כן בסופו של דבר צַדִּיקִים בְְּמַפַּלְְְתָּם של הרשעים שהרבו לפשוע, יִרְְְאוּ.

• יַסֵּר בעונשים, נזיפה ודברי מוסר את בִּנְְְךָ וִינִיחֶךָ, הוא יגרום לך מנוחה ונחת, ויתרה מזו, הוא יִתֵּן מַעֲדַנִּים לְְנַפְְְשֶׁךָ, יענג את נפשך. ראוי שתדאג אפוא לחינוך ילדיך.

• בְְּאֵין חָזוֹן, נבואה, ראייה מקיפה, אידיאל או תכנון לעתיד יִפָּרַע, ייעשה פרוע ובלתי מרוסן ה עָם, וְְשֹׁמֵר תּוֹרָה, המעניקה לו חזון – אַשְְְׁרֵהוּ, טוב לו.

• בִּדְְְבָרִים, בדיבורים לֹא־יִוָּסֶר, ייקח מוסר, יאולף עָבֶד, כִּי אף אם יָבִין מה שאומרים לו – וְְאֵין מַעֲנֶה, אין הוא מגיב ולא מקבל מרות. עבד שאינו חרוץ ונאמן במיוחד, לא יפעל מתוך מניע פנימי, ועל כן גם אינו פתוח להקשיב לדברי מוסר. יש לפנות אליו באופן אחר.

• חָזִיתָ, ראית אִישׁ אָץ, נחפז בִּדְְְבָרָיו ומחליט החלטות מהירות, יש תִּקְְְוָה אפילו לִכְְְסִיל להפיק רווח מִמֶּנּוּ, כי בוודאי הוא יטעה.

• מְְפַנֵּק מִנֹּעַר, מנעוריו את עַבְְְדּוֹ, וְְאַחֲרִיתוֹ, באחריתו יִהְְְיֶה העבד מָנוֹן, מושל בבית, או: נרפה ומנוון. כאמור, כיוון שהעבד אינו מעוניין לעבוד, לא כדאי להניח לו לעשות כרצונו.

• אִישׁ־אַף, כעסן יְְגָרֶה מָדוֹן, קטטה . מי שכועס על כל דבר ועל כל אדם אוסף לעצמו עם הזמן אויבים רבים, וּבַעַל חֵמָה, רתחן הוא בסופו של דבר גם רַב־פָּשַׁע.

• גַּאֲוַת אָדָם תַּשְְְׁפִּילֶנּוּ. מי שמתגאה עוד ועוד, גאוותו עתידה להשפיל אותו. גאווה איננה רק מידה מגונה אלא גם מכשול של ממש. וּלהפך, שְְְׁפַל־רוּחַ יִתְְְמֹךְְְ, יזכה ל כָבוֹד.

• חוֹלֵק עִם־גַּנָּב שׂוֹנֵא את נַפְְְשׁוֹ – עצמו. מלבד מסכנים הגונבים לחם לאכול, שאר גנבים זקוקים לשותף על מנת לסחור בגנבה. השותף אמנם איננו גונב בעצמו, אבל הוא מזיק לעצמו, כי את ה אָלָה, הקללה שמטילים על הציבור, כדי לדחוף את כל היודע פרטים על הפשע לספר, יִשְְְׁמַע, וְְהוא לֹא יַגִּיד. מלבד האיסור להשתתף עם פושע, האיש הזה עתיד ליפול יחד עם הגנב.

• חֶרְְְדַּת אָדָם יִתֵּן, גורמת לו מוֹקֵשׁ, נפילה למלכודת, וּבוֹטֵחַ בַּה', אף שהוא מודע לסכנות, יְְשֻׂגָּב, יהיה מחוזק, מורם ומוגן.

• רַבִּים מְְבַקְְְשִׁים פְְּנֵי־מוֹשֵׁל, כי נראה שהוא קובע לאנשים את דיניהם, ואולם מֵה' מִשְְְׁפַּט־אִישׁ. המשפט האמתי בא מה', ואילו המושל אינו אלא כלי בידו. על כן, במקום לבוא ולהחניף למושל, ראוי לפנות אל מי שמנהיג אותו.

• תּוֹעֲבַת, שנוא על ה צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל, רֶשע. ולהפך – תוֹעֲבַת רָשָׁע יְְשַׁר־דָּרֶךְְְ. הרשעים מתעבים אדם ישר. הצדיקים אינם רק מי שעושים מעשים טובים, אלא הם דואגים להילחם ברוע. אף הרשע אינו מסתפק ברשעותו כשלעצמה, והוא גם מתעב את ישרי הדרך, כי בעצם קיומם הוא שומע תוכחה.