בראשית-פרק-50

ביאורים

• וַיִּפֹּל יוֹסֵף, החשוב שבאחים, עַל פְּנֵי אָבִיו, וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ.

• וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו, אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו. חלק מן הכפופים ליוסף היו רופאים שבמסגרת תפקידם חנטו את המתים, כלומר הוציאו את אבריהם הפנימיים, ומילאו את הגופה בחומרים משמרים, כדי שתישמר צורתו של האדם. וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.

• וַיִּמְלְאוּ לוֹ, לפטירתו אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים, זהו הזמן הקבוע לתהליך זה, שכן כדי לשמר את צורת המת, נדרשת מלאכה עדינה וממושכת. וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. רק לאחר שנחנט ונשמר בארון, התחיל האבל עליו. בהתאם למנהג המצרי, תקופת הבכי ארכה שבעים יום. לחלופין, ייתכן ששבעים הימים הללו כוללים את ארבעים ימי החניטה, ושלושים הימים שנותרו לבכייה תואמים את מנהג ישראל.

• וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ. וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה. יוסף לא ניגש ישירות לפרעה, אולי חשש מתגובה שלילית. תחילה ניסה לשלוח אל ביתו שליחים לֵאמֹר: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם, דַּבְּרוּ נָא בשמי בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר:

• אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר: “הִנֵּה אָנֹכִי מֵת. בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי״. וְעַתָּה, הציע יוסף לפרעה, אֶעֱלֶה נָּא לארץ כנען, וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי במקום שהשביע אותי שאקבור אותו, וְאָשׁוּבָה אליכם.

• וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.

• וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם,

• וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו, רַק טַפָּם, ילדיהם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

• וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מסתבר כי את אלו שלח פרעה גם כדי להבטיח שיוסף ישוב למצרים. וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד.

• וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד, גורן שהיתה מוקפת בשיחי אטד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בדרכם לכנען. ייתכן שהעדיפו את הדרך הארוכה, דרך עבר הירדן המזרחי, על פני הדרך הקצרה יותר, דרך ארץ פלשתים , כדי להימנע ממעבר במקומות מושבם של עמים זרים וחזקים שהיו עלולים לראות בשיירת החיל המצרית איום. וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד. וַיַּעַשׂ יוסף לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים.

• וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי, תושבי הארץ, שלא הכירו את הרקע לבואה של השיירה הזו, ראו אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד. וַיֹּאמְרוּ: אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ של העיירה או הנקודה הזו, שמאוחר יותר הפכה לעיר – אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

• וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם –

• וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא.

• וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה, הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו.

• וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: לוּ, אולי יִשְׂטְמֵנוּ, ישנא אותנו יוֹסֵף, וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.

• וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר, הם חששו לגשת ישירות אליו, ושלחו שליחים שאמרו : אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:

• “כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף: אָנָּא שָׂא, סלח נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם, כִּי רָעָה גְמָלוּךָ״, וְעַתָּה קיים צוואת אביך ו שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ. הם מדגישים בשם אביהם – בין אם אכן כך ציווה יעקב ובין שהאחים בדו זאת מלבם – שעליו לסלוח להם, משום שאב משותף אחד לו ולהם, ושהם חולקים אמונה משותפת. וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו.יוסף לא ענה דבר. והאחים חששו שהוא נזכר ביסורים שהסבו לו בשעתו.

• וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו ישירות וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי? על חטאיכם יוכל לכפר רק אלוקים. אינני יכול להענישכם במקומו.

• וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, כדי שיתרחש מה שאכן קורה עתה – לְהַחֲיֹת עַם רָב. אינני נוטר לכם טינה, כי בעקבות מחשבתכם הרעה עליתי לגדולה, ובסופו של דבר, בגלל מזימתכם הגעתי לכך שביכולתי לפרנס אתכם.

• וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם. וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם דברים טובים כדי להרגיעם. יוסף, שהיה דומה למצרי מבחינות רבות, חש שהוא עדיין קשור לארץ כנען. הוא ידע שבה, ולא בארץ מצרים, יהיה עתיד משפחתו. על כן לא רצה להישאר קבור במצרים. שנים רבות לאחר שאביו השביע אותו ואת אחיו שלא יקברוהו במצרים, אף יוסף מוצא לנכון לדרוש מאחיו שלא יישאר טמון באדמתה. את יעקב קל היה להביא לקבורה בארץ, בשל מעמדו הרם של יוסף בעיני פרעה. לעומת זאת, לאחי יוסף לא היה הכוח למלא את רצונו מיד.

• וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו, וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

• וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים. גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. יוסף האריך ימים יחסית, וזכה לראות נינים משני בניו.

• וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו לפני מותו : אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד, יזכור אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. אינני יודע מתי יקרה הדבר, אבל ברור לי שה׳ יוציאכם מכאן.

• וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, ואז – וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה, מכאן, ממצרים.

• וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים, וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, כנהוג, וַיִּישֶׂם, שמו אותו בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.חזק