תהילים-פרק-18

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, לְעֶבֶד ה', לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם, בפרק הזמן שבו הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל.

• וַיֹּאמַר דוד : אֶרְחָמְךָ, אוהַב אותך, ה' חִזְקִי, מקור חוזקי, מחזקי.

• ה' סַלְעִי, כמו על הסלע המוצק אוכל להישען עליך, להתרומם או לחסות בצלך כדי להינצל מפורענויות, וּמְצוּדָתִי, מבצרי וּמְפַלְטִי. ה' מציל אותי גם באופן פעיל. אֵלִי, צוּרִי, סלעי, חוזקי ש אֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, כוח ישועתי, מִשְׂגַּבִּי, המעוז הגבוה שלי. הביטויים שבפסוק משקפים הגנות ואופני תמיכה גדלים והולכים.

• מְהֻלָּל אֶקְרָא ה', תמיד אני מהלל את ה' בתפילתי הואיל וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. מכל הסכנות שנקלעתי אליהן בחיי ומכל רדיפותי ניצלתי

• אֲפָפוּנִי, סבבו אותי חֶבְלֵי, חבלים הכורכים ומושכים אל מָוֶת, ובמובן נוסף: חבלי ייסורים, וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל, נחלים של רשעות, או: זרמים בלתי נשלטים יְבַעֲתוּנִי, הפחידו אותי.

• חֶבְלֵי שְׁאוֹל, קבר סְבָבוּנִי, קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת, מלכודות שהנכנס אליהן עלול שלא לצאת מהן חי.

• בַּצַּר לִי אֶקְרָא ל ה', וְאֶל אֱלֹֹהַי אֲשַׁוֵּעַ, והוא יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ את קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי ששיוועתי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו. בחלקו השני של המזמור מתוארת התגלות ה' בפאר ובעצמה. התגלות זו אינה קשורה דווקא למאורעותיו של דוד. תיאור כולל זה מזכיר מאורעות התגלות גדולים, כגון מעמד הר סיני:

• וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וּמוֹסְדֵי, יסודות ה הָרִים יִרְגָּזוּ, ינועו וירעדו, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, כִּי חָרָה לוֹ. ה' זעם על האויבים.

• עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ, וְאֵשׁ היוצאת מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים, ניצוצות בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. הוא הופיע בא ופן מבהיל.

• וַיֵּט, ה' הִטה את ה שָׁמַיִם, כופף אותם כלפי מטה וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל היה תַּחַת רַגְלָיו.

• וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב, מצורות המרכבה האלוקית, וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא, טס עַל כַּנְפֵי רוּחַ. גילוי שכינה מלוּוה ברוח חזקה.

• יָשֶׁת, ישים, יפרוש חֹשֶׁךְ להיות לו סִתְרוֹ, ואת סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ, המסַכים שסביבותיו ישים חֶשְׁכַת מַיִם, ענני גשם כבדים, עָבֵי, העננים שב שְׁחָקִים.

• מִנֹּגַהּ, מהזיו שכ נֶגְדּוֹ את עָבָיו המאפילים עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. אלו הם אופני התגלות הבוקעים ומתגלים מתוך ההסתר.

• וַיַּרְעֵם, השמיע רעם בַּשָּׁמַיִם ה', וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ, הקול נשמע אף הוא כמו בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. הצירוף של קרח ואש מבטא עצמה אלוקית.

• וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵםאת האויבים, וּבְרָקִים רָב, ירה וַיְהֻמֵּם, הבהיל ושבר אותם. בהתגלות ה' העולם כולו מזדעזע.

• וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי, ערוצי מַיִם, וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת, יסודות ה תֵּבֵל. הכול נפתח, ועמקי תהום נחשפים. כל זה מִגַּעֲרָתְךָ, ה', מִנִּשְׁמַת, נשיבת רוּחַ אַפֶּךָ המזיזה את כל העולם. בצד תיאור גדולתו של ה' ועצמתו בעולם כולו מוצג הממד האישי הקרוב:

• יִשְׁלַח ה' את ידו מִמָּרוֹם ו יִקָּחֵנִי, יַמְשֵׁנִי, הוא שולף אותי מִמַּיִם רַבִּים,

• יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי ה עָז וּמִשֹּנְאַי כִּי אָמְצוּ, אשר חזקו מִמֶּנִּי.

• יְקַדְּמוּנִי, יצאו לקראתי בְיוֹם אֵידִי, המשבר שלי. ובכל זאת, גם בנפילתי וַיְהִי ה' לְמִשְׁעָן לִי.

• וַיּוֹצִיאֵנִי מן המצוקה לַמֶּרְחָב, יְחַלְּצֵנִי מן הצרה כִּי חָפֵץ בִּי.בדימויים אלה מתוארת הצלת דוד בהשגחה פרטית עליו ובדרכים נסיות הכרוכות בשידוד המערכות ובזעזוע המציאות. עזרת ה' המתמדת ותמיכתו בדוד ללא הרף, איננה חסרת טעם.

• יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי, כניקיון כפי יָשִׁיב לִי.

• כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה', וְלֹא רָשַׁעְתִּי, סטיתי מֵאֱלֹהָי.

• כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי. אני מכיר אותם ומודע להם תמיד, וְחֻקֹּתָיו של ה' לֹא אָסִיר מ מֶנִּי.

• וָאֱהִי, והייתי תָמִים עִמּוֹ, וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי.

• וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי, כפי תומי ויושרי ש לְנֶגֶד עֵינָיו. אני זוכה לחסדי ה' ולישועתו המיוחדת משום שתמיד הלכתי בדרכיו. חסד זה של ה' איננו יחס מיוחד וחריג. זוהי דרכו:

• עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, עושה חסד, ו עִם גְּבַר, אדם תָּמִים בדרכיו תִּתַּמָּם, אתה נוהג בתום.

• עִם נָבָר, נקי, חף תִּתְבָּרָר, גם אתה נוהג אתו באותו אופן, וְעִם עִקֵּשׁ, עקום תִּתְפַּתָּל, אתה הולך בדרך עקלקלות.

• כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, ומנגד עֵינַיִם רָמוֹת, שחצניות תַּשְׁפִּיל. ה' מודד מידה כנגד מידה עם האדם. שוב חוזר המזמור אל הדיבור האישי:

• כִּי אַתָּה תָּאִיר את נֵרִי, כ לי קיבול השמן. אתה הוא המאיר את חיי ה' אֱלֹֹהַי יַגִּיהַּ, מאיר את חָשְׁכִּי.

• כִּי בְךָ, בעזרתך אָרֻץ, אני רודף, או: מרוצֵץ גְּדוּד של אויבים, וּבעזרת אלֹֹהַי אֲדַלֶּג על פני שׁוּר, חומה. דוד דילג כביכול מעל לחומות הערים הבצורות שכבש.

• הָאֵל אשר תָּמִים דַּרְכּוֹ, נוהג עם הכול בשלמות ומשיב לאדם את גמולו הראוי לו. אִמְרַת, משפטו והבטחתו של ה' צְרוּפָה, מנוקה מכל פגם. וכמאמרו מָגֵן הוּא ה' לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

• כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה', וּמִי צוּר, סלע זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. אין מעוז ותוקף מלבדו, ולכן החוסים בו זוכים לכל ההגנה הדרושה, גם כשהם נקלעים למצבי דחק.

• הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי, חוגר אותי ב חָיִל, כוח והצלחה וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי, עושה את דרכי ישרה ושלמה.

• מְשַׁוֶּה, מיישר, מעמיד את רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת הרצות במהירות וביציבות רבה, ולאחר מכן עַל בָּמֹתַי, רמותי , תעצומותי יַעֲמִידֵנִי, כדרך האיילים המגיעים אל פסגות ההרים.

• מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה, וְנִחֲתָה, ירדה, כביכול, קֶשֶׁת נְחוּשָׁה ל זְרוֹעֹתָי. עשית את זרועותי כקשת חזקה שאינה נשברת. או: כל אחת מידי חזקה לדרוך כראוי קשת חזקה.

• וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, הגנתך וישועתך, וִימִינְךָ, יכולתך ועצמתך תִסְעָדֵנִי, תומכת בי, וְעַנְוָתְךָ, שאתה מוכן לרדת ולעזור לי תַרְבֵּנִי, מפרנסת ומגדילה אותי.

• תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי, אתה מאפשר לי לפסוע פסיעות גדולות, כלומר להתקדם במהירות וביעילות, וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי בריצה הזאת.

• אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב מהמלחמה עַד כַּלּוֹתָם, שיושמדו.

• אֶמְחָצֵם, אני שובר את האויבים, וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.

• וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל, חיזקת אותי לַמִּלְחָמָה, תַּכְרִיעַ את קָמַי, הקמים עלי תַּחְתָּי.

• וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף, בזכותך הם בורחים מלפני, וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם, אני משמיד אותם.

• יְשַׁוְּעוּ לעזרה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ. הם יפנו עַל, אל ה', וְלֹא עָנָם.

• וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר המתפזר עַל פְּנֵי רוּחַ, שלא נשאר ממנו דבר, כְּטִיט, רפש רטוב שב חוּצוֹת אֲרִיקֵם, אשפכם.

• תְּפַלְּטֵנִי, הצלת אותי מֵרִיבֵי, ממריבות בתוך ה עָם, תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גם ב גּוֹיִם. כיבושי הנרחבים הקנו לי שלטון לא רק במקומות הסמוכים המוכרים לי. גם עַם, עמים ש לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי, מקבלים את מרותי.

• לְשֵׁמַע אֹזֶן, גם אותם שיודעים עלי רק מפי השמועה, יִשָּׁמְעוּ לִי, נשמעים לפקודותי מרחוק. בְּנֵי נֵכָר, אויבים וזרים יְכַחֲשׁוּ, ישקרו ויחניפו לִי כדי להכניע עצמם לפני וכדי לזכות בחסדי מרוב פחדם מפני מעמדי האיתן והתקיף.

• בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ, מתייבשים וקמלים, סר כוחם וְיַחְרְגוּ, הם נאלצים לצאת בבהלה מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם, ממסגרות ההגנה שלהם, ממבצריהם. המשורר, שהוא גם הכובש והמצביא, מסיים ואומר:

• חַי ופועל ישועות הוא ה', וּבָרוּךְ הוא צוּרִי, וְיָרוּם, מרומָם אֱלֹֹהֵי יִשְׁעִי,

• הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי, וַיַּדְבֵּר, מכניע, מוביל עַמִּים תַּחְתָּי.

• מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי ו אַף מִן קָמַי, העומדים נגדי תְּרוֹמְמֵנִי, מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי.

• עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם, ה', וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:

• מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת ל מַלְכּוֹ דוד, המלך שבו בחר ה', וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לזה שנמשח למלכות לְדָוִד וּלְזַרְעוֹעַד עוֹלָם.