תהילים-פרק-31

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, האחראי על הנגנים, מִזְמוֹר לְדָוִד.

• בְּךָ, ה', חָסִיתִי, ולפיכך אבקש: אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם, כי תעזרני בכל זמן, בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי, הצילני מצרותי.

• הַטֵּה אֵלַי את אָזְנְךָ, הקשב לתפילתי ו מְהֵרָה הַצִּילֵנִי מסכנה מאיימת. הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז, סלע גדול ומגן, לְבֵית-מְצוּדוֹת, מבצר לְהוֹשִׁיעֵנִי.

• כִּי אכן סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה, וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי. תדריך ותוביל אותי למצוא את המקום הנכון, את הדרך הראויה.

• תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת, מהמלכודת זוּ, אשר טָמְנוּ לִי, כִּי אַתָּה מָעוּזִּי.

• בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. אני מוסר את חיי בידיך וסומך עליך שתשמור אותם. ואכן, פָּדִיתָ, גאלת אוֹתִי, ה', אֵל אֱמֶת.

• שָׂנֵאתִי עובדי אלילים הַשֹּׁמְרִים אמונים ל הַבְלֵי שָׁוְא, ומייחלים לכוחות שאין בהם ממש, וַאֲנִי רק אֶל ה' בָּטָחְתִּי,

• אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ, אתה אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי, יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי,

• וְעל כן לֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב, אלא הוצאת אותי מן המצר הסוגר עלי ו הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב את רַגְלָי.

• חָנֵּנִי, ה', כִּי צַר לִי, עָשְׁשָׁה בְכַעַס, נחלשה מחמת רוגז ויגון עֵינִי. מרוב צרות נראה לי שעינַי אינן מתפקדות כראוי. אף נַפְשִׁי וּבִטְנִי חלשים ודואבים.

• כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי, וּשְׁנוֹתַי כלו בַּאֲנָחָה, כָּשַׁל בּגלל עֲוֹנִי, פשעי כֹחִי, וַעֲצָמַי, עצמותי עָשֵׁשׁוּ, נחלשו, בלו.

• מחמת כָּל צֹרְרַי, אויבי הָיִיתִי מושא ל חֶרְפָּה, נלעג, וכן: סמל לבושה, וְלִשְׁכֵנַי, ובעיני שכני אני מזולזל מְאֹד, וּפַחַד הייתי לִמְיֻדָּעָי, לקרובי ומכרי הדואגים לי בראותם את כישלון כוחי. רֹאַי, הרואים אותי בַּחוּץנָדְדוּ מִמֶּנִּי, נרתעים מקרבתי כי אני נראה חולה, מסכן ומוזר.

• נִשְׁכַּחְתִּי כְּפי שנשכח מֵת מִן ה לֵּב והתודעה. הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד, שלאחר שאינו נמצא, שוכחים את קיומו.

• כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת, עלילות שווא, רכילות רַבִּים, ואני חווה מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם, כשהם נאספים יַחַד עָלַי, לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.

• וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי, ה', אין לי מחסה אחר. אָמַרְתִּי: אֱלֹֹהַי אָתָּה, ובך אני בוטח.

• בְּיָדְךָ עִתֹּתָי, הזמן שלי, חיי, הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי.

• הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ, הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.

• ה', אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ. כיוון שקראתי לך ובטחתי בך, לא אתאכזב. אדרבא, יֵבֹשׁוּ ה רְשָׁעִים, יִדְּמוּ, יהיו דוממים בירידתם לִשְׁאוֹל.

• תֵּאָלַמְנָה, תיעשנה אילמות שִׂפְתֵי שָׁקֶר, הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק, סרה בְּגַאֲוָה וָבוּז. ומכאן חוזר המשורר לעניין הישועה:

• מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, שמרת בסתר לִּירֵאֶיךָ. בסופו של דבר אתה מעניק ליראיך את טובותיך הגנוזות עמך אשר פָּעַלְתָּ, שיצרת למען ה חֹסִים בָּךְ, נֶגֶד, לעיני בְּנֵי אָדָם. אתה מיטיב בגלוי עם הבוטחים בך.

• תַּסְתִּירֵםאת אוהביך בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ, במחבואיך מֵרֻכְסֵי, עקמומיות, מזימות אִישׁ. תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה, במקום מסתור מסוכך מֵרִיב של לְשֹׁנוֹת רעות.

• בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא, הרבה מאוד את חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר, נצורה, בין בפועל ממש ובין באופן סמלי.

• וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי. בשעה שהייתי נתון בצרה מיהרתי להסיק מסקנות: נִגְרַזְתִּי, נגזרתי , נחתכתי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אָכֵן, למרות שבאותה שעה לא ראיתי זאת, עכשיו אני יודע כי שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי, כשהתחננתי אֵלֶיךָ.

• אֶהֱבוּ אֶת ה', כָּל חֲסִידָיו, כי אֱמוּנִים נֹצֵר ה', הוא שומר אמוניו וחסדו לנאמנים לו, וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר, מעניש באמצעות מיתר הקשת, או: משלם במידה יתרה את ה עֹשֵׂה מעשים של גַאֲוָה. ולסיכום

• חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'. בקריאה זו יש גם עצה וגם סיכום המזמור. מחיי שלי תיווכחו שהסומכים על ה' סופם להיוושע.