תהילים-פרק-38

ביאורים

• מִזְמוֹר לְדָוִד שעניינו לְהַזְכִּיר כביכול לה' את המתפלל ואת ייסוריו. המשורר פותח בדברי תחינה בעקבות מחלה קשה הפוקדת אותו:

• ה', אַל בְּקֶצְפְּךָ, בכעסך תוֹכִיחֵנִי, ואל בַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.

• כִּי חִצֶּיךָ, חצי הכאב והמחלה ששלחת בי נִחֲתוּ, פגעו בִי, וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ במהלומה.

• אֵין מְתֹם, מקום שלם שאיננו מוכה בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי, בעצמותי, כולן כואבות מִפְּנֵי חַטָּאתִי. המשורר אינו בא בטענות אלא מתחנן. הוא מודה שהכאבים הם גמול על חטאיו, אבל עדיין הוא מתפלל ומבקש.

• כִּי עֲוֹנֹתַי כה רבים וגדולים עד ש עָבְרוּ את רֹאשִׁי, כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי, למעלה מכוח סבלי.

• הִבְאִישׁוּ, נָמַקּוּ, הסריחו, נרקבו חַבּוּרֹתָי. פצעי המכות לא רק שאינם מבריאים, אלא אף מעלים מוגלה וריח רע מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי, כעונש על חטאי.

• נַעֲוֵיתִי, התעקמתי, עמידתי התערערה, שַׁחֹתִי, נכפפתי עַד מְאֹד, ו כָל הַיּוֹם קֹדֵר, עצב ורוגז הִלָּכְתִּי בגלל הכאבים והייסורים.

• כִּי כְסָלַי, מותני שבדרך כלל אמורים לייצב את עמידתי, אינם מחזיקים אותי עוד; אני חש שהם מָלְאוּ נִקְלֶה, בדבר בזוי במוגלה, וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי, כי כולו מוכה וכואב.

• נְפוּגוֹתִי, נחלשתי וְנִדְכֵּיתִי, נשברתי עַד מְאֹד, שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי מעצמת הכאבים והייסורים. וכאן הוא מוסיף:

• אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי, רצוני, וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה. גם אם אינני צועק בקול רם אלא רק נאנח, אתה יודע את כאבי.

• לִבִּי סְחַרְחַר, חסר מנוחה ואינו פועם ביציבות, עֲזָבַנִי כֹחִי, וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי. בגלל החולשה והמחלה אני חש כאילו עיני מתכהות. אני כאוב ומתייסר, ונוסף על כך אין לי גם כל סיוע מבחוץ.

• אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד, מרחוק ל נִגְעִי יַעֲמֹדוּ. הם עומדים ומסתכלים בסבלי אבל אינם מתקרבים. וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ, ואינם ניגשים לעזור לי.

• וַיְנַקְשׁוּ, מניחים מוקש, זוממים רע מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, משום שהם מקווים ומניחים ש כבר אבדה תקוותי, וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ עלי הַוּוֹת, דיבורים פוגעים, וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ עלי.

• וַאֲנִי כה חלש ומסכן, עד שנעשיתי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם ש לֹא יִפְתַּח פִּיו. אינני יכול להגיב,

• וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת, דברים המוכיחים את צדקתו, או: דברי נזיפה. ואולם שתיקתי נובעת לא רק מחולשה, אלא גם מאמונה:

• כִּי לְךָ, ה', הוֹחָלְתִּי, אני מקווה, ו אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹֹהָי. אני אמנם אינני מגיב על הדברים הרעים שאומרים עלי, אבל אתה יכול לענות למעני.

• כִּי אָמַרְתִּי: פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי שונאי, בְּמוֹט רַגְלִי, כאשר אני נכשל, עָלַי הִגְדִּילוּ, הם מתרוממים ונהנים ממפלתי.

• כִּי אֲנִי עצמי לְצֶלַע, לצליעה, לכישלון נָכוֹן, מוכן, וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי, לנגד עיני תָמִיד.

• כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אני מתוודה על עווני, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. ומשום כך אינני בא בטענות על עצם העונש והסבל.

• וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ, הם גדלים ומתחזקים בחייהם,

• וְרַבּוּ שׂנְאַי שָׁקֶר, וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה, כל אותם אנשים שעשיתי להם טובות והם גומלים לי רעה, יִשְׂטְנוּנִי, שונאים אותי תַּחַת רָדְפִי, מכיוון שרדפתי טוֹב.

• אַל תַּעַזְבֵנִי, ה' אֱלֹֹהַי, אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי.

• חוּשָׁה, מהר לְעֶזְרָתִי, אֲדֹנָי, שאתה תְּשׁוּעָתִי.