תהילים-פרק-50

ביאורים

• מִזְמוֹר לְאָסָף, מראשי הלויים המשוררים בזמן דוד המלך. אֵל אֱלֹֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא ל אָרֶץ, לעולם כולו. הוא מתגלה מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ.

• מִצִּיּוֹן, ירושלים מִכְלַל יֹפִי, המושלמת ביופיה אֱלֹֹהִים הוֹפִיעַ. בית המקדש שבציון הוא מוקד ההתגלות. מענה אנושי להופעת ה':

• יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. יישמעו דבריו. אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, שורפת, וּסְבִיבָיו, סביבתו נִשְׂעֲרָה, סוערת מְאֹד. התגלותו מלֻווה באש יוקדת וברוח סערה.

• יִקְרָא ה' אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ יקרא לָדִין את עַמּוֹ:

• אִסְפוּ לִי את חֲסִידָי, שהם כֹּרְתֵי בְרִיתִי, עֲלֵי, על זָבַח. ההתייחדות אתי וכריתת הברית עמי ייעשו בהבאת קרבנות. במקביל לקריאה ליושבי הארץ:

• וַיַּגִּידוּ ה שָׁמַיִם צִדְקוֹ, כִּי אֱלֹֹהִים שֹׁפֵט הוּא. סֶלָה.ואלה הדברים שה' אומר בדין עמו:

• שִׁמְעָה, עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה; שמע, יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ: זכור כי אֱלֹֹהִים, אֱלֹֹהֶיךָ אָנֹכִי. זהו אזכור לתחילת עשרת הדיברות שבברית סיני: אָנֹכִי ה' אֱלֹֹהֶיךָ.

• לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְלא עוֹלֹתֶיךָ שאתה מביא הן העומדות לְנֶגְדִּי תָמִיד. איני נזקק לקרבנות הללו, ולא הם עיקר רצוני ממך.

• לֹא אֶקַּח לצורך עצמי מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, מהשטחים הגדורים של צאנך לא אקח עַתּוּדִים, תיישים,

• כִּי לִי שייכוֹת כָל חַיְתוֹ, חיות ה יָעַר ו בְהֵמוֹת ש בְּהַרְרֵי אָלֶף, באלפי הרים.

• יָדַעְתִּי, אני מכיר את כָּל עוֹף הָרִים וְאת זִיז שָׂדַימיני עופות עצומים, או: כלל החיות הנעות בשדה ש עִמָּדִי, כפוף לי.

• אִם אֶרְעַב, לֹא אֹמַר לָךְ, משום שלא לחסדיך אני נזקק, כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ.

• הַאם אני, ה', אוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים, פרים, א ו דַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?! את הקרבנות עליך להקריב אפוא לא מפני שה' זקוק לכך, אלא משום שאתה, האדם, צריך לבטא את יחסך כלפי באמצעות מעשה ומחויבות:

• זְבַח לֵאלֹֹהִים תּוֹדָה, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, אם נדרת להקריב קרבנות לכבודו.

• וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, שאז בדרך כלל הזמן שנוהגים לנדור נדרים, ואז אֲחַלֶּצְךָ, אוציא אותך מהצרה, וּתְכַבְּדֵנִי בהבאת הקרבנות. מן הקריאה של ה' לסתם בני אדם או ליראי שמים הוא עובר עתה אל הרשע:

• וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹֹהִים : מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי?! מדוע אתה מדבר על חוקי ה'?! וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?! מדוע אתה קושר עצמך אל העם הקדוש ואלי?!

• והרי למרות דיבוריך הגבוהים אַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אינך מקיים את חוקי, ואפילו בז להם.

• אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ, אתה רץ, או רוצה להשתתף עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. אתה משתתף גם במעשיהם.

• פִּיךָ שָׁלַחְתָּ, שחררת, הנחת לו לדבר בְרָעָה מכל סוג, וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד, תקרב ותקשר ל מִרְמָה. זוהי רשעות כללית, שאיננה מופנית רק כלפי זרים.

• תֵּשֵׁב עם אנשים אחרים , בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר דברים רעים. אף בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי.

• אֵלֶּה עָשִׂיתָוְהֶחֱרַשְׁתִּי. כביכול אינני מגיב עליהן, ואילו אתה דִּמִּיתָ, חשבת בלבך ש הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ, שארד לדרגתך, אתווכח אתך ו אוֹכִיחֲךָ על רעתך וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, אראה לך כמה רע עשית. אינני פועל בדרך זו, אך בסופו של דבר אדון את האדם:

• בִּינוּ נָא זֹאת, שֹׁכְחֵי אֱלֹֹהַ, כל אלה שכאשר עונשם אינו בא עליהם מיד, הם סבורים שנפטרו ממנו כליל, פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל מידי. והו א מסיים למקשיבים לדבריו:

• זֹבֵחַ קרבן תּוֹדָה, שכאמור אינני זקוק לו, ורק המקריב הוא זה שמרגיש צורך לבטא את הכרת התודה שלו לה' בדרך זו יְכַבְּדָנְנִי. ומי ש שָׂם דֶּרֶךְ, סולל ומתווה לעצמו את הדרך הנכונה, הוא האיש שבסופו של דבר אַרְאֶנּוּ בחייו בְּיֵשַׁע, את ישועת אֱלֹֹהִים.