תהילים-פרק-66

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, שִׁיר מִזְמוֹר.הקריאה הפותחת היא עיקר עניינו של המזמור: הָרִיעוּ, השמיעו קול תרועה להבעת תודה, כבוד ושמחה לֵאלֹֹהִים, כָּל יושבי הָאָרֶץ.

• זַמְּרוּ את כְבוֹד שְׁמוֹ, שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ, הללוהו בכבוד, או: תהילתו היא כבוד לכם.

• אִמְרוּ לֵאלֹֹהִים : מַה נּוֹרָא, נשג ב, מעורר יראה מַעֲשֶׂיךָ, בְּרֹב עֻזְּךָ, כוחך יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. כניעת האויבים מתבטאת בכך שהם נאלצים לפייס את מנצחם אף באמירת שקר.

• כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ. סֶלָה.ובשבחו של ה' בכלל:

• לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹֹהִים, נוֹרָא עֲלִילָה, מעורר יראה במעשים שפעל עַל בְּנֵי אָדָם:

• הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה, כשקרע את ים סוף, בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל, כשעצר את מי הירדן, שָׁםבכיבוש הארץ נִשְׂמְחָה בּוֹ.

• מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ ל עוֹלָם, עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה, והוא מעמיד אותם במקום הראוי להם. הַסּוֹרְרִים, שאינם שומעים בקולו, אַל יָרוּמוּ לָמוֹ, לא יתרוממו, כי ה' ישפיל אותם. סֶלָה.

• בָּרְכוּ, עַמִּים, את אֱלֹהֵינוּ, כי חסדי ה' עמנו מועילים לכל העמים, וְהַשְׁמִיעוּ את קוֹל תְּהִלָּתוֹ, התהילה לשמו.

• הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן, אפשר, הניח לַמּוֹט, לְהתמוטטות רַגְלֵנוּ. אכן, בכל אלה היו מעלות ומורדות, ולא תמיד היו הדברים נוחים ופשוטים.

• כִּי בְחַנְתָּנוּ, אֱלֹֹהִים, בניסיונות, צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף, עברנו ייסורי צריפה.

• הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה, מלכודת, שַׂמְתָּ מוּעָקָה, כבל לוחץ בְמָתְנֵינוּ.

• הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, השלטת עלינו בני אדם, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם כפשוטו, ובמובן רחב: התייסרנו בכל מיני הייסורים, אבל בסוף וַתּוֹצִיאֵנוּ מהמועקות והמבחנים לָרְוָיָה, ואנו נרגעים כצמא ששתה די צורכו. וכאן באה תוספת פרטית :

• אָבוֹא אל בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת, אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי,

• אֲשֶׁר פָּצוּ, פתחו, דיברו שְׂפָתָי, וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, שהרי בעיקר בשעת צרה אנשים נודרים.

• עֹלוֹת מֵחִים, שמנים, מלאים מֵח אַעֲלֶה לָּךְ, עִם קְטֹרֶת, שרפה כליל על המזבח של בשר אֵילִים; אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים, תיישים. סֶלָה.וה וא מוסיף:

• לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה, כָּל יִרְאֵי אֱלֹֹהִים, את הטובות אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְנַפְשִׁי, לי עצמי, שכן אלו הדברים שאני הוא שיכול לספרם:

• אֵלָיו ב פִי קָרָאתִי, וְרוֹמַם, רוממותו תַּחַת לְשׁוֹנִי.

• אָוֶן, מחשבה מרושעת אִם רָאִיתִי, הבחנתי בְלִבִּי, שהרי לכל אדם יש מחשבות כאלה אותה לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי, ולא יתייחס אליה.

• אָכֵן, שָׁמַע אֱלֹֹהִים, הִקְשִׁיב בְּקוֹל, לקול תְּפִלָּתִי. והמשורר מסיים:

• בָּרוּךְ אֱלֹֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי והתייחס אליה, וְאת חַסְדּוֹ שהוא מעניק לי לא הסיר מֵאִתִּי.