תהילים-פרק-74

ביאורים

• מַשְׂכִּיל לְאָסָף. לָמָה, אֱלֹֹהִים, נראה ש זָנַחְתָּ אותנו לָנֶצַח?! מדוע יֶעְשַׁן אַפְּךָ, אתה כועס בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ?!

• זְכֹר את עֲדָתְךָ, עדת ישראל שאותה קָנִיתָ, בחרת ולקחת לך עוד בימי קֶּדֶם, אשר גָּאַלְתָּ להיות לך שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ. זכור את הַר צִיּוֹן זֶה ש שָׁכַנְתָּ בּוֹ.

• הָרִימָה, הרם נא את פְעָמֶיךָ, צעדיך ובוא במהרה לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח, חורבנות שאין להם סוף. ראה את כָּל מה ש הֵרַע אוֹיֵב גם בַּקֹּדֶשׁ, במקדש.

• שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ, אויביך בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ, במקומות ההיוועדות, המפגש שלך, וגם בבית –המקדש, שבו נועדת עם ישראל. שם נשמעות שאגות ניצחון האויבים, ושם שָׂמוּ אוֹתֹתָם, דגליהם כך שיהיו אֹתוֹת לניצחונם במקומותינו.

• יִוָּדַע, ייראה האויב במשפטו לפניך כְּמֵבִיא, כמניף לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת, את הגרזנים. דע כי ה אויב התייחס למקדש ולערי ישראל כחוטב עצים בסבך, המכה בכליו בכול ומשחית ללא הבחנה.

• וְעַתָּה ב פִּתּוּחֶיהָ, פתחיה של העיר, או: קישוטיה המגולפים נהרסים כולם יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת, כלֵי ניתוץ יַהֲלֹמוּן, יטיחו.

• שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ, השפילו את מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ.

• אָמְרוּ האויבים בְלִבָּם: נִינָם, נשמידם, או: נעשוק ונצער אותם יָחַד. הם שָׂרְפוּ לא רק את המקדש אלא גם כָל מוֹעֲדֵי אֵל מקומות מקודשים אחרים, כגון בתי כנסיות, ובתי מדרשות בדורות מאוחרים יותר, בָּאָרֶץ.

• אוֹתֹתֵינוּ, הנסים דוגמת אלה שראינו בעבר, לֹא רָאִינוּ עוד. אֵין עוֹד נָבִיא שיודיענו מתי כל זה ייגמר, וְלֹא אִתָּנוּ אדם ש יוֹדֵעַ עַד מָה, מתי כל זה יימשך. ולכן אנחנו קוראים אליך :

• עַד מָתַי, אֱלֹֹהִים, יְחָרֶף, יקלל צָר, שונא, יְנָאֵץ אוֹיֵב את שִׁמְךָ לָנֶצַח?!

• לָמָּה תָשִׁיב, תחזיר, תעביר את יָדְךָ, ותימנע מלפעול ולהראות את כוחך? ובהמשך לדימוי זה אנו מבקשים: ויד ימִינֶךָ החזקה מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה, העבר. אל תשאיר את ידיך אצלך בלי לעשות מאומה. פְּעל בהן.

• והרי אתה, אֱלֹֹהִים, כל יכול, כפי שראינו בעבר. הרי אתה מַלְכִּי מִקֶּדֶם, היית פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

• אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ, בגבורתך את ה יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם.

• אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, חית מים גדולה מאוד, ו תִּתְּנֶנּוּאת הלוויתן מַאֲכָל לְעָם, לְצִיִּים, ספינות, לקבוצות אנשים שלא יכלו לגבור עליו בעצמם.

• אַתָּה בָקַעְתָּ מן האדמה מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה גם הוֹבַשְׁתָּ, ייבשת נַהֲרוֹת אֵיתָן השוצפים וגועשים תמיד.

• לְךָ יוֹם, אַף לְךָ לָיְלָה, אתה מושל ב שניהם. אַתָּה הֲכִינוֹתָ, יצרת מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ.

• אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קבעת את חוקי העולם. קַיִץ וָחֹרֶףאַתָּה יְצַרְתָּם.

• זְכָר זֹאתאת ה אוֹיֵב אשר חֵרֵף את ה', וְאת ה עם ה נָבָל אשר נִאֲצוּ את שְׁמֶךָ.

• אַל תִּתֵּן לְחַיַּת, לאותן חיות טרף את נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ, התור, היונה שלך, המסמלת את עם ישראל, ואת חַיַּת, החיים של עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.

• הַבֵּט לַבְּרִית שכָּרתָּ עמנו, כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ, הארץ התמלאה בחושך וב נְאוֹת, מקומות מושב של חָמָס.

• אַל יָשֹׁב דַּךְ, עני נִכְלָם, משום שלא מצא עוזר. עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ כשתעזור להם.

• קוּמָה, אֱלֹֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ, שהרי האויב הזה איננו רק פוגע בנו; הוא גם מחלל את שמך. זְכֹר חֶרְפָּתְךָ, החרפות שאתה שומע מִנִּי נָבָל, מן הנבלים כָּל הַיּוֹם.

• אַל תִּשְׁכַּח את קוֹל צֹרְרֶיךָ, את שְׁאוֹן רע שם של קָמֶיךָ, האויבים הקמים עליך אשר עֹלֶה תָמִיד בחירוף, בגידוף ובבוז, והושע את שמך, את מקדשך ואותנו.