תהילים-פרק-80

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ, הממונה על המקהלה או הנגנים אֶל שֹׁשַׁנִּים, שם כלי נגינה, או: לחן לשיר מסוים, עֵדוּת, שיר זיכרון לְאָסָף מִזְמוֹר.

• רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה, נֹהֵג כַּצֹּאן את יוֹסֵף. במזמור זוכה יוסף למקום בולט ונכבד, אך נראה כי ‘יוסף' כאן הוא כינוי לעם ישראל כולו, כמו יעקב או ישראל. יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, ה' הרוכב על הכרובים במשכן ובמקדש, הוֹפִיעָה והתגלה.

• לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, שלושת שבטי ר חל, שאף על פי שלא היה ביניהם קשר חזק בתולדות העם, הם מופיעים כאן כיחידה אחת, עוֹרְרָה, הפעל והראה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּלְכָה, לֵך נא לִישֻׁעָתָה, להושיע לָּנוּ.

• אֱלֹֹהִים, הֲשִׁיבֵנוּ אליך, הֱיה עמנו ואל תדחה אותנו עוד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ אלינו, וְאז נִוָּשֵׁעָה.

• ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ, יחרה אפך בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, תדחה את עמך בכעס רב,

• הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, הלחם שלהם ספוג בדמעות, וַתַּשְׁקֵמוֹ, והשקית אותם בִּדְמָעוֹת ב שָׁלִישׁ, כלי מידה מסוים. חיי העם מלאים צער ויגון, כאילו הם אוכלים לחם טבול בדמעות ושותים את דמעותיהם.

• תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, ריב לִשְׁכֵנֵינוּ, הם אינם פוסקים לריב אתנו, וְגם כאשר אין אנו מטרה להתנפלות ממשית, אֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ, להם – לישראל, או: לו – לאלוקים. שוב המשורר מבקש:

• אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.עתה יתאר את תולדות ישראל, ומדמה את ישראל לגפן:

• גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, בהוצאת ישראל ממצרים, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם מכנען וַתִּטָּעֶהָ בארץ.

• פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ מקום לג דול. והגפן –העם התערתה בארץ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, הכתה שורשים וגדלה וַתְּמַלֵּא אָרֶץ, ואף התפשטה לכל העברים –

• כָּסּוּ, התכסו הָרִים ב צִלָּהּ. הגפן גבהה עד מאוד, וַעֲנָפֶיהָ גדלו כ אַרְזֵי אֵל, ארזים אדירים.

• תְּשַׁלַּח את קְצִירֶהָ, ענפיה החדשים עַד יָם ממערב, וְאֶל נָהָר הפרת ממזרח, שילחה את יוֹנְקוֹתֶיהָ, נצריה , ענפיה הרכים המסתעפים משורשיה. כל זה היה בימי גדולתו של עם ישראל, אבל עכשיו המצב שונה.

• לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וכיוון שכל ההגנות שיש לגפן הזאת נפרצו – וְאָרוּהָ, קטפו את פרותיה כדי לאכלם כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ?!

• יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר הבא מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי, מין עוף גדול, או: מינים של עוף יִרְעֶנָּה, יתפרנס ממנה. והוא חוזר ומבקש:

• אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד, זכור לטובה וטפל ב גֶּפֶן זֹאת

• וב כַנָּה, נֶטע, שתיל אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְהבט עַל בֵּן, ענף או: ישראל, אשר אִמַּצְתָּה, החזקת, חיבקת לָּךְ.

• שְׂרֻפָה בָאֵשׁ ואף כְּסוּחָה, מקוצצת, כרותה, מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ ישראל בצרתם.

• תְּהִי, תימצא, תתמוך יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ, האיש הנאמן לך, מי שאתה מחזיק בו בימינך לאות כבוד וחיבה, עַל בֶּן אָדָם ש אִמַּצְתָּ לָּךְ

• וְלֹא נָסוֹג, התרחק מִמֶּךָּ. תְּחַיֵּינוּ בכל תפארתנו, כמו בעבר, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.המזמור מסתיים בחזרה על הפזמון:

• ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.