תהילים-פרק-88

ביאורים

• שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח, לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המנגנים עַל מָחֲלַת, שם כלי שיר או מנגינה, לְעַנּוֹת, אולי שיר הכולל מענה, מעין פזמון חוזר של קבוצה אחרת, כמצוי בדברי קינה, מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי, אולי אחד מבני קורח, שהיה ממשוררי המקדש בזמן דוד המלך; וייתכן שהיה מצאצאי זרח (‘אזרחי') שמיהודה.

• ה' אֱלֹֹהֵי יְשׁוּעָתִי, ב יוֹם צָעַקְתִּי אליך, ואף בַלַּיְלָה אני זועק נֶגְדֶּךָ, מולך.

• תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי, הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי, נעימת תפילתי.

• כִּי שָׂבְעָה, התמלאה בְרָעוֹת נַפְשִׁי, וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ. חיי סמוכים למוות עד כדי נגיעה בו,

• נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, כמי שכבר מת ונקבר. הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל, חסר כוח. אין לי כוח לשאת את מצוקתי, ואני מחוסל ואבוד.

• בַּמֵּתִים, כאחד המתים – חָפְשִׁי מכל שעבוד ומכל קשר עם ענייני העולם. אני כְּמוֹ חֲלָלִים, הרוגים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם, אינך עוסק בהם עוֹד, וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ, נכרתו.

• שַׁתַּנִי, שמת אותי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת, בְּמַחֲשַׁכִּים ש בִּמְצֹלוֹת, קבור בעומק האדמה.

• עָלַי סָמְכָה, נשענה חֲמָתֶךָ, כל משקל הכעס האלוקי רובץ עלי, וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עלי עִנִּיתָ, כאילו כל גלי זעמך מופנים ליעד אחד – לענות אותי ולהתנפץ עלי. סֶּלָה.

• הִרְחַקְתָּ את מְיֻדָּעַי, מכרַי מִמֶּנִּי. שַׁתַּנִי, שמת אותי תוֹעֵבוֹת, מתועב לָמוֹ, בעיניהם, כָּלֻא – וְלֹא אֵצֵא.

• עֵינִי דָאֲבָה, כאבה וסבלה מִנִּי עֹנִי, מעינוי, מדחק. קְרָאתִיךָ, ה', בְּכָל יוֹם, שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי, ואיני מוצא תשובה. מאחר שאני רואה את עצמי כמי שכבר מת ואין לו עוד קיום, לפעמים אני תוהה:

• האם לַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא?! והלוא הם כבר מתו. ה אִם רְפָאִים, שוכני השאול יָקוּמוּ ו יוֹדוּךָ?! לכאורה הם מעבר לכל תקווה. סֶּלָה.

• הַאם יְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ, ו אֱמוּנָתְךָ תסופר בָּאֲבַדּוֹן?!

• הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ, בעולם המתים פִּלְאֶךָ?! וְהאם תתגלה צִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה, שִׁכחה, מחוזו של המוות?!

• ואף שאני נמצא במקום כזה, אֲנִי עדיין אֵלֶיךָ, ה', שִׁוַּעְתִּי, מתחנן, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. אני הראשון שמתפלל בהשכמת הבוקר. וזו תפילתי:

• לָמָה, ה', תִּזְנַח, אתה עוזב את נַפְשִׁי?! למה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי?!

• עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ, דועך וכלה מִנֹּעַר, מנעורי. ייסורי אינם חדשים לי, הם מלווים אותי כל ימי חיי. נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ, מושאי פחדי, ייסוריך המאיימים, אָפוּנָה, אליהם אני שם לב, כי הם מקיפים אותי מכל עבר.

• עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ, כעסיך, בִּעוּתֶיךָ, הפחדים הגדולים שאתה מביא עלי צִמְּתֻתוּנִי, משתקים אותי.

• סַבּוּנִי, סובבו אותי כַמַּיִם הרבים המבקשים להטביעני כָּל הַיּוֹם, הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד כל הצרות והפורענויות,

• הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי כל אֹהֵב וָרֵעַ, חבר, ו מְיֻדָּעַי נעלמו כביכול ב מַחְשָׁךְ, באפלה.