תהילים-פרק-92

ביאורים

• מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זהו השיר שהושר במקדש ביום השבת, ואולם הוא עוסק ב'יום שכולו שבת' – באחרית הימים, בחשבון הגדול האחרון של העולם בכללו, שאז יועמדו הדברים באורם הנכון.

• טוֹב לְהֹדוֹת לַה'. זוהי הבעת תודה ושבח על עצם היכולת להודות, וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ, עֶלְיוֹן.הזמר לשם ה' איננו אחיד –

• לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וחלקו האחר – לומר את אֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. חלוקת מהלכו של העולם לפי זמני היממה נושאת משמעות סמלית: הזמן המאיר, שבו חסד ה' ניכר, וטובתו גלויה לעין, לעומת זמן החשכה, הסתר הפנים או הדכדוך, שבו האמונה היא המלווה את האדם.

• עֲלֵי עָשׂוֹר, כלי נגינה בן עשרה מיתרים, וַעֲלֵי נָבֶל – שככל הנראה יש לו יותר מיתרים מאשר לכינור. עֲלֵי הִגָּיוֹן, נעימה, אולי סוג מסוים של מנגינה שמנגנים בְּכִנּוֹר. ותוכנו של השיר:

• כִּי שִׂמַּחְתַּנִי, ה', בְּפָעֳלֶךָ, במה שבראת ועשית, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, העולם וכל אשר בו אֲרַנֵּן, אני שמח ושר.

• מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה'. מכל הנראה לעינינו בעולם, בכמות ובאיכות, ומכל מה שביכולתנו להבין ולהסביר, אנו למדים על גדולת ה'. יתר על כן, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ. יש מחשבות שהן עמוקות יותר ואינן נגלות לעין.

• אִישׁ בַּעַר, בור, חסר דעה לֹא יֵדָע את משמעות הדברים הללו, וּכְסִיל, טיפש לֹא יָבִין אֶת זֹאת.

• בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, כשהם צומחים בכל מקום וב לי גבולות מוגדרים, וַיָּצִיצוּ, מופיעים כצמחים הצצים מן האדמה או פורחים כָּל פֹּעֲלֵי, עושי אָוֶן, רֶשע. הכסיל אינו רואה פתרון לקושיה זו; ואולם גידולם והצלחתם –לכאורה של הרשעים אינם אלא אמצעים לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. אכן, לשם השמדתם של עשבים שוטים, אפשר להשקות את האדמה ולחכות שאותם עשבים יעלו ויצמחו מעט, כדי שאפשר יהיה לחרוש את השדה ולהשמידם על מנת שלא יצמחו עוד. כך שגשוגם של רשעי העולם – מטרתו להביא להשמדתם המלאה, שאין אחריה תקומה.

• וְאַתָּה מָרוֹם, עליון לְעֹלָם, ה'. אתה צופה בכל אלה, ויכול לתכנן את עלייתו המדומה של הרע ואת מפלתו.

• כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ, ה', כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ בסופו של דבר יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ זה מזה, וגם בינם לבין עצמם כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

• וַתָּרֶם כִּרְאֵים, כקרני ראם את קַרְנִי, אותי, גידלת ונישאת אותי, שכן אני עובד אותך, בַּלֹּתִי, הרטבתי את עורי ושערי, או: נמשחתי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן, טרי. עליתי לגדולה.

• וַתַּבֵּט עֵינִי בְּנפילת שׁוּרָי, אויבי ; בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים, רשעים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי בנפילתם ובכישלונם.

• צַדִּיק כַּתָּמָר המיתמר לגובה ובולט במדבר, יִפְרָח ויעשה פֵּרות. הגזע התמיר וקבוצת העלים סביב ראשו משווה לתמר תבנית פרח נאה. הצדיק יפרח לקראת הבשלת פריו. גם חוסנו והצלחתו יאדירו – כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, שממדיו עשויים להיות עצומים, יִשְׂגֶּה ויגדל.

• שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', והם תחת חסותו ; בְּחַצְרוֹת אֱלֹֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

• עוֹד יְנוּבוּן, יעשו פרי בְּשֵׂיבָה. גם בזקנותם הם יישארו פוריים, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, גם כאשר אחרים יבלו ויכלו מן העולם.

• לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה', ומשפטיו אמת גם אם אין הם גלויים לעין, וה' הוא צוּרִי, משענתי ותוקפי, וְלֹא עַוְלָתָה אין עוול בּוֹ. גם אם אינני רואה תמיד את כל אלה, עלי לחשוב על העתיד, עד אחרית הימים, כדי לדעת שהמשפט הכולל בעולם הוא אמת, שהרע ייעקר מן העולם, והטוב ימשיך להתקיים במלוא חיותו ורעננותו.