שמות-פרק-8

ספר

מקבץ

ביאורים

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה, הרם והטה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל, לכיוון הַנְּהָרֹת, עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל, והעלה אֶת הַצְפַרְדְּעִים, פעולה זו תגרום לצפרדעים לעלות עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

  • וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם, וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, ועלו הצפרדעים, ומשום ריבויין – וַתְּכַס, הן כיסו אֶת כל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

  • וַיַּעֲשׂוּ כֵן גם הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. הם לא הועילו לפרעה. במקום למצוא דרך להיפטר מהצפרדעים הם הביאו צפרדעים נוספות.

  • וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: הַעְתִּירוּ, התפללו אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'. כאן לראשונה נשמעת כניעה מסוימת מצד פרעה.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה: הִתְפָּאֵר עָלַי. נתונה בידך ההזדמנות להשתבח שהכנעת אותי, — לְמָתַי אַעְתִּיר, אתפלל לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, למענכם לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ? קבע אתה את הזמן שבו יישמדו או יצאו הצפרדעים, וכך יקרה. רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. משה רצה להראות לפרעה מי מושל במכה הזאת. יכולתם של משה ואהרן להכחיד את הצפרדעים בכל זמן שיבחרו תגביר את הפחד מפניהם.

  • וַיֹּאמֶר פרעה : לְמָחָר.וַיֹּאמֶר משה : כִּדְבָרְךָ כן יהיה, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ.

  • וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה מכאן ואילך. שם אין הן מזיקות לאיש, אך יוכלו לשמש כתזכורת וכאיום שהן עלולות לחזור בכל עת.

  • וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. משה התחנן וצעק מפני שהאות של התאריך המדויק לפקיעת המכה מצריך בקשה מיוחדת.

  • וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה. וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים, מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.

  • וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם, ערמות ערמות . וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ מסירחונם של הצפרדעים המתות.

  • וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, משנסתלקו הצפרדעים, וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם — כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אף על פי שהפעם ביקש ממשה להתפלל בעבורו. מ כת כינים פרק ח פס' יב –טו אף המכה השלישית, מכת הכינים, אינה מסוכנת, אך היא מציקה ואף מכאיבה.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וְהָיָה העפר לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

  • וַיַּעֲשׂוּ משה ואהרן כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, שריצתם של הכינים בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

  • וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, בכשפיהם או בתחבולותיהם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים. החרטומים שעמדו ליד פרעה, ניסו לבטל את הרושם שעשו מופתיהם של משה ואהרן. הם ביקשו להראות שמעשים אלו מצויים עדיין בתחומי יכולתם. וְלֹא יָכֹלוּ לסלק את הכינים, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

  • וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא. אלוהים גרם להתרחשות זו, אך אין זה אות משמים. גם אם אין זה אירוע פשוט, הוא עדיין נתון בתוך גדרי הטבע. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם — כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', ולא שילח את ישראל. מ כת ערוב פרק ח פס' טז – כח בכל אחת משתי המכות הקודמות הוכו המצרים בבעלי חיים ממין אחד: כינים, ולפניהן צפרדעים. בשתיהן מחוללי המכה היו בעלי חיים קטנים ומטרידים. המכה שלפנינו מפחידה הרבה יותר — תערובת של חיות מזיקות מכל המינים ומכל הגדלים תפלוש למקומות מושבותיהם של המצרים. בין שאלה חיות טורפות ממש, ובין שמדובר בחיות שנעשו טורפות רק בשעת המכה, בעלי החיים הללו מאיימים, ויש בהם חיות המסוגלות להרוג בני אדם.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, גם כאן, לשם ניקוי הגוף, התרעננות או לשם פולחן. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי,

  • כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב, תערובת של בעלי חיים, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.

  • וְהִפְלֵיתִי, אבדיל בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב. מכה זו לא תפגע בארץ גושן למרות שהיא מחוז סמוך.

  • לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, שולט ומשגיח בה. הבדלת אזור היהודים תוכיח שהמכה אינה מכוונת כנגד כל יושבי הארץ אלא כנגד פרעה ועמו, וְשַׂמְתִּי פְדֻת, הבדל, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ. לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

  • וַיַּעַשׂ ה' כֵּן למחרת, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו, הערוב הגיע בתחילה לביתו של המלך, ומשם התפשט בשאר הבתים — וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. החיות הרעות הסתובבו משולחות רסן וזרעו נזקים ופחד בארץ.

  • וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ, במצרים. הוא העניק להם חופש דת להקריב קרבנות לאלוהיהם בארצו.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לפרעה : לֹא נָכוֹן, ראוי לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי את תּוֹעֲבַת, אלוהי מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ. קרבנותינו הם אלילי מצרים. הֵן, האם נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?! הייתכן שנחלל במעשינו את כבוד אלוהיהם של המצרים, והם לא יגיבו בסקילתנו?!

  • דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, נתרחק מן המצרים, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ, על פי חוקיו.

  • וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת. הַעְתִּירוּ, התפללו ובקשו בַּעֲדִי שהערוב יוסר.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה', וכתוצאה מכך — וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר, רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'. מכיוון שפרעה לא קיים בעבר את הבטחותיו,

  • וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, משום שארמונו לא היה מקום ראוי לתפילה, וַיֶּעְתַּר אֶל ה'.

  • וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה. וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד.

  • וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם למרות הבטחתו.

פסוקים

  1. ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־ידך במטך על־הנהרת על־היארים ועל־האגמים והעל את־הצפרדעים על־ארץ מצרים
  2. ויט אהרן את־ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את־ארץ מצרים
  3. ויעשו־כן החרטמים בלטיהם ויעלו את־הצפרדעים על־ארץ מצרים
  4. ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל־יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את־העם ויזבחו ליהוה
  5. ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה
  6. ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי־אין כיהוה אלהינו
  7. וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה
  8. ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל־יהוה על־דבר הצפרדעים אשר־שם לפרעה
  9. ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן־הבתים מן־החצרת ומן־השדת
  10. ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ
  11. וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את־לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה
  12. ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים
  13. ויעשו־כן ויט אהרן את־ידו במטהו ויך את־עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל־עפר הארץ היה כנים בכל־ארץ מצרים
  14. ויעשו־כן החרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה
  15. ויאמרו החרטמים אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה
  16. ויאמר יהוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני
  17. כי אם־אינך משלח את־עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את־הערב ומלאו בתי מצרים את־הערב וגם האדמה אשר־הם עליה
  18. והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ
  19. ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה
  20. ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל־ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב
  21. ויקרא פרעה אל־משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ
  22. ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את־תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו
  23. דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו
  24. ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא־תרחיקו ללכת העתירו בעדי
  25. ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל־יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל־יסף פרעה התל לבלתי שלח את־העם לזבח ליהוה
  26. ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל־יהוה
  27. ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד
  28. ויכבד פרעה את־לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את־העם

פסוקים מנוקד

  1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן נְטֵה אֶת־יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל־הַנְּהָרֹת עַל־הַיְאֹרִים וְעַל־הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת־הַצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  2. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  3. וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת־הַצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  4. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל־יְהוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת־הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה׃
  5. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה׃
  6. וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃
  7. וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה׃
  8. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה עַל־דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר־שָׂם לְפַרְעֹה׃
  9. וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן־הַבָּתִּים מִן־הַחֲצֵרֹת וּמִן־הַשָּׂדֹת׃
  10. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ׃
  11. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת־לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃
  12. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן נְטֵה אֶת־מַטְּךָ וְהַךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  13. וַיַּעֲשׂוּ־כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל־עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  14. וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת־הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃
  15. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל־פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃
  16. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃
  17. כִּי אִם־אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת־עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת־הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת־הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־הֵם עָלֶיהָ׃
  18. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת־שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
  19. וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה׃
  20. וַיַּעַשׂ יְהוָה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב׃
  21. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל־מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ׃
  22. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת־תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ׃
  23. דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ׃
  24. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא־תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי׃
  25. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל־יְהוָה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל־יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת־הָעָם לִזְבֹּחַ לַיהוָה׃
  26. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל־יְהוָה׃
  27. וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד׃
  28. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת־לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת־הָעָם׃

מקומות

  • מצרים

    ארץ מצרים נמצאת בצפון מזרח אפריקה, בגבולה הדרומי של ארץ ישראל. רוב שִׁטְחָהּ היא מדבר, והאזור המעוּבּד והמיוּשב בצפיפות נמצא לאורך נהר הנילוס והדֶלְתָא (=השֶפֶךְ) שלו. התרבות המצרית הידועה לנו החלה להתפתח כבר בשנת 4000 לפני הספירה. סיפורי האבות מעידים על קשרים קבועים בין תושבי ארץ כנען לארץ מצרים, בעיקר בתקופות של רעב.

  • ארץ גושן

    איזור פורה בארץ מצרים הנמצא בדלתא של הנילוס.