שמות-פרק-8

ביאורים

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה, הרם והטה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל, לכיוון הַנְּהָרֹת, עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל, והעלה אֶת הַצְפַרְדְּעִים, פעולה זו תגרום לצפרדעים לעלות עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם, וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, ועלו הצפרדעים, ומשום ריבויין – וַתְּכַס, הן כיסו אֶת כל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיַּעֲשׂוּ כֵן גם הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. הם לא הועילו לפרעה. במקום למצוא דרך להיפטר מהצפרדעים הם הביאו צפרדעים נוספות.

• וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: הַעְתִּירוּ, התפללו אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'. כאן לראשונה נשמעת כניעה מסוימת מצד פרעה.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה: הִתְפָּאֵר עָלַי. נתונה בידך ההזדמנות להשתבח שהכנעת אותי, — לְמָתַי אַעְתִּיר, אתפלל לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, למענכם לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ? קבע אתה את הזמן שבו יישמדו או יצאו הצפרדעים, וכך יקרה. רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. משה רצה להראות לפרעה מי מושל במכה הזאת. יכולתם של משה ואהרן להכחיד את הצפרדעים בכל זמן שיבחרו תגביר את הפחד מפניהם.

• וַיֹּאמֶר פרעה : לְמָחָר.וַיֹּאמֶר משה : כִּדְבָרְךָ כן יהיה, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ.

• וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה מכאן ואילך. שם אין הן מזיקות לאיש, אך יוכלו לשמש כתזכורת וכאיום שהן עלולות לחזור בכל עת.

• וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. משה התחנן וצעק מפני שהאות של התאריך המדויק לפקיעת המכה מצריך בקשה מיוחדת.

• וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה. וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים, מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.

• וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם, ערמות ערמות . וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ מסירחונם של הצפרדעים המתות.

• וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, משנסתלקו הצפרדעים, וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם — כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אף על פי שהפעם ביקש ממשה להתפלל בעבורו. מ כת כינים פרק ח פס' יב –טו אף המכה השלישית, מכת הכינים, אינה מסוכנת, אך היא מציקה ואף מכאיבה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וְהָיָה העפר לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיַּעֲשׂוּ משה ואהרן כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, שריצתם של הכינים בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, בכשפיהם או בתחבולותיהם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים. החרטומים שעמדו ליד פרעה, ניסו לבטל את הרושם שעשו מופתיהם של משה ואהרן. הם ביקשו להראות שמעשים אלו מצויים עדיין בתחומי יכולתם. וְלֹא יָכֹלוּ לסלק את הכינים, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

• וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא. אלוהים גרם להתרחשות זו, אך אין זה אות משמים. גם אם אין זה אירוע פשוט, הוא עדיין נתון בתוך גדרי הטבע. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם — כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', ולא שילח את ישראל. מ כת ערוב פרק ח פס' טז – כח בכל אחת משתי המכות הקודמות הוכו המצרים בבעלי חיים ממין אחד: כינים, ולפניהן צפרדעים. בשתיהן מחוללי המכה היו בעלי חיים קטנים ומטרידים. המכה שלפנינו מפחידה הרבה יותר — תערובת של חיות מזיקות מכל המינים ומכל הגדלים תפלוש למקומות מושבותיהם של המצרים. בין שאלה חיות טורפות ממש, ובין שמדובר בחיות שנעשו טורפות רק בשעת המכה, בעלי החיים הללו מאיימים, ויש בהם חיות המסוגלות להרוג בני אדם.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, גם כאן, לשם ניקוי הגוף, התרעננות או לשם פולחן. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי,

• כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב, תערובת של בעלי חיים, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.

• וְהִפְלֵיתִי, אבדיל בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב. מכה זו לא תפגע בארץ גושן למרות שהיא מחוז סמוך.

• לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, שולט ומשגיח בה. הבדלת אזור היהודים תוכיח שהמכה אינה מכוונת כנגד כל יושבי הארץ אלא כנגד פרעה ועמו, וְשַׂמְתִּי פְדֻת, הבדל, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ. לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

• וַיַּעַשׂ ה' כֵּן למחרת, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו, הערוב הגיע בתחילה לביתו של המלך, ומשם התפשט בשאר הבתים — וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. החיות הרעות הסתובבו משולחות רסן וזרעו נזקים ופחד בארץ.

• וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ, במצרים. הוא העניק להם חופש דת להקריב קרבנות לאלוהיהם בארצו.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לפרעה : לֹא נָכוֹן, ראוי לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי את תּוֹעֲבַת, אלוהי מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ. קרבנותינו הם אלילי מצרים. הֵן, האם נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?! הייתכן שנחלל במעשינו את כבוד אלוהיהם של המצרים, והם לא יגיבו בסקילתנו?!

• דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, נתרחק מן המצרים, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ, על פי חוקיו.

• וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת. הַעְתִּירוּ, התפללו ובקשו בַּעֲדִי שהערוב יוסר.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה', וכתוצאה מכך — וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר, רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'. מכיוון שפרעה לא קיים בעבר את הבטחותיו,

• וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, משום שארמונו לא היה מקום ראוי לתפילה, וַיֶּעְתַּר אֶל ה'.

• וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה. וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד.

• וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם למרות הבטחתו.