תהילים-פרק-101

ביאורים

• לְדָוִד מִזְמוֹר, ע ל חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה; לְךָ, ה', אֲזַמֵּרָה.

• אַשְׂכִּילָה, אני מתבונן, מנסה להבין ולהתנהג בְּדֶרֶךְ תָּמִים, בדרך הישר, ומבקש ממך: מָתַי תָּבוֹא, תתגלה אֵלָי?! דוד עובר לספר על עצמו: אֶתְהַלֵּךְ, אני מתהלך בְּתָם, בשלמות לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי.

• לֹא אָשִׁית, אשים לְנֶגֶד עֵינַי כל דְּבַר בְּלִיָּעַל, דבר מגונה ופסול. עֲשׂה סֵטִים, סטיות, דברים מגונים שָׂנֵאתִי, לֹא יִדְבַּק בִּי דבר כזה.

• לֵבָב, לב עִקֵּשׁ, לא ישר, מעוקל ומעוות יָסוּר מִמֶּנִּי; רָע לֹא אֵדָע. איני רוצה לדעת אותו ולהכירו.

• מְלָשְׁנִי, המלשין בַסֵּתֶר על רֵעֵהוּ – אוֹתוֹ אַצְמִית, אשמיד. אדם גְּבַהּ עֵינַיִם, גאה וּרְחַב לֵבָב, תאוותן – אֹתוֹ לֹא אוּכָל לשאת.

• עֵינַי נתונות בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ, אני מתעניין רק באנשים הגונים ונאמנים, והם יבואו לָשֶׁבֶת עִמָּדִי. הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי,

• לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, ו דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן, יעמוד לְנֶגֶד עֵינָי.

• לַבְּקָרִים, בכל בוקר, מדי יום אַצְמִית, אשמיד א ת כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' – מירושלים את כָּל פֹּעֲלֵי ה אָוֶן, עושי הרע.