תהילים-פרק-112

ביאורים

• הַלְלוּיָהּ, אַשְׁרֵי, מאושר יהיה אִישׁ יָרֵא אֶת ה' ש בְּמִצְוֹתָיו של ה' חָפֵץ, רוצה מְאֹד.

• גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ, בניו אחריו, שכן ב דוֹר יְשָׁרִים, בצאצאים הגונים הוא יְבֹרָךְ.

• הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ, אך אין הוא מסתפק בכך אלא – וְצִדְקָתוֹ, הצדקה שהוא נותן עֹמֶדֶת לָעַד, קבועה ומבוססת.

• זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, וביניהם אותו אדם שהוא חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.

• טוֹב אִישׁ, איש טוב חוֹנֵן, נותן וּמַלְוֶה ללא ריבית, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. לפי העניין והצורך הוא מחליט אם להעניק צדקה או להלוות.

• כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, יתמוטט, וגם לאחר פטירתו לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק.

• מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, משום ש נָכוֹן, מכוון ומיושב לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּה'.

• סָמוּךְ לִבּוֹ על ה', לֹא יִירָא מכל איום, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְמפלתם של צָרָיו, אויביו.

• פִּזַּר נָתַן צדקה לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד ו קַרְנוֹ, שמו הטוב, גדולתו תָּרוּם, תתרומם, תבלוט בְּכָבוֹד.

• רָשָׁע יִרְאֶה את הצדיק העושה טוב ומצליח וְכָעָס, שִׁנָּיו יַחֲרֹק בזעמו וְנָמָס, הוא ירגיש מתמוסס, אבוד וחסר אונים כנגד הצדיק. תַּאֲוַת רְשָׁעִים הן להזיק לצדיקים, הן למען עצמם, תֹּאבֵד.