שמות-פרק-10

ספר

מקבץ

ביאורים

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, כך שיעמוד בסירובו לְמַעַן שִׁתִי, כדי שאשים את אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, כדי שאוכל להודיע את כוחי באמצעותו.

  • וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, בכך שלא הבאתי עליהם את מכת המחץ הגדולה מיד אלא הכיתי אותם שוב ושוב, ובכך שחיזקתי את לבו של פרעה , וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.

  • וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי, להישמע לי, לקבל את מרותי ?! שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

  • כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי — הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ.

  • וְכִסָּה הנחיל העצום של הארבה אֶת עֵין הָאָרֶץ, את פני האדמה, וְלֹא יוּכַל אדם לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ אלא יראה ארבה בלבד בכל מקום. וְאָכַל הארבה אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד, הצמחים הרכים ששרדו לאחר מכת ברד. וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה. אף לא כל העצים נהרסו לחלוטין בברד. מה שנותר בהם יאכל הארבה.

  • וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם ארבה כבד מאוד, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה מבלי להמתין לתשובתו. יציאתו המופגנת ביטאה את התרסתו כלפי פרעה ואת התמורה שחלה ביחסי הכוחות ביניהם.

  • וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה, משה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, למכשול ?! בכל פעם הוא מביא עלינו צרות חדשות. שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם. הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?! אתה יושב בארמונך, ואילו אנחנו מסתובבים בקרב עמנו; הממלכה עוברת מכה אחרי מכה, ואין בכוחה לסבול זאת עוד.

  • וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה. שליחים נשלחו להשיבם אל פרעה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה : לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם. ולאחר הסכמתי העקרונית הבה נברר את הפרטים: מִי וָמִי הַהֹלְכִים?

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ. בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ. לא נשאיר כאן צעיר או זקן, זכר או נקבה, אדם או בהמה כִּי חַג ה' לָנוּ. בכך רמז משה שהליכתם תבטא את עצמאותם, וכי אין הוא מבטיח שישובו.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה בכעס ובלגלוג : יְהִי כֵן, ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם. שכך יעזור לכם ה', כפי שנדמה לכם שאשלח אתכם. בנעימה לגלגנית הוא אומר להם כי הדבר אינו בא בחשבון ולא יצא אל הפועל — רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לא תצאו לחגוג אלא לבקש לעצמכם צרות.

  • לֹא כֵן. לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', כִּי אֹתָהּ, את העבודה החד־פעמית אַתֶּם מְבַקְשִׁים, והרי הנשים, הילדים — ובוודאי הצאן והבקר כולו — אינם צריכים להשתתף בה. וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, בשביל להביא את מכת הארבה, והַאחז בה ארבה, או: שים ארבה במטך, וְיַעַל הארבה עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.

  • וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַה' נִהַג רוּחַ קָדִים, מזרחית בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה. הַבֹּקֶר הָיָה, וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, שכן מקורו בצדה המזרחי של מצרים.

  • וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, כָּבֵד מְאֹד — לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן.

  • וַיְכַס אֶת עֵין, מראה כָּל הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, הקרקע כוסתה בארבה. וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

  • וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם. הפעם התנצל מפורשות גם על התנהגותו הגסה כלפיהם ועל גירושם.

  • וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי, סלחו לי, אַךְ, רק הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה. מכת הארבה עלולה להמית את הכול כי היא פוגעת קשות בכל הגידולים החקלאיים.

  • וַיֵּצֵא משה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה' שהארבה יסתלק.

  • וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם, מצד מערב חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף. לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.

  • וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מכת חושך פרק י פס' כא – כט כבר במכת ארבה חשכה ארץ מצרים. במכה התשיעית, מכת חושך, מגיעה אפלה דחוסה ביותר, שאינה מאפשרת למצרים אפילו לנוע ממקומם. אפשר לראות בה הקדמה למכת בכורות שתבוא בעקבותיה, שהרי ללא ראייה וללא תנועה יכלו המצרים כולם לטעום כבר בה משהו מטעמו של מוות.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ, החושך מש, זז ממקומו והגיע אל המקום הזה,

  • וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, חושך מוחלט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

  • לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו בשל עוביו ותוקפו של החושך לא יכלו לזוז ממקומם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ועם זאת לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. החושך לא הגיע לגבולם.

  • וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כולכם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, יישאר פה כעירבון. גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. הפעם אאפשר גם לגברים, גם לנשים וגם לילדים לצאת.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אין בכוונתנו להשאיר את צאננו, ולא זו בלבד אלא שאנחנו מצפים ש גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ בהמות כדי לזבוח בהן זְבָחִים וְעֹלוֹת, וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ.

  • וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה, פרסת רגל של בהמה משלנו במצרים. כִּי מִמֶּנּוּ, מבקרנו ומצאננו נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע ב מה נַּעֲבֹד אֶת ה' — באיזה אופן, באילו כמויות, ובאיזה מין ממיני בעלי החיים — עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה. רק כאשר נגיע למדבר, ה' יתגלה אלינו ויורה לנו את דרכי עבודתו.

  • וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא אָבָה, רצה לְשַׁלְּחָם, למרות אימת החושך הקשה.

  • וַיֹּאמֶר לוֹ — למשה פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי! הִשָּׁמֶר לְךָ — אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת. שוב גירש פרעה את משה, אך הפעם חתם את הגירוש באיום על חייו של משה אם יעז להגיע אליו שוב.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֵּן, נכון דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.

פסוקים

  1. ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו
  2. ולמען תספר באזני בנך ובן־בנך את אשר התעללתי במצרים ואת־אתתי אשר־שמתי בם וידעתם כי־אני יהוה
  3. ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים עד־מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני
  4. כי אם־מאן אתה לשלח את־עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך
  5. וכסה את־עין הארץ ולא יוכל לראת את־הארץ ואכל את־יתר הפלטה הנשארת לכם מן־הברד ואכל את־כל־העץ הצמח לכם מן־השדה
  6. ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיך ובתי כל־מצרים אשר לא־ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על־האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה
  7. ויאמרו עבדי פרעה אליו עד־מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את־האנשים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים
  8. ויושב את־משה ואת־אהרן אל־פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את־יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים
  9. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־יהוה לנו
  10. ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת־טפכם ראו כי רעה נגד פניכם
  11. לא כן לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה
  12. ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־ארץ מצרים בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשב הארץ את כל־אשר השאיר הברד
  13. ויט משה את־מטהו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל־היום ההוא וכל־הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את־הארבה
  14. ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא־היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה־כן
  15. ויכס את־עין כל־הארץ ותחשך הארץ ויאכל את־כל־עשב הארץ ואת כל־פרי העץ אשר הותיר הברד ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשב השדה בכל־ארץ מצרים
  16. וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם
  17. ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את־המות הזה
  18. ויצא מעם פרעה ויעתר אל־יהוה
  19. ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישא את־הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים
  20. ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל
  21. ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך
  22. ויט משה את־ידו על־השמים ויהי חשך־אפלה בכל־ארץ מצרים שלשת ימים
  23. לא־ראו איש את־אחיו ולא־קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל־בני ישראל היה אור במושבתם
  24. ויקרא פרעה אל־משה ויאמר לכו עבדו את־יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם־טפכם ילך עמכם
  25. ויאמר משה גם־אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו
  26. וגם־מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את־יהוה אלהינו ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־יהוה עד־באנו שמה
  27. ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא אבה לשלחם
  28. ויאמר־לו פרעה לך מעלי השמר לך אל־תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות
  29. ויאמר משה כן דברת לא־אסף עוד ראות פניך

פסוקים מנוקד

  1. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ׃
  2. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת־אֹתֹתַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  3. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד־מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי׃
  4. כִּי אִם־מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת־עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ׃
  5. וְכִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת־הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת־יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן־הַבָּרָד וְאָכַל אֶת־כָּל־הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה׃
  6. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל־עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא־רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל־הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה׃
  7. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת־הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם׃
  8. וַיּוּשַׁב אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן אֶל־פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים׃
  9. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג־יְהוָה לָנוּ׃
  10. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם׃
  11. לֹא כֵן לְכוּ־נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת־יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה׃
  12. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל־אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד׃
  13. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת־הָאַרְבֶּה׃
  14. וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא־הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה־כֵּן׃
  15. וַיְכַס אֶת־עֵין כָּל־הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל־פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא־נוֹתַר כָּל־יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  16. וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם׃
  17. וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת־הַמָּוֶת הַזֶּה׃
  18. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל־יְהוָה׃
  19. וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ־יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם׃
  20. וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  21. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ׃
  22. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ־אֲפֵלָה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃
  23. לֹא־רָאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם׃
  24. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת־יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם־טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם׃
  25. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם־אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ׃
  26. וְגַם־מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא־נֵדַע מַה־נַּעֲבֹד אֶת־יְהוָה עַד־בֹּאֵנוּ שָׁמָּה׃
  27. וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם׃
  28. וַיֹּאמֶר־לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אֶל־תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת׃
  29. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא־אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ׃

מקומות

  • מצרים

    ארץ מצרים נמצאת בצפון מזרח אפריקה, בגבולה הדרומי של ארץ ישראל. רוב שִׁטְחָהּ היא מדבר, והאזור המעוּבּד והמיוּשב בצפיפות נמצא לאורך נהר הנילוס והדֶלְתָא (=השֶפֶךְ) שלו. התרבות המצרית הידועה לנו החלה להתפתח כבר בשנת 4000 לפני הספירה. סיפורי האבות מעידים על קשרים קבועים בין תושבי ארץ כנען לארץ מצרים, בעיקר בתקופות של רעב.