תהילים-פרק-123

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי, הרמתי משפל המדרגה אֶת עֵינַי בתפילה ובתחינה, אליך הַיֹּשְׁבִי, היושב בַּשָּׁמָיִם.

• הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, שבידיהם הכוח והסמכות להעניק ולסייע או לייסר, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, שכוחה זעום אף מכוחו של העבד, אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ – כֵּן, מתוך אותה תלות קיצונית א נחנו נושאים את עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ ומצפים לעזרתו עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ, ירחם עלינו וישפיע עלינו מטובו. וכך אנחנו מבקשים:

• חָנֵּנוּ, ה', חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. לא די בכך שאנו סובלים כל מיני סבל, אף משפילים אותנו בקיתונות של בוז.

• רַבַּת, הרבה שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ מן הַלַּעַג של הַשַּׁאֲנַנִּים, האנשים השלווים הבזים לנו, ומן הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים, של הגאים.