תהילים-פרק-130

ביאורים

• שִׁיר הַמַּעֲלוֹת.מִמַּעֲמַקִּים, ממצוקה ומשפל המדרגה, או: מפנימיות הלב קְרָאתִיךָ, ה':

• אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.

• אִם את ה עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר, יָהּ – אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד בכך?! לא נוכל לעמוד במשא עוונותינו המצטברים.

• כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא, כדי שייראו ממך וייזהרו שלא לקלקל את המעשים הלאה. לולא הייתה סליחה, היה אדם מניח שאין לו תקנה, ולאחר שנכשל היה מידרדר עוד ועוד.

• קִוִּיתִי אל ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי, אני מייחל ומשתוקק.

• נַפְשִׁי מצפה ומייחלת לַאדֹנָי יותר מִציפייתם של שֹּׁמְרִים בלילה לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. הבוקר מגלם בעבורם את קץ שמירתם וכן את הישועה והעזרה שלהן הם מייחלים.

• יַחֵל, קווה, צַפה, יִשְׂרָאֵל, אֶל ה', כִּי עִם ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת, ישועה. בידו הכוח לפדות ולהציל ככל שירצה,

• ולכן הוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו.