תהילים-פרק-140

ביאורים

• לַמְנַצֵּחַ – מִזְמוֹר לְדָוִד.

• חַלְּצֵנִי, מלט אותי, ה', מֵאָדָם רָע, מֵאִישׁ חֲמָסִים, מגזלן תִּנְצְרֵנִי, תשמרני,

• אֲשֶׁר חָשְׁבוּ הרעים והחמסנים רָעוֹת בְּלֵב, ב כָל יוֹם הם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת, גרים כביכול בתוך המלחמות; מעוררים מלחמות; או: מתאספים למלחמות.

• שָׁנְנוּ, הם מחדדים את לְשׁוֹנָם הרעה כְּמוֹ נָחָשׁ, חֲמַת, ארס של עַכְשׁוּב, יצור ארסי כלשהו, תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.

• שָׁמְרֵנִי, ה', מִידֵי רָשָׁע, מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי, אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי, לדחוק את רגלי, להפיל ולמוטט אותי. ולשם הכשלתי הם משתמשים בכל מיני תחבולות והטעיות:

• טָמְנוּ גֵאִים, יהירים, בעיקר האטומים לזולתם ופוגעים בו, פַּח, מוקש לִי וַחֲבָלִים, שהם חלק ממלכודת ; פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל, מסביב כדי שאסתבך בחבלים ואלכד, כפי שלוכדים בעלי חיים ; מֹקְשִׁים שָׁתוּ, שמו לִי. סֶלָה. במצבים אלו אין לי אלא להתפלל:

• אָמַרְתִּי לַה': אֵלִי אָתָּה, הַאֲזִינָה, ה', קוֹל תַּחֲנוּנָי.

• אלוהים אֲדֹנָי, אתה הוא עֹז יְשׁוּעָתִי, סַכֹּתָה, אתה מסוכך ושׂם מגן לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק, ביום קרב.

• אַל תִּתֵּן, אל תאפשר שיתבצעו, ה', מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, ו זְמָמוֹ, מזימותיו הרעות אַל תָּפֵק, מנע את יציאתם אל הפועל, יָרוּמוּ, יסתלקו ממני הרשעים או מאווייהם. סֶלָה.

• רֹאשׁ מְסִבָּי, הצרים עלי – עֲמַל, העוול שב שְׂפָתֵימוֹ, שפתיהם יְכַסֵּמוֹ, יכסה, יעלים. הבֵא את הרשעה עצמה למוטט את הרשע.

• יִמּוֹטוּ, יתמוטטו וייפלו עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בוערות ; בָּאֵשׁ יַפִּלֵם ה' ו בְמַהֲמֹרוֹת, בורות ומלכודות ; וכשייפלו בהן בַּל יָקוּמוּ.

• אִישׁ לָשׁוֹן, אדם המשתמש בלשונו להסית, בַּל יִכּוֹן, לא יחזיק מעמד בָּאָרֶץ. אִישׁ חָמָס, ה רָע שלו –עצמו יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת, יצוד וידחוף אותו לתהומות. ול עומת מפלתם של הרשעים ברשעותם, לצדיקים תגיע עזרה והצלה:

• יָדַעְתִּ כִּי יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי, יעשה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים, עניים.

• אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים במנוחה אֶת, עם פָּנֶיךָ, בקרבתך, מולך.