תהילים-פרק-147

ביאורים

• הַלְלוּיָהּ.כִּי טוֹב, לא רק במובן המוסרי, אלא גם נעים וגורם אושר, זַמְּרָה, לזמר ל אֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים לשיר לו, ו נָאוָה, נאָה ה תְהִלָּה שמהללים אותו. כאן מהלל המשורר את גדולת ה' ועזרתו לכול – מיצורים מסוימים הנתונים בצרה ועד לכוחו בבריאה כולה.

• בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִִָם ה', נִדְחֵי, הגולים מ יִשְׂרָאֵל שרחקו הוא יְכַנֵּס.

• הָרֹפֵא, המרפא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם, חובש את פצעיהם ומרגיע את עצבוּתם – מטפל גם במכאובי נפשם. כשם שה' יורד ומטפל בקטני הקטנים, הוא גם אדון כל היקום:

• מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים. כל הכוכבים ברשותו, ולכן הם מנויים אצלו, ו לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא. לכל אחד ואחד מהם הוא קורא בשם, כעין קריאה שיתייצב למשמרתו.

• גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, אי –אפשר לסכמה בגלל גודלה ועומקה. ושוב לעולם שלנו:

• מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה', וגם מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ.

• עֱנוּ, הרימו קול לַה' בְּשירי תוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר על השגחתו וגדולתו –

• הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, בעננים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ ב הָרִים חָצִיר, עשב למאכל בהמה,

• נוֹתֵן לִבְהֵמָה את לַחְמָהּ, מאכלה. הוא דואג לכל בריותיו, אפילו לִבְנֵי עֹרֵב, העלובים והמכוערים, כ אֲשֶׁר יִקְרָאוּ לעזרה.

• לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, ו לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ, שהם משענתו, עצמתו וקלות תנועתו, יִרְצֶה.

• רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, גם אם אין בידם לא גבורה ולא מרוץ, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.המזמור עובר למישור אחר:

• שַׁבְּחִי, יְרוּשָׁלִַם, אֶת ה'; הַלְלִי את אֱלֹהַיִךְ, צִיּוֹן, שהרי לה' יש יחס מיוחד אל עירו ואל מקדשו –

• כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. הוא מגן על ירושלים מפני כל אויב, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.

• הַשָֹּם גְּבוּלֵךְ – גבול הארץ וגבולה של העיר, שיהיה גבול של שָׁלוֹם; את חֵלֶב, המובחר שב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.ושוב הוא חוזר אל העולם הגדול:

• הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ, פקודתו ל אָרֶץ, ו עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ, ויתבצע מיד.

• הַנֹּתֵן שֶׁלֶג שנראה בלובנו כַּערמות צָּמֶר; כְּפוֹר, שכבת קרח כּמשטח של אֵפֶר יְפַזֵּר.

• מַשְׁלִיךְ את קַרְחוֹ לסוגיו – שלג וברד כְפִתִּים, כמו פתיתים ; לִפְנֵי קָרָתוֹ, הקור העז שהוא מביא, מִי יַעֲמֹד?!

• יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם – ימס את הקרח והשלג, וכאשר יַשֵּׁב רוּחוֹ, כביכול נושף רוח חמה יותר, ואז הכול יימס ו יִזְּלוּ מָיִם.לנוכח כל גדולותיו אלה יש להודות על דבר נוסף:

• מַגִּיד דְּבָרָו, תורתו ומצוותיו לְיַעֲקֹב, את חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו מסר לְיִשְׂרָאֵל.

• לֹא עָשָׂה כֵן – לא נתן תורה ומצוות לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים של ה' בַּל יְדָעוּם הגויים, ואף אינם קשורים אליהם, שהרי זוהי המתנה המיוחדת שנתן ה' לעם ישראל לבדו. הַלְלוּיָהּ.