רות-פרק-4

ביאורים

• וּבֹעַז עָלָה אל הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, שכן שער העיר היה מקום המשפט, ובו היו יושבים נכבדי העיר. וְְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר, אותו אדם אֲשֶׁר דִּבֶּר־בֹּעַז עליו, שהיה גם קרוב משפחתו וַיֹּאמֶר לו בעז : סוּרָה, פנה מדרכך והיכנס, שְְׁבָה־פֹּה, פְְּלֹנִי אַלְְְמֹנִי. שם הגואל לא נזכר מפני שלא היה ידוע, או משום שלא נהג כראוי, ועל כן נותרה זהותו לוטה בערפל. וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב.

• וַיִּקַּח בעז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְְְנֵי הָעִיר, וַיֹּאמֶר: שְְׁבוּ־פֹה ושַׁמשו דיינים. וַיֵּשֵׁבוּ.

• וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל: חֶלְְְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְְאָחִינוּ, לֶאֱלִימֶלֶךְְְ, מָכְְרָה, העמידה למכירה נָָעֳֳמִי הַשָּׁבָה מִשְְּׂדֵה מוֹאָב, שכן היא ורות לא יכלו לעבדה לבדן, והתשלום בעבורה יוכל לשמש לכלכלתן.

• וַאֲנִי אָמַרְְְתִּי: אֶגְְְלֶה אָָזְְְנְְךָ, לֵאמֹר – קְְנֵה נֶגֶד, בנוכחות הַיֹּשְְׁבִים וְְנֶגֶד זִקְְְנֵי עַמִּי. אם לא שמעת על כך, אספר לך שהשדה עומד למכירה, ואתה תוכל לקנות אותו באופן רשמי ופומבי בפני כל היושבים פה. אִם־תִּגְְְאַל – גְְּאָל. לך הזכות הראשונה לרכשו. וְְאִם־לֹא יִגְְְאַל – הַגִּידָה לִּי וְְאֵדְְעָה , כִּי, שהרי אֵין זוּלָתְְךָ לִגְְְאוֹל, וְְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ. מבחינת זכויות חוקי הגאולה, אין גואל פוטנציאלי אחר בקרבת משפחה כזו מלבדי. אם אתה לא תגאל – אבוא אני אחריך ואקנה. וַיֹּאמֶר האיש : אָנֹכִי אֶגְְְאָל. אני אקנה את השדה. פלוני אלמוני הסכים לרכוש את שדה משפחת קרוביו, אך הוא לא הביא בחשבון שגואל השדה הוא שצריך גם לשאת את האלמנה הצעירה שנשארה ממשפחה זו לשם הקמת זרע למשפחה. אמנם מדין התורה אין גאולת הנחלה של הקרוב כרוכה בחיוב לשאת את אלמנתו, אבל כך היה המנהג הקדום, מעין דין הייבום האמור בתורה, שכל הנכנס אל נחלת קרובו עליו גם לייבם את אשתו.

• וַיֹּאמֶר בֹּעַז: בְְּיוֹם־קְְנוֹתְְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָָעֳֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, שכאלמנת מחלון גם לה יש חלק בשדה – גם את רות אֵשֶׁת־הַמֵּת קָנִיתָ. כדי לממש את משפט הגאולה עליך לקחת גם אותה לאשה כדי לְְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ. בנשיאת אלמנת המת הערירי והעמדת תולדות ממנה בעתיד בצד הזכייה בשדהו, יונצח שמו של המת על נחלתו.

• וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: אם כך לֹא אוּכַל לִגְְְאָָל־לִי, פֶּן־אַשְְְׁחִית אֶת־נַחֲלָתִי, אפגע במשפחתי גְְּאַל־לְְךָ אַתָּה אֶת־גְְּאֻלָּתִי במקומי, כִּי לֹא־אוּכַל לִגְְְאֹל. נראה שחשש מנשיאת רות לאשה, מפני שהיא אשה זרה, ולא עוד אלא שבאה מהעם המואבי; ושמא נבעה התנגדותו מהחשש שהכנסת אשה צעירה שתהיה צרה לאשה שבביתו, תעורר מדנים בביתו.

• וְְזֹאת הייתה ההתנהלות לְְפָנִים, בעבר הקדום בְְּיִשְְְׂרָאֵל עַל־הַגְְּאוּלָּה, בענייני גאולת שדות וְְעַל־הַתְְּמוּרָה ובענייני סחר חליפין וקניין: כדי לְְקַיֵּם, לאשר כָָּל־דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְְנָתַן לְְרֵעֵהוּ, לחברו. וְְזֹאת, פעולת שליפת הנעל הייתה דרך הַתְְּעוּדָה, העדות בְְּיִשְְְׂרָאֵל. היא הייתה ביטוי סמלי לגמר עסקה.

• וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְְבֹעַז: קְְנֵה־לָךְְְ. אני מוותר על הקניין. וַיִּשְְְׁלֹף נַעֲלוֹ כדי לבטא שהוא מוכן ומעוניין לגמור את העִסקה.

• וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְְּקֵנִים וְְכָָל־הָעָם: עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת־כָָּל־אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְְְ וְְאֵת כָָּל־אֲשֶׁר לְְכִלְְְיוֹן וּמַחְְְלוֹן מִיַּד נָָעֳֳמִי.

• וְְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְְְלוֹן קָנִיתִי לִי לְְאִשָּׁה, וכמו בייבום שבתורה, אף כאן מטרתי היא לְְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ, הן בשדהו הן באמצעות צאצאיה של האלמנה, וְְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְְקוֹמוֹ. הילדים ייקראו על שם המת, ובכך יימשך כביכול קיומו בעולם הזה. עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם. בעז הזמין את הזקנים והעם לאשר את המעשה.

• וַיֹּאמְְרוּ כָָּל־הָעָם אֲשֶׁר־בַּשַּׁעַר וְְהַזְְּקֵנִים: אנחנו עֵדִים. כולנו מאשרים. כיוון שבעז מתעתד לשאת אשה, הם גם מברכים אותו : יִתֵּן ה' אֶת־הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל־בֵּיתֶךָ כְְּרָחֵל וּכְְְלֵאָה, אֲשֶׁר בָּנוּ שְְׁתֵּיהֶם אֶת־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל. וַעֲשֵׂה־חַיִל, הצלח בְְּאֶפְְְרָתָה, וּקְְְרָא־שֵׁם, וזכה בצאצאים מזיווג זה בְְּבֵית לָחֶם, הסמוכה לאפרתה, או הזהה לה.

• וִיהִי בֵיתְְךָ כְְּבֵית פֶּרֶץ, שיצאת ממנו, אֲשֶׁר־יָלְְדָה תָמָר לִיהוּדָה, מִן־הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְְךָ מִן־הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.

• וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת־רוּת וַתְְּהִי־לוֹ לְְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן.

• וַתֹּאמַרְְְנָה הַנָּשִׁים אֶל־נָָעֳֳמִי: בָּרוּךְְְ ה', אֲשֶׁר לֹא הִשְְְׁבִּית, הכרית לָךְְְ גֹּאֵל הַיּוֹם. הוא נחשב ממשיכו של בנך המת, ומשאיר את זכרו ואת קיומו בעולם, כבנים הנולדים מייבום. בכך הילד גואל אותך, שכן כביכול נולד לך בן נוסף. וְְיִקָּרֵא שְְׁמוֹ, הוא יתייחס בְְּיִשְְְׂרָאֵל. מעתה יישאר זכר למשפחתך בקרב העם.

• וְְהָיָה לָךְְְ לְְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ מעצם הווייתו, וּלְְְכַלְְְכֵּל אֶת־שֵׂיבָתֵךְְְ. כאשר יגדל ואת תזקיני, תוכלי להישען עליו. כִּי כַלָּתֵךְְְ אֲשֶׁר־אֲהֵבַָתֶךְְְ יְְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר־הִיא טוֹבָה לָךְְְ מִשִּׁבְְְעָה בָּנִים.

• וַתִּקַּח נָָעֳֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד, וַתְְּשִׁתֵהוּ, ושמה אותו בְְחֵיקָהּ. למרות שאין לה קשר דם אליו. וַתְְּהִי־לוֹ לְְאֹמֶנֶת. היא טיפלה בילד שכלפיו הרגישה קרבת נפש משני טעמים – הן משום שילד זה נשא את זכר בנה המת ובמובן מסוים את עצם קיומו, הן משום שהיה בנה של רות, שהייתה לה כבת – ואולי יותר מבת – ונעמי ראתה בה את ממשיכתה. ואכן, בסביבתה הקרובה נתפסת נעמי כאם הילד:

• וַתִּקְְְרֶאנָה לּוֹ הַשְְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר: יֻלַּד־בֵּן לְְנָָעֳֳמִי. וַתִּקְְְרֶאנָה שְְׁמוֹ עוֹבֵד. הוּא היה אֲבִי־יִשַׁי שהיה אֲבִי דָוִד.

• וְְאֵלֶּה תּוֹלְְדוֹת משפחת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְְְרוֹן,

• וְְחֶצְְְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם, וְְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב,

• וְְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְְְשׁוֹן, שהיה נשיא שבט יהודה בזמן יציאת מצרים, וְְנַחְְְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְְְמָה,

• וְְשַׂלְְְמוֹן, הוא שַׂלְמָה, הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד,

• וְְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי, וְְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד.