דניאל-פרק-10

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ פָּרַס דָּבָר נִגְְְלָה לְְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר־נִקְְְרָא שְְׁמוֹ בֵּלְְְטְְאשַׁצַּר, ומלבד הדבר עצמו, גם אֱמֶת הַדָּבָר וְְצָבָא גָדוֹל, פשר המראה והתקיימותו על פרטיו הרבים נגלו לו, וּבִין, הוא הבין אֶת־הַדָּבָר, וּבִינָה, והסבר ניתן לוֹ בַּמַּרְְְאֶה. וכאן עובר לגוף ראשון:

• בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי, דָנִיֵּאל, הָיִיתִי מִתְְְאַבֵּל שוב על החורבן וספיחיו שְְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים, שלושה שבועות.

• לֶחֶם חֲמֻדוֹת, לחם משובח שחומדים אותו, לֹא אָכַלְְְתִּי, אלא לחם פשוט וזול, וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי, וְְסוֹךְְְ לֹא־סָכְְְתִּי, לא משחתי את גופי בשמן עַד־מְְלֹאת, ששלמו שְְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. במשך שלושה שבועות חייתי בתכלית הפשטות, בלי מעדנים ותענוג.

• וּבְְְיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא חִדָּקֶל, שאינו רחוק מהעיר בבל.

• וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, בגדי פשתן, וּמָָתְְְנָיו חֲגֻרִים בּחגורת כֶתֶם אוּפָז, זהב מובחר,

• וּגְְְוִיָּתוֹ, גופו כְְתַרְְְשִׁישׁ, התרשיש היא אבן יקרה וגם שם של ים, וּפָנָיו מאירות כְְּמַרְְְאֵה בָרָק, וְְעֵינָיו – כְְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְְְרֹעֹתָיו וּמַרְְְגְְּלֹתָיו, רגליו – כְְּעֵין נְְחֹשֶׁת קָלָל, מצוחצחת, וְְקוֹל דְְּבָרָיו – כְְּקוֹל הָמוֹן, כקולם של אנשים רבים. זוהי דמות אדירה שכולה זוהרת.

• וְְרָאִיתִי אֲנִי, דָנִיֵּאל, לְְבַדִּי אֶת־הַמַּרְְְאָה, וְְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, אולי חנניה, מישאל ועזריה לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְְְאָה, שהרי לא היה זה מראה לעיני בשר אלא התגלות נבואית, והיא לא הופנתה אליהם, אֲבָל חֲרָדָה גְְדֹלָה נָפְְלָה עֲלֵיהֶם. אף על פי שלא יכלו לראות את הדבר בחדות ובבהירות כדניאל, בהיותם אנשים גדולים, הם הרגישו באופן עמום אימה, ולכן – וַיִּבְְְרְְחוּ בְְּהֵחָבֵא.

• וַאֲנִי נִשְְְׁאַרְְְתִּי לְְבַדִּי וָאֶרְְְאֶה אֶת־הַמַּרְְְאָה הַגְְּדֹלָה הַזֹּאת, וְְלֹא נִשְְְׁאַר־בִּי כֹּחַ לעמוד ולשאת את המראה, וְְהוֹדִי, הדרי, מראה פני נֶהְְְפַּךְְְ עָלַי לְְמַשְְְׁחִית, הושחת, וְְלֹא עָצַרְְְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.

• וָאֶשְְְׁמַע אֶת־קוֹל דְְּבָרָיו של האיש, וּכְְְשָָׁמְְְעִי אֶת־קוֹל דְְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְְְדָּם, שוכב ללא הכרה עַל־פָּנַי, וּפָנַי אָרְְְצָה, כלפי הקרקע.

• וְְהִנֵּה בעודי שוכב על הארץ כדמות יָד נָגְְְעָה בִּי, וַתְְּנִיעֵנִי, היא הרימה אותי לעמוד עַל־בִּרְְְכַּי וְְכַפּוֹת יָדָי.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת, האיש הנחמד, הנבחר, הָבֵן בַּדְְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָָמְְְדֶךְְְ, על מקומך להקשיב לדברי כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְְְתִּי אֵלֶיךָ.וּבְְְדַבְְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְְְתִּי מַרְְְעִיד. דניאל אכן הצליח לעמוד, אבל הוא רעד מהאימה הגדולה שבנוכחות המלאך.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי האיש לבוש הבדים, שזוהה עם המלאך גבריאל : אַל־תִּירָא, דָנִיֵּאל, כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְְּךָ לְְהָבִין וּלְְְהִתְְְעַנּוֹת לִפְְְנֵי אֱלֹהֶיךָ, נִשְְְׁמְְעוּ דְְבָרֶיךָ לפני ה', וַאֲנִי בָאתִי בִּגלל דְְְבָרֶיךָ.

• וְְשַׂר, המלאך, הכוח של מַלְְְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְְנֶגְְְדִּי, ואנחנו במאבק זה עם זה עֶשְְְׂרִים וְְאֶחָד יוֹם כדי להגן על ישראל מפני שר מלכות פרס היוצא ופועל בעולם. וְְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים, המלאכים הָרִאשֹׁנִים במעלה בָּא לְְעָָזְְְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְְְתִּי במשך כל הימים שהיית מסוגף שָׁם, אֵצֶל מַלְְְכֵי פָרָס.

• וּבָאתִי עכשיו לַהֲבִינְְךָ, להסביר לך אֵת אֲשֶׁר־יִקְְְרָה לְְעַמְְּךָ בְְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי־עוֹד יהיה חָזוֹן לַיָּמִים הללו שיראה מה יקרה בהם .

• וּבְְְדַבְְּרוֹ עִמִּי כַּדְְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי, השפלתי פָנַי אַרְְְצָה וְְנֶאֱלָמְְְתִּי. לא יכולתי לדבר או להגיב בכלל.

• וְְהִנֵּה מישהו כִּדְְְמוּת בְְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְְְׂפָתָי, וָאֶפְְְתַּח בעקבות זאת את פִּי וָאֲדַבְְּרָה וָאֹמְְרָה, וכך אמרתי אֶל־הָעֹמֵד לְְנֶגְְְדִּי: אֲדֹנִי, בַּמַּרְְְאָה, כבר בראותי אותך אני מרגיש כאילו נֶהֶפְְְכוּ צִירַי עָלַי, נעקרו אברי הפנימיים, וְְלֹא עָצַרְְְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.

• וְְהֵיךְְְ, איך יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה, אוכל אני לְְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה, אתך?! וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָָד־בִּי כֹּחַ, וּנְְְשָׁמָה לֹא נִשְְְׁאֲרָה־בִי.

• וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי הדמות הנראית כְְּמַרְְְאֵה אָדָם וַיְְְחַזְְּקֵנִי, הרגשתי שהוא מחזק אותי,

• וַיֹּאמֶר: אַל־תִּירָא, אִישׁ־חֲמֻדוֹת, שָׁלוֹם לָךְְְ, חֲזַק וַחֲזָק.וּכְְְדַבְְּרוֹ עִמִּי הִתְְְחַזַּקְְְתִּי, וָאֹמְְרָה: יְְדַבֵּר אֲדֹנִי, כִּי חִזַּקְְְתָּנִי, וכעת אני מסוגל לשמוע.

• וַיֹּאמֶר: הֲיָדַעְְְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ? – על מנת לספר לך מה קורה ומה עתיד לקרות. וְְעַתָּה אָשׁוּב לְְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס. וכאשר אֲנִי יוֹצֵא ממלחמתי עם שר פרס , וְְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא. לאחר ההתמודדות עם מלכות פרס, תשלוט בעולם מלכות יוון.

• אֲבָל אַגִּיד לְְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְְְתָב אֱמֶת, וְְאֵין אף אֶחָד מִתְְְחַזֵּק עִמִּי, מסייע בידי להתגבר עַל־אֵלֶּה – השרים, כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְְְכֶם. מיכאל הוא אחד המלאכים הגדולים, וכשם שיש שרים למלכות פרס ולמלכות יוון, כך מיכאל הוא שר ישראל, והוא המייצג אותם. כשגבריאל ניסה לעזור לנביא, כביכול, להילחם נגד מלכי אומות העולם המשעבדים את ישראל, הגיע מיכאל לסייע בידו.