דניאל-פרק-2

ביאורים

• וּבִשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְמַלְְְכוּת נְְבֻכַדְְְנֶצַּר חָלַם נְְבֻכַדְְְנֶצַּר חֲלֹמוֹת, וַתִּתְְְפָּעֶם, נסערה והכתה כפעמון רוּחוֹ, וּשְְְׁנָתוֹ נִהְְְיְְתָה, התקלקלה עָלָיו מרוב התרגשות.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לִקְְְרֹא לַחַרְְְטֻמִּים וְְלָאַשָּׁפִים וְְלַמְְכַשְְּׁפִים וְְלַכַּשְְְׂדִּים, דרגות שונות של חכמים, יועצים או כהני דת העוסקים בגילוי עתידות ופתרון חלומות, לְְהַגִּיד לַמֶּלֶךְְְ חֲלֹמוֹתָיו. וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְְְדוּ לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְְְ: חֲלוֹם חָלָמְְְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת־הַחֲלוֹם.

• וַיְְְדַבְְּרוּ הַכַּשְְְׂדִּים לַמֶּלֶךְְְ ב אֲרָמִית: מַלְְְכָּא, לְְעָלְְמִין חֱיִי! אֱמַר חֶלְְְמָא לְְעַבְְְדָּךְְְ, וּפִשְְְׁרָא נְְחַוֵּא. [ המלך, לעולם חיֵה ! אמור את החלום לעבדיך, ואת הפתרון נגיד. ] הם הסכימו לפרש לו את החלום כראוי, אבל רצו לשמוע תחילה במה מדובר.

• עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְכַשְְְׂדָּאֵי: מִלְְּתָה מִנִּי אַזְְְדָּא. [ ענה המלך ואמר לכשדים: הדבר הלך ממני. ] פרטי החלום נשכחו ממני. הֵן לָא תְְהוֹדְְעוּנַּנִי חֶלְְְמָא וּפִשְְְׁרֵהּ, הַדָּמִין תִּתְְְעַבְְְדוּן, וּבָתֵּיכוֹן נְְוָלִי יִתְְּשָׂמוּן. [ אם לא תודיעוני את החלום ופתרונו , חתיכות תיעשו, ובתיכם ל אשפה יושמו. ] הוא דרש מהם לא רק לפתור את חלומו, אלא גם לגלות ולהזכיר לו מה חלם, ואיים שהם ייענשו בגופם ובממונם אם לא יעלה בידם לעשות זאת. נראה שכאשר נעשו פשעים חמורים, נהגו לא רק להרוג את הפושע אלא גם להרוס את ביתו.

• וְְהֵן חֶלְְְמָא וּפִשְְְׁרֵהּ תְְּהַחֲוֹן, מַתְְּנָן וּנְְְבִזְְְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְְּקַבְְּלוּן מִן־קֳֳדָמָי. לָהֵן חֶלְְְמָא וּפִשְְְׁרֵהּ הַחֲוֹנִי. [ ואם את החלום ופתרונו תגידו, מתנות ומענקים וכבוד רב תקבלו מלפני. לכן, את החלום ופתרונו הגידו לי. ]

• עֲנוֹ תִנְְְיָנוּת וְְאָמְְרִין: מַלְְְכָּא חֶלְְְמָא יֵאמַר לְְעַבְְְדוֹהִי, וּפִשְְְׁרָה נְְהַחֲוֵה. [ ענו הכשדים שנית ואמרו: המלך את החלום יאמר לעבדיו, ואת הפתרון נגיד. ] עלינו לשמוע את החלום כדי לפתור אותו.

• עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר: מִן־יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְְְתּוּן זָבְְנִין. [ ענה המלך ואמר: באמת יודע אני כי כעת אתם מכורים, מסורים למיתה; או: הפעם אתם מוכרים, מסגירים, מרמים אותי. לחלופין: זמן אתם קונים. ] אינכם אלא מנסים לדחות את השעה עד שארָגע, אשנה את דעתי או יקרה דבר אחר, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי חֲזֵיתוּן דִּי־אַזְְְדָּא מִנִּי מִלְְּתָא. [ מכיוון שאתם רואים שהלך ממני הדבר. ] אתם מנסים להתחמק, שהרי אמרתי לכם ששכחתי את החלום, ובכל זאת אתם מבקשים שאומַר אותו.

• דִּי הֵן־חֶלְְְמָא לָא תְְהוֹדְְעֻנַּנִי, חֲדָה־הִיא דָתְְכוֹן, וּמִלָּה כִדְְְבָה וּשְְְׁחִיתָה הִזְְְדַּמִּנְְְתּוּן לְְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְְְׁתַּנֵּא. לָהֵן חֶלְְְמָא אֱמַרוּ לִי, וְְאִנְְְדַּע דִּי פִשְְְׁרֵהּ תְְּהַחֲוֻנַּנִי. [ ש כן אם את החלום לא תודיעוני, אחת היא דתכם, ודבר כזב והשחתה , עוון התכוננתם לומר לפני עד שהזמן ישתנה, עד שתעבור השעה. לכן את החלום אִמרו לי, ו כך אדע כי את פשרו הנכון תספרו לי. ] בראש ובראשונה סַפרו לי מה היה החלום, ואז אוכל להסכים שיש ממש בפתרונכם. אם אינכם יכולים לעשות זאת, אני יודע שבכוונתכם לרמות אותי, ושפתרונכם כוזב.

• עֲנוֹ כַשְְְׂדָּאֵי קֳֳדָם־מַלְְְכָּא וְְאָמְְרִין: לָא־אִיתַי אֱנָשׁ עַל־יַבֶּשְְְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְְְכָּא יוּכַל לְְהַחֲוָיָה, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי כָָּל־מֶלֶךְְְ, רַב וְְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְְְנָה לָא שְְׁאֵל לְְכָָל־חַרְְְטֹם וְְאָשַׁף וְְכַשְְְׂדָּי. [ ענו הכשדים לפני המלך ואמרו: אין אדם על היבשה שאת דבר המלך יוכל להגיד, כפי שכל מלך, שר ושליט לא שאל דבר כזה לכל חרטום ואשף וכשדי. ] הדבר שאתה מבקש – אין אדם שיוכל לעשותו, ולא עלה בדעתו של אף מלך לבקשו.

• וּמִלְְּתָא דִי־מַלְְְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה, וְְאָחֳֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְְחַוִּנַּהּ קֳֳדָם מַלְְְכָּא לָהֵן אֱלָהִין, דִּי מְְדָרְְהוֹן עִם־בִּשְְְׂרָא לָא אִיתוֹהִי. [ והדבר שהמלך מבקש כבד, ואין אחֵר שיגיד אותו לפני המלך זולת האלים, שאין מדורם עם בשר. ] דבר כה נכבד אפשר לבקש רק מאלים ולא מבני אדם.

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה מַלְְְכָּא בְְּנַס וּקְְְצַף שַׂגִּיא וַאֲמַר לְְהוֹבָדָה לְְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל, [ לנוכח זה המלך זעף וכעס מאוד ואמר לאבד את כל חכמי בבל. ] כיוון שלא היו מסוגלים לענות על ציפייתו, הוא לא כיבד עוד את חכמתם, וחשב שראוי להיפטר מהם.

• וְְדָתָא נֶפְְְקַת, וְְחַכִּימַיָּא מִתְְְקַטְְּלִין, וּבְְְעוֹ דָּנִיֵּאל וְְחַבְְְרוֹהִי לְְהִתְְְקְְטָלָה. [ והדת , הפקודה יצאה, והחכמים נהרגים, ונטו , עמדו דניאל וחבריו להיהרג ] שהרי גם הם נמנו בין אותם אנשים שלמדו את חכמות הכשדים וסודותיהם.

• בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְְְעֵם לְְאַרְְְיוֹךְְְ רַב־טַבָּחַיָּא דִּי מַלְְְכָּא, דִּי נְְפַק לְְקַטָּלָה לְְחַכִּימֵי בָּבֶל. [ אז דניאל השיב דברי עצה ושכל לאריוך שהיה רב הטבחים של המלך, הממונה על כל ההוצאות להורג, שיצא להרוג את חכמי בבל. ]

• עָנֵה וְְאָמַר לְְאַרְְְיוֹךְְְ שַׁלִּיטָא דִי־מַלְְְכָּא: עַל־מָה דָתָא מְְהַחְְְצְְפָה מִן־קֳֳדָם מַלְְְכָּא? [ ענה דניאל ואמר לאריוך השליט אשר למלך: על מה הפקודה נמרצת מלפני המלך ?] אֱדַיִן מִלְְּתָא [ אז את הדבר ] – שהמלך חלם חלום וביקש ממכשפיו שיספרו לו מה חלם, ומכיוון שהם אינם יודעים, נגזרה גזרה להשמיד את כולם, הוֹדַע אַרְְְיוֹךְְְ לְְדָנִיֵּאל. [ הודיע אריוך לדניאל. ]

• וְְדָנִיֵּאל עַל וּבְְְעָא מִן־מַלְְְכָּא דִּי זְְמַן יִנְְְתִּן־לֵהּ, וּפִשְְְׁרָא לְְהַחֲוָיָה לְְמַלְְְכָּא, [ ודניאל נכנס וביקש מהמלך שזמן יינתן לו, ואת הפתרון הוא יספר למלך. ] הוא ביקש שהמלך ידחה את גזרת הוצאתם להורג ויעניק לו הזדמנות להגיע לפתרון.

• אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְְבַיְְְתֵהּ אֲזַל וְְלַחֲנַנְְְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְְְיָה חַבְְְרוֹהִי מִלְְּתָא הוֹדַע, [ אז דניאל לביתו הלך, ולחנניה, מישאל ועזריה חבריו הודיע את הדבר, ]

• וְְרַחֲמִין לְְמִבְְְעֵא מִן־קֳֳדָם אֱלָהּ שְְׁמַיָּא עַל־רָזָא דְְּנָה, דִּי לָא יְְהוֹבְְדוּן דָּנִיֵּאל וְְחַבְְְרוֹהִי עִם־שְְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל. [ ורחמים אמר להם לבקש מלפני אלוהי השמים על הסוד הזה, כדי שלא יאבדו דניאל וחבריו עם , כאשר יאבדו שאר חכמי בבל. ]

• אֱדַיִן לְְדָנִיֵּאל בְְּחֶזְְְוָא דִי־לֵילְְיָא רָזָא גֲלִי. [ אז לדניאל בחזון הלילה הסוד נגלה. ] אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְְְ לֶאֱלָהּ שְְׁמַיָּא. [ אז דניאל בירך את אלוקי השמים. ]

• עָנֵה דָנִיֵּאל וְְאָמַר: לֶהֱוֵא שְְׁמֵהּ דִּי־אֱלָהָא מְְבָרַךְְְ מִן־עָלְְמָא וְְעַד־עָלְְמָא, דִּי חָָכְְְמְְתָא וּגְְְבוּרְְתָא דִּי־לֵהּ הִיא, [ ענה דניאל ואמר: יהי שמו של האלוקים מבורך מן העולם ועד העולם, אשר החכמה והגבורה שלו היא, ]

• וְְהוּא מְְהַשְְְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְְזִמְְְנַיָּא, מְְהַעְְְדֵּה מַלְְְכִין וּמְְְהָקֵים מַלְְְכִין, יָהֵב חָָכְְְמְְתָא לְְחַכִּימִין, וּמַנְְְדְְּעָא – לְְיָדְְעֵי בִינָה. [ והוא משנה עידנים וזמנים, מסיר מלכים ומקים מלכים, נותן חכמה לחכמים, ודעת – ליודעי בינה. ]

• הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְְְסַתְְּרָתָא, יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְְְהוֹרָא עִמֵּהּ שְְׁרֵא. [ הוא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחשכה, והאור אתו שורה. ]

• לָךְְְ, אֱלָהּ אֲבָהָתִי, מְְהוֹדֵא וּמְְְשַׁבַּח אֲנָה, דִּי חָָכְְְמְְתָא וּגְְְבוּרְְתָא יְְהַבְְְתְְְּ לִי, וּכְְְעַן הוֹדַעְְְתַּנִי דִּי־בְְעֵינָא מִנָּךְְְ – דִּי־מִלַּת מַלְְְכָּא הוֹדַעְְְתֶּנָא. [ לך, אלוהי אבותי, מודה ומשבח אני, שאת החכמה והגבורה נתת לי, וכעת הודעתני את אשר ביקשנו ממך – את דבר המלך הודעתנו. ]

• כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְְְיוֹךְְְ, דִּי מַנִּי מַלְְְכָּא לְְהוֹבָדָא לְְחַכִּימֵי בָבֶל, אֲזַל וְְכֵן אֲמַר־לֵהּ: לְְחַכִּימֵי בָבֶל אַל־תְְּהוֹבֵד. הַעֵלְְְנִי קֳֳדָם מַלְְְכָּא, וּפִשְְְׁרָא לְְמַלְְְכָּא אֲחַוֵּא. [ לנוכח זה דניאל נכנס אל אריוך, ש אותו מינה המלך לאבד את חכמי בבל, הלך אליו וכך אמר לו: את חכמי בבל אל תאבד. הכניסני לפני המלך, ואת הפתרון למלך אספר. ]

• אֱדַיִן אַרְְְיוֹךְְְ בְְּהִתְְְבְְּהָלָה הַנְְְעֵל לְְדָנִיֵּאל קֳֳדָם מַלְְְכָּא וְְכֵן אֲמַר־לֵהּ: דִּי־הַשְְְׁכַּחַת גְְּבַר מִן־בְְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְְהוּד דִּי פִשְְְׁרָא לְְמַלְְְכָּא יְְהוֹדַע. [ אז אריוך בחיפזון הכניס את דניאל לפני המלך וכך אמר לו: שמצאתי איש מבני גלות יהודה שאת הפתרון למלך הוא יודיע. ] אריוך סיפר זאת למלך משום שדניאל היה צעיר בראשית דרכו, ומן הסתם המלך לא הכיר אותו.

• עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְדָנִיֵּאל, דִּי שְְׁמֵהּ בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר. [ ענה המלך ואמר לדניאל, ששמו בין הגויים היה בלטשאצר .] המלך קרא לו בכינויו הבבלי ושאל אותו : הַאִיתָךְְְ כָּהֵל לְְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְְְמָא דִי־חֲזֵית וּפִשְְְׁרֵהּ? [ האם יש לך יכולת להודיעני את החלום שראיתי ואת פתרונו ?]

• עָנֵה דָנִיֵּאל קֳֳדָם מַלְְְכָּא וְְאָמַר: רָזָא דִּי־מַלְְְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין, אָשְְׁפִין, חַרְְְטֻמִּין, גָּזְְרִין יָכְְלִין לְְהַחֲוָיָה לְְמַלְְְכָּא. [ ענה דניאל לפני המלך ואמר: את הסוד שהמלך מבקש – לספר לו את החלום ואת פתרונו – אין החכמים, האשפים, החרטומים והגוזרים – מין קובעי עתידות, יכולים להגיד למלך. ]

• בְְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְְְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין, וְְהוֹדַע לְְמַלְְְכָּא נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא. [ אבל יש אלוה בשמים ה מגלה סודות, ו הוא הודיע למלך נבוכדנצר את מה שיהיה באחרית הימים. ] חֶלְְְמָךְְְ וְְחֶזְְְוֵי רֵאשָׁךְְְ עַל־מִשְְְׁכְְּבָךְְְ – דְְּנָה הוּא. [ חלומך וחזיון ראשך שראית על משכבך – זה הוא. ] דניאל מספר לו את תיאור החלום לאחר הקדמה קצרה:

• אַנְְְתְְְּ, מַלְְְכָּא, רַעְְְיוֹנָךְְְ עַל־מִשְְְׁכְְּבָךְְְ סְְלִקוּ. [ אתה, המלך, מחשבותיך על משכבך עלו. ] כשהלכת לישון היו אתך הרהורים – מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְְנָה. [ מה יהיה אחרי זה. ] הואיל ואתה מלך גדול השולט בחלק גדול מן העולם הידוע, ברצונך לדעת מה יקרה בעתיד. וְְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְְעָךְְְ מָה־דִי לֶהֱוֵא. [ ומגלה הסודות הודיעך מה שיהיה. ]

• וַאֲנָה, לָא בְְחָָכְְְמָה דִּי־אִיתַי בִּי מִן־כָָּל־חַיַּיָּא, רָזָא דְְנָה גֱּלִי לִי, לָהֵן עַל־דִּבְְְרַת דִּי פִשְְְׁרָא לְְמַלְְְכָּא יְְהוֹדְְעוּן, וְְרַעְְְיוֹנֵי לִבְְבָךְְְ תִּנְְְדַּע. [ ואני, לא בחכמה שיש בי יותר מכל האנשים החיים, הסוד הזה גלוי לי, אלא כדי שאת הפתרון למלך יודיעו, ואת מחשבות לבבך תדע. ] אינני אלא שליח לספר לך את הדברים שרצית לדעת. לא בזכות חכמתי אני יודע את הדבר אלא משום שאלוקי השמים מעוניין לגלותו לך.

• אַנְְְתְְְּ, מַלְְְכָּא, חָזֵה הֲוַיְְְתָ, וַאֲלוּ צְְלֵם חַד שַׂגִּיא. צַלְְְמָא דִכֵּן רַב, וְְזִיוֵהּ יַתִּיר, קָאֵם לְְקָָבְְְלָךְְְ, וְְרֵוֵהּ דְְּחִיל. [ אתה, המלך, רואה היית, והנה צלם אחד כביר. הצלם ההוא גדול, ואורו מרובה, ניצב למולך, ומראהו מפחיד. ]

• הוּא צַלְְְמָא, רֵאשֵׁהּ – דִּי־דְְהַב טָב, חֲדוֹהִי וּדְְְרָעוֹהִי – דִּי כְְסַף, מְְעוֹהִי וְְיַרְְְכָתֵהּ – דִּי נְְחָשׁ, [ הצלם ההוא, ראשו עשוי מזהב טוב, חזהו וזרועותיו – כסף, מעיו , קרביו וירכיו – נחושת, ]

• שָׁקוֹהִי – דִּי פַרְְְזֶל, רַגְְְלוֹהִי – מִנְְּהֵן דִּי פַרְְְזֶל, וּמִנְְּהֵן דִּי חֲסַף, [ שוקיו – ברזל, כפות רגליו – חלק מהן מברזל , ו חלק מהן מחרס. ]

• חָזֵה הֲוַיְְְתָ עַד דִּי הִתְְְגְְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי־לָא בִידַיִן וּמְְְחָת לְְצַלְְְמָא עַל־רַגְְְלוֹהִי דִּי פַרְְְזְְלָא וְְחַסְְְפָּא וְְהַדֶּקֶת הִמּוֹן, [ מביט היית בפסל המאיים עד שניתקה אבן שלא בידיים , אלא מעצמה כביכול , והכתה את הצלם על רגלי הברזל והחרס שלו ושחקה אותן. ]

• בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְְְזְְלָא, חַסְְְפָּא, נְְחָשָׁא, כַּסְְְפָּא וְְדַהֲבָא, וַהֲווֹ כְְּעוּר מִן־אִדְְּרֵי־קַיִט, וּנְְְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא, וְְכָָל־אֲתַר לָא־הִשְְְׁתְְּכַח לְְהוֹן. וְְאַבְְְנָא דִּי־מְְחָת לְְצַלְְְמָא, הֲוַת לְְטוּר רַב וּמְְְלָאת כָָּל־אַרְְְעָא. [ אז נשחקו כאחת הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב, והיו כמוץ מגרנות קיץ, ונשא אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם. הם נעלמו כליל. והאבן שהכתה את הצלם, הייתה להר גדול ומילאה את כל הארץ. ]

• דְְּנָה חֶלְְְמָא, וּפִשְְְׁרֵהּ נֵאמַר קֳֳדָם־מַלְְְכָּא. [זה החלום, ואת פתרונו נֹאמר לפני המלך .] נראה שמתוך סיפור החלום המפחיד והסתום שסיפר דניאל, נבוכדנצר נזכר באשר חלם. עתה יספר דניאל את משמעותו:

• אַנְְְתְְְּ מַלְְְכָּא, מֶלֶךְְְ מַלְְְכַיָּא, דִּי אֱלָהּ שְְׁמַיָּא מַלְְְכוּתָא, חִסְְְנָא וְְתָָקְְְפָּא וִיקָרָא יְְהַב־לָךְְְ, [ אתה, המלך, מלך המלכים, שאלוהי השמים מלכות, חוסן ותוקף וכבוד נתן לך, ]

• וּבְְְכָָל־דִּי דָיְְרִין בְְּנֵי־אֲנָשָׁא, חֵיוַת בָּרָא וְְעוֹף־שְְׁמַיָּא, יְְהַב בִּידָךְְְ וְְהַשְְְׁלְְטָךְְְ בְְּכָָלְְּהוֹן. אַנְְְתְְְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. [ ובכל מקום אשר דרים בני האדם, חיית הבר ועוף השמים, נתן אותם בידך , והשליטך בכולם. אתה הוא ראש הזהב ] של הצורה שראית בחלום.

• וּבָתְְרָךְְְ תְְּקוּם מַלְְְכוּ אָחֳֳרִי, אֲרַע מִנָּךְְְ. וּמַלְְְכוּ תְְלִיתָאָה, אָחֳֳרִי, דִּי נְְחָשָׁא, דִּי תִשְְְׁלַט בְְּכָָל־אַרְְְעָא. [ ואחריך תקום מלכות אחרת, למטה ממך. היא המיוצגת בחלק הדמות העשוי כסף, שלמטה מראש הזהב, ומלכות שלישית, אחרת, של נחושת, שתשלוט בכל הארץ. ]

• וּמַלְְְכוּ רְְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְְּפַרְְְזְְלָא, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי פַרְְְזְְלָא מְְהַדֵּק וְְחָשֵׁל כֹּלָּא, וּכְְְפַרְְְזְְלָא דִּי־מְְרָעַע כָָּל־אִלֵּין תַּדִּק וְְתֵרֹעַ. [ ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל, כפי שהברזל כותש ומרדד את הכול, וכברזל שמרוצץ, שובר את כל אלה – המתכות האחרות, כך המלכות הזו תכתוש ותרוצץ. ]

• וְְדִי־חֲזַיְְְתָה – רַגְְְלַיָּא וְְאֶצְְְבְְּעָתָא מִנְְּהֵן חֲסַף דִּי־פֶחָר, וּמִנְְּהֵן פַּרְְְזֶל – מַלְְְכוּ פְְלִיגָה תֶּהֱוֵה, וּמִן־נִצְְְבְְּתָא דִי־פַרְְְזְְלָא לֶהֱוֵא־בַהּ, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי חֲזַיְְְתָה – פַּרְְְזְְלָא מְְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא. [ ו מה שראית – הרגליים והאצבעות מהן של חרס יוצר, ומהן של ברזל – משום ש מלכות מחולקת היא תהיה, ומקושי הברזל יהיה בה, כנגד מה שראית – ברזל מעורב בחרס הטיט .]

• וְְאֶצְְְבְְּעָת רַגְְְלַיָּא – מִנְְּהֵן פַּרְְְזֶל, וּמִנְְּהֵן חֲסַף – מִן־קְְצָת מַלְְְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה, וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְְבִירָה. [ ואצבעות הרגליים – מהן ברזל, ומהן חרס מרמזות על כך ש מקצת המלכות תהיה חזקה, ו מקצת ממנה תהיה שבורה. ] המלכות הרביעית לא תהיה אחידה בעצמתה ובתוקפה. חלקה מסומל בברזל, שהוא החומר החזק ביותר כאן; ואילו חלקה – בחרס, שהוא שביר מאוד.

• וְְדִי חֲזַיְְְתָ פַּרְְְזְְלָא מְְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא – מִתְְְעָרְְבִין לֶהֱוֹן בִּזְְְרַע אֲנָשָׁא, וְְלָא־לֶהֱוֹן דָּבְְקִין דְְּנָה עִם־דְְּנָה, הֵא־כְְדִי פַרְְְזְְלָא לָא מִתְְְעָרַב עִם־חַסְְְפָּא. [ ו מה שראית ברזל מעורב בחרס טיט – פשר הדבר: מתערבים יהיו בזרע אנשים, ו אולם לא יהיו דבקים זה עם זה, הנה זה כמו שהברזל איננו מתערב עם החרס. ] תהיה זו מלכות של תערובות שונות שאין בה יציבות.

• וּבְְְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְְְכַיָּא אִנּוּן יְְקִים אֱלָהּ שְְׁמַיָּא מַלְְְכוּ דִּי לְְעָלְְמִין לָא תִתְְְחַבַּל, וּמַלְְְכוּתָה לְְעַם אָחֳֳרָן לָא תִשְְְׁתְְּבִק, תַּדִּק וְְתָסֵף כָָּל־אִלֵּין מַלְְְכְְוָתָא, וְְהִיא תְְּקוּם לְְעָלְְמַיָּא, [ ובימיהם של המ לכים הללו – שליטי המלכות הרביעית – יקים אלוהי השמים מלכות שלעולמים לא תיהרס, ושאת מלכותה לעם אחר לא תניח. היא תכתוש ותאבד את כל המלכויות הללו, והיא תעמוד לעולמים, ]

• כָָּל־קֳֳבֵל דִּי־חֲזַיְְְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְְְגְְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי־לָא בִידַיִן וְְהַדֶּקֶת פַּרְְְזְְלָא, נְְחָשָׁא, חַסְְְפָּא, כַּסְְְפָּא וְְדַהֲבָא, [ כפי שראית שמההר ניתקה אבן שלא בידיים ושברה את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב. ] והוא מסכם: אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְְמַלְְְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְְנָה. וְְיַצִּיב חֶלְְְמָא, וּמְְְהֵימַן פִּשְְְׁרֵהּ. [ האלוה הגדול הודיע למלך מה יהיה אחרי זה. ואמת החלום, ונכון פתרונו. ] אין זה חלום של דמיונות שווא אלא מעין נבואה על העתיד לבוא באחרית הימים, ומה שפתרתי לך הוא אמת.

• בֵּאדַיִן מַלְְְכָּא נְְבוּכַדְְְנֶצַּר נְְפַל עַל־אַנְְְפּוֹהִי וּלְְְדָנִיֵּאל סְְגִד וּמִנְְְחָה וְְנִיחֹחִין אֲמַר לְְנַסָּכָה לֵהּ. [ אז המלך נבוכדנצר נפל על פניו ולדניאל השתחווה ומנחה ו דברים המעלים ניחוחות ציווה לנסך לפניו. ] נבוכדנצר ידע כמובן שדבר כזה אין אדם יכול לשער מדעתו, ולכן ראה בדניאל התגלמות של קדושה אלוקית, והשתחווה לו.

• עָנֵה מַלְְְכָּא לְְדָנִיֵּאל וְְאָמַר: מִן־קְְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְְְכִין וְְגָלֵה רָזִין, דִּי יְְכֵלְְְתָּ לְְמִגְְְלֵא רָזָא דְְנָה. [ ענה המלך לדניאל ואמר: אמת הוא שאלוהיכם הוא אלוהי אלוהים ואדון מלכים ומגלה סודות, ש הרי יכולתָּ לגלות את הסוד הזה. ]

• אֱדַיִן מַלְְְכָּא לְְדָנִיֵּאל רַבִּי, וּמַתְְּנָן רַבְְְרְְבָן שַׂגִּיאָן יְְהַב־לֵהּ, וְְהַשְְְׁלְְטֵהּ עַל כָָּל־מְְדִינַת בָּבֶל וְְרַב־סִגְְְנִין עַל כָָּל־חַכִּימֵי בָבֶל. [ אז המלך את דניאל גידל, ומתנות גדולות רבות נתן לו, והשליטוֹ על כל מדינת בבל, ו השליטו להיות ראש הסגנים , הפקידים הגבוהים על כל חכמי בבל. ]

• וְְדָנִיֵּאל בְְּעָא מִן־מַלְְְכָּא, וּמַנִּי עַל עֲבִידְְְתָּא דִּי מְְדִינַת בָּבֶל לְְשַׁדְְְרַךְְְ, מֵישַׁךְְְ וַעֲבֵד נְְגוֹ, וְְדָנִיֵּאל בִּתְְְרַע מַלְְְכָּא. [ ודניאל ביקש מהמלך, ו לבקשתו מינה המלך על המלאכה – צורכי השלטון של מדינת בבל – את שדרך, מישך ועבד – נגו, שהם חנניה, מישאל ועזריה , ודניאל יושב בשער המלך. ] הוא התמנה להיות היועץ העליון, וכיוון שכך יכול היה למסו ר את העיסוק הישיר בניהול הממלכה לחבריו.