דניאל-פרק-5

ביאורים

  • בֵּלְְְשַׁאצַּר מַלְְְכָּא עֲבַד לְְחֶם רַב לְְרַבְְְרְְבָנוֹהִי אֲלַף, וְְלָקֳֳבֵל אַלְְְפָּא חַמְְְרָא שָׁתֵה. [ בלשאצר המלך עשה סעודה גדולה לאלף גדוליו, וכנגד, לנוכח, או: כשיעור האלף הוא שתה יין. ]

  • בֵּלְְְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְְְעֵם חַמְְְרָא לְְהַיְְְתָיָה לְְמָאנֵי דַּהֲבָא וְְכַסְְְפָּא דִּי הַנְְְפֵּק נְְבוּכַדְְְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן־הֵיכְְלָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם, וְְיִשְְְׁתּוֹן בְְּהוֹן מַלְְְכָּא וְְרַבְְְרְְבָנוֹהִי, שֵׁגְְלָתֵהּ וּלְְְחֵנָתֵהּ. [ בלשאצר ציווה בעצת , בהשפעת היין להביא את כלי הזהב והכסף שהוציא נבוכדנצר אביו , אחד מזקניו, מן ההיכל שבירושלים, וְישתו בהם המלך וגדוליו, נשיו ופילגשיו. ] משום מה עלה בדעתו בשעת שכרותו להשתמש במשתה שלו בכלי בית המקדש, שהיו ברובם כלים גדולים. בדרך כלל נהגו להתיך כלים כאלה או לשמור אותם לזיכרון, וחילול קודש מסוג זה לא היה מקובל.

  • בֵּאדַיִן הַיְְְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְְְפִּקוּ מִן־הֵיכְְלָא דִּי־בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְְׁלֶם, וְְאִשְְְׁתִּיו בְְּהוֹן מַלְְְכָּא וְְרַבְְְרְְבָנוֹהִי, שֵׁגְְלָתֵהּ וּלְְְחֵנָתֵהּ. [ אז הביאו את כלי הזהב שהוציאו מן ההיכל של בית האלוהים שבירושלים, ושתו בהם המלך וגדוליו, נשיו ופילגשיו. ]

  • אִשְְְׁתִּיו חַמְְְרָא, וְְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַהֲבָא וְְכַסְְְפָּא, נְְחָשָׁא, פַרְְְזְְלָא, אָעָא וְְאַבְְְנָא. [ שתו את היין ושיבחו את אלוהי הזהב והכסף, הנחושת, הברזל, העץ והאבן ] בשעה שישבו שיכורים בסעודה שבה השתמשו בכלי המקדש.

  • בַּהּ־שַׁעֲתָה נְְפַקָה אֶצְְְבְְּעָן דִּי יַד־אֱנָשׁ, וְְכָתְְבָן לָקֳֳבֵל נֶבְְְרַשְְְׁתָּא עַל־גִּירָא דִּי־כְְתַל הֵיכְְלָא דִּי מַלְְְכָּא, וּמַלְְְכָּא חָזֵה פַּס יְְדָא דִּי כָתְְבָה. [ באותה שעה יצאו אצבעות של יד אנוש, וכתבו אל מול הנברשת , המנורה הגדולה על סיד כותל ההיכל של המלך, והמלך ראה את פס היד שכותבת. ] לפתע הופיעה לפני המלך כדמות כף יד וכתבה מאליה כתובת על הקיר.

  • אֱדַיִן מַלְְְכָּא זִיוֹהִי שְְׁנוֹהִי, וְְרַעְְְיֹנֹהִי יְְבַהֲלוּנֵּהּ, וְְקִטְְְרֵי חַרְְְצֵהּ מִשְְְׁתָּרַיִן, וְְאַרְְְכֻבָּתֵהּ דָּא לְְדָא נָקְְשָׁן. [ אז המלך – זיוו , אור פניו שוּנה לרעה, ומחשבותיו הבהילוהו, וקשרי מתניו הותרו , אבדה יציבותו, הוא נחלש והתערער, וברכיו נקשו זו לזו. ]

  • קָרֵא מַלְְְכָּא בְְּחַיִל לְְהֶעָלָה לְְאָשְְׁפַיָּא, כַּשְְְׂדָּאֵי וְְגָזְְרַיָּא. [ קרא המלך בכוח להכניס את האשפים, הכשדיים והגוזרים ] הבקיאים בחלומות ובפענוח סודות, שיבואו ויביעו דעה. עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְחַכִּימֵי בָבֶל: דִּי כָָל־אֱנָשׁ דִּי־יִקְְְרֵה כְְּתָבָה דְְנָה וּפִשְְְׁרֵהּ יְְחַוִּנַּנִיאַרְְְגְְּוָנָא יִלְְְבַּשׁ, [ ענה המלך ואמר לחכמי בבל: שכל אדם שיקרא את הכתב הזה ואת פשרו יגיד לי – ארגמן ילבש .] במקומות רבים הבד הצבוע ארגמן נועד רק למלכים וליחידי סגולה, ולבישת בגד שכולו ארגמן נחשבה לכבוד מלכים. וְְהַמְְנִיכָא דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְְּארֵהּ, וְְתַלְְְתִּי בְְמַלְְְכוּתָא יִשְְְׁלַט. [ ורביד , ענק מזהב יינתן על צווארו, ו בתפקיד הבכיר של שָׁליש , אולי אחד משלושת השרים העליונים במלכות הוא ישלוט. ] בלשאצר השיכור מבטיח הבטחות מופלגות וכבוד גדול למי שיפתור את החידה הזו.

  • אֱדַיִן עָלִּין כֹּל חַכִּימֵי מַלְְְכָּא, וְְלָא־כָהֲלִין כְְּתָבָא לְְמִקְְְרֵא וּפִשְְְׁרֵהּ לְְהוֹדָעָה לְְמַלְְְכָּא. [ אז נכנסו כל חכמי המלך, ולא יכלו את הכתב לקרוא ואת פשרו להודיע למלך. ]

  • אֱדַיִן מַלְְְכָּא בֵלְְְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְְְבָּהַל, וְְזִיוֹהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי, וְְרַבְְְרְְבָנוֹהִי מִשְְְׁתַּבְְּשִׁין. [ אז המלך בלשאצר מאוד נבהל, וזיוו השתנה, וגדוליו התבלבלו. ] מתחילה הם היו שיכורים, וכשהתפכחו משכרותם בעקבות המראה המפחיד של היד הכותבת מעצמה כתובת שאיש לא הבין את פשרה, קמה שם מהומה גדולה.

  • מַלְְְכְְּתָא לָקֳֳבֵל מִלֵּי מַלְְְכָּא וְְרַבְְְרְְבָנוֹהִי לְְבֵית מִשְְְׁתְְּיָא עַלַּת. עֲנָת מַלְְְכְְּתָא וַאֲמֶרֶת: מַלְְְכָּא, לְְעָלְְמִין חֱיִי! אַל־יְְבַהֲלוּךְְְ רַעְְְיוֹנָךְְְ, וְְזִיוָךְְְ אַל־יִשְְְׁתַּנּוֹ. נראה שהמשתה היה בעיקרו של גברים. [ המלכה לנוכח דברי המלך וגדוליו ובהלתם אל בית המשתה נכנסה. ענתה המלכה ואמרה: המלך, לעולם חיֵה ! אל יבהילוך מחשבותיך, וזיווך אל ישתנה. ] הירגע מפני שיש לי עצה –

  • אִיתַי גְְּבַר בְְּמַלְְְכוּתָךְְְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ. [ יש איש במלכותך אשר רוח אלוהים קדושים בו. ] אתה מוקף בחכמים ומלומדים השייכים לפולחן המסוים שלהם, אבל כאן מדובר באיש שונה שכן בו שוכנת רוח אלוקים. וּבְְְיוֹמֵי אֲבוּךְְְ נַהִירוּ וְְשָָׂכְְְלְְתָנוּ וְְחָָכְְְמָה כְְּחָָכְְְמַת־אֱלָהִין הִשְְְׁתְְּכַחַת בֵּהּ, וּמַלְְְכָּא נְְבֻכַדְְְנֶצַּר, אֲבוּךְְְ, רַב חַרְְְטֻמִּין, אָשְְׁפִין, כַּשְְְׂדָּאִין, גָּזְְרִין הֲקִימֵהּ, אֲבוּךְְְ מַלְְְכָּא, [ ובימי אביך הארה ושכל וחכמה כחכמת אלוקים נמצאה בו – באותו אדם , והמלך נבוכדנצר, אביך , ל ראש החרטומים, האשפים, הכשדיים והגוזרים העמידוֹ, אביך המלך, ]

  • כָָּל־קֳֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְְְדַּע וְְשָָׂכְְְלְְתָנוּ מְְפַשַּׁר חֶלְְְמִין וְְאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְְְשָׁרֵא קִטְְְרִין הִשְְְׁתְְּכַחַת בֵּהּ בְְּדָנִיֵּאל, דִּי־מַלְְְכָּא שָׂם־שְְׁמֵהּ בֵּלְְְטְְשַׁאצַּר, כְְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְְְקְְרֵי, וּפִשְְְׁרָה יְְהַחֲוֵה. [ מאחר שרוח יתרה ודעת ושכל פותר חלומות והגדת חידות ומתיר קשרים, תסבוכות, נמצאה בו בדניאל, אשר המלך נבוכדנצר שם את שמו בלטשאצר, לכן כעת דניאל ייקרא, ואת הפתרון יגיד. ] יש להניח שדניאל לא היה מוכר לכל פשוטי העם. אולי כבר לא שהה תכופות בארמון כמו בשנותיו הראשונות, ושמא העדיף באותו זמן לחיות את חייו הפרטיים מחמת זקנתו, לפיכך דווקא המלכה, שהייתה בת למשפחת המלוכה וכנראה לא השתכרה כשאר הנוכחים, זכרה את קיומו של מפענח החלומות ופותר הבעיות הזה והציעה לקרוא לו.

  • בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳֳדָם מַלְְְכָּא. עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְדָנִיֵּאל: אַנְְְתְְְּ־הוּא דָנִיֵּאל דִּי־מִן־בְְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְְהוּד, דִּי הַיְְְתִי מַלְְְכָּא אַבִי מִן־יְְהוּד. [ אז דניאל הוכנס לפני המלך. ענה המלך ואמר לדניאל: אתה הוא דניאל שמבני גלות יהודה, שהביא המלך אבי מיהודה. ]

  • וְְשִׁמְְְעֵת עֲלָךְְְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְְְ, וְְנַהִירוּ וְְשָָׂכְְְלְְתָנוּ וְְחָָכְְְמָה יַתִּירָה הִשְְְׁתְְּכַחַת בָּךְְְ. [ ושמעתי עליך שרוח אלוקים בך, והארה ושכל וחכמה יתרה נמצאה בך. ]

  • וּכְְְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְְׁפַיָּא, דִּי־כְְתָבָה דְְנָה יִקְְְרוֹן וּפִשְְְׁרֵהּ לְְהוֹדָעֻתַנִי, וְְלָא־כָהֲלִין פְְּשַׁר־מִלְְּתָא לְְהַחֲוָיָה. [ וכעת הוכנסו לפנַי החכמים האשפים כדי שאת הכתב הזה יקראו להודיעני את פשרו, ולא יכלו את פשר הדבר להגיד. ]

  • וַאֲנָה שִׁמְְְעֵת עֲלָךְְְ דִּי־תִכֻּל פִּשְְְׁרִין לְְמִפְְְשַׁר וְְקִטְְְרִין לְְמִשְְְׁרֵא. כְְּעַן, הֵן תִּכֻּל כְְּתָבָא לְְמִקְְְרֵא וּפִשְְְׁרֵהּ לְְהוֹדָעוּתַנִיאַרְְְגְְּוָנָא תִלְְְבַּשׁ, וְְהַמְְנִיכָא דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְְּארָךְְְ, וְְתַלְְְתָּא בְְמַלְְְכוּתָא תִּשְְְׁלַט. [ ואני שמעתי עליך שתוכל פתרונות לפתור וקשרים להתיר. כעת, אם תוכל את הכתב לקרוא ואת פשרו להודיעני – ארגמן תלבש, ורביד זהב תענוד על צווארך, ו בתור שליש במלכות תשלוט. ]

  • בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְְאָמַר קֳֳדָם מַלְְְכָּא: מַתְְּנָתָךְְְ לָךְְְ לֶהֶוְְְיָן, וּנְְְבָזְְְבְְּיָתָךְְְ לְְאָחֳֳרָן הַב. בְְּרַם כְְּתָבָא אֶקְְְרֵא לְְמַלְְְכָּא, וּפִשְְְׁרָא אֲהוֹדְְעִנֵּהּ. [ אז ענה דניאל ואמר לפני המלך: מתנותיך לך יהיו, ומענקיך הנדיבים לאחֵר תן. א ולם את הכתב אקרא למלך, ואת פשרו אודיע לו. ] דניאל מצהיר שאין הוא מעוניין במתנות, ובהמשך יובן מדוע.

  • אַנְְְתְְְּ, מַלְְְכָּא אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְְְכוּתָא וּרְְְבוּתָא וִיקָרָא וְְהַדְְְרָא יְְהַב לִנְְְבֻכַדְְְנֶצַּר אֲבוּךְְְ. [ אתה, המלך – האלוה העליון את המלכות והגדולה והכבוד וההדר נתן לנבוכדנצר אביך. ]

  • וּמִן־רְְבוּתָא דִּי יְְהַב־לֵהּ, כֹּל עַמְְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זָיְְעִין וְְדָחֲלִין מִן־קֳֳדָמוֹהִי. דִּי־הֲוָא צָבֵא הֲוָה קָטֵל, וְְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא, וְְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים, וְְדִי־הֲוָא צָבֵא הֲוָא מַשְְְׁפִּל. [ ומ חמת הגדולה שנתן לו, כל העמים, האומות והלשונות היו רועדים ופוחדים מפניו. את אשר היה רוצה להרוג היה הורג, ואת אשר היה רוצה להכות היה מכה, ואת אשר היה רוצה להרים היה מרים, ואת אשר היה רוצה להשפיל היה משפיל. ] כל הכוח היה בידו.

  • וּכְְְדִי רִם לִבְְבֵהּ, וְְרוּחֵהּ תִּקְְְפַת לַהֲזָדָה, הָָנְְְחַת מִן־כָָּרְְְסֵא מַלְְְכוּתֵהּ, וִיקָרָה הֶעְְְדִּיו מִנֵּהּ. [ וכאשר רם לבבו, ורוחו התגברה להרשיע, הורד מכיסא מלכותו, ואת הכבוד הסירו ממנו. ]

  • וּמִן־בְְּנֵי אֲנָשָׁא טְְרִיד, וְְלִבְְבֵהּ עִם־חֵיוְְתָא שַׁוִּיו, וְְעִם־עֲרָדַיָּא מְְדוֹרֵהּ. עִשְְְׂבָּא כְְתוֹרִין יְְטַעֲמוּנֵּהּ, וּמִטַּל שְְׁמַיָּא גִּשְְְׁמֵהּ יִצְְְטַבַּע. [ ומבני האדם הוא גורש, ואת לבבו עם החיות שמוּ, ועם ערודים, חמורי בר, היה מדורו. את העשב כשוורים האכילוהו, ומטל השמים גופו הורטב .] כמסופר בעניין הקודם, נבוכדנצר יצא מן התחום האנושי, איבד את בינתו, נעשה כחיה וחי עם החיות, עַד דִּי־יְְדַע דִּי־שַׁלִּיט אֱלָהָא עִלָּאָה בְְּמַלְְְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְְְמַן־דִּי יִצְְְבֵּא יְְהָקֵים עֲלַהּ. [ עד שידע ששולט האלוה העליון במלכות האדם, ואת מי שירצה הוא יקים עליה. ]

  • וְְאַנְְְתְְְּ, בְְּרֵהּ בֵּלְְְשַׁאצַּר, לָא הַשְְְׁפֵּלְְְתְְְּ לִבְְבָךְְְ כָָּל־קֳֳבֵל דִּי כָָל־דְְּנָה יְְדַעְְְתָּ. [ ואתה, בנו, צאצאו, בלשאצר, לא השפלת את לבבך אף שאת כל זה ידעת. ] אביך למד את הלקח, אבל אתה לא למדת מכך דבר.

  • וְְעַל מָרֵא־שְְׁמַיָּא הִתְְְרוֹמַמְְְתָּ, וּלְְְמָאנַיָּא דִי־בַיְְְתֵהּ הַיְְְתִיו קָדָמָךְְְ, וְְְאַנְְְתְְְּ וְְרַבְְְרְְבָנָךְְְ, שֵׁגְְלָתָךְְְ וּלְְְחֵנָתָךְְְ חַמְְְרָא שָׁתַיִן בְְּהוֹן, וְְלֵאלָהֵי כַסְְְפָּא־וְְדַהֲבָא, נְְחָשָׁא, פַרְְְזְְלָא, אָעָא וְְאַבְְְנָא דִּי לָא־חָזַיִן וְְלָא־שָׁמְְעִין וְְלָא יָדְְעִין שַׁבַּחְְְתָּ, וְְלֵאלָהָא דִּי־נִשְְְׁמְְתָךְְְ בִּידֵהּ וְְכָָל־אֹרְְחָתָךְְְ לֵהּ, לָא הַדַּרְְְתָּ. [ ועל אדון השמים התרוממת, התנשאת, ואת כלי ביתו הביאו לפניך, ואתה וגדוליך, נשיך ופילגשיך יין שתיתם בהם, ואת אלוהי הכסף והזהב, הנחושת, הברזל, העץ והאבן שאינם רואים ואינם שומעים ואינם יודעים שיבחת, ואת האלוהים אשר נשמתך בידו, ו ש כל דרכיך שלו, לא כיבדת. ] אתה פונה בדיוק אל הכיוון ההפוך.

  • בֵּאדַיִן מִן־קֳֳדָמוֹהִי שְְׁלִיחַ פַּסָּא דִי־יְְדָא, וּכְְְתָבָא דְְנָה רְְשִׁים. [ אז מלפניו – מלפני אלוקים – נשלחה כף היד, והכתב הזה נרשם. ]

  • וּדְְְנָה כְְתָבָא דִּי רְְשִׁים [ וזה הכתב שנרשם: ] מְְנֵא מְְנֵא תְְּקֵל וּפַרְְְסִין. לא ברור אם המלים היו כתובות בכתב עברי, ולכן לא ידעו לקרוא אותן, או שהיו כתובות בכתב אחר, ואולי בסמלים או בסדר מסוים שרק דניאל ידע לפענח.

  • דְְּנָה פְְּשַׁר מִלְְּתָא [ זה פשר הדבר: ] 'מְְנֵא' מְְנָה־אֱלָהָא מַלְְְכוּתָךְְְ וְְהַשְְְׁלְְמַהּ. [ 'מנא' – פירושו: מנה האלוהים את ימי מלכותך והשלים אותה. ] תמה 'מנת' מלכותך.

  • 'תְְּקֵל' תְְּקִלְְְתָּא בְְמֹאזַנְְְיָא וְְהִשְְְׁתְְּכַחַתְְְּ חַסִּיר. [ 'תקל' – פירושה: נשקלתָ במאזניים ונמצאת חסר. ] והמלה 'פרסין' מרמזת לביטוי דו – משמעי:

  • 'פְְּרֵס' פְְּרִיסַת מַלְְְכוּתָךְְְ וִיהִיבַת לְְמָדַי וּפָרָס. [ 'פרס' – נפרסה מלכותך וניתנה למדי ופרס. ] בלשאצר אמנם היה שיכור ומפוחד, אבל הוא התרשם מאוד מן החכם היהודי.

  • בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְְְשַׁאצַּר, וְְהַלְְְבִּשׁוּ לְְדָנִיֵּאל אַרְְְגְְּוָנָא, וְְהַמְְנִיכָא דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְְּארֵהּ, וְְהַכְְְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי־לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְְְתָּא בְְּמַלְְְכוּתָא. [ אז ציווה בלשאצר, והלבישו את דניאל ארגמן, ורביד הזהב ענדו על צווארו, והכריזו עליו שיהיה שליט שליש בממלכה. ]

  • בֵּהּ בְְּלֵילְְְיָא קְְטִיל בֵּלְְְאשַׁצַּר מַלְְְכָּא כַשְְְׂדָּאָה. [ בו בלילה נהרג בלשאצר המלך הכשדי. ] המלך עוד הספיק להעניק לדניאל את סימני הפאר ולהכריז עליו כשליט רם, אבל לא הייתה לכך כל משמעות ממשית מפני שבאותו לילה נפלה העיר, ובלשאצר נהרג.

פסוקים

  1. בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה
  2. בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן־היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה
  3. באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן־היכלא די־בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה
  4. אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא
  5. בה־שעתה נפקו [נפקה] אצבען די יד־אנש וכתבן לקבל נברשתא על־גירא די־כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה
  6. אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן
  7. קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא [כשדאי] וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל־אנש די־יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמונכא [והמניכא] די־דהבא על־צוארה ותלתי במלכותא ישלט
  8. אדין עללין [עלין] כל חכימי מלכא ולא־כהלין כתבא למקרא ופשרא [ופשרה] להודעה למלכא
  9. אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין
  10. מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת [עלת] ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל־יבהלוך רעיונך וזיויך אל־ישתנו
  11. איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת־אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא
  12. כל־קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די־מלכא שם־שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה
  13. באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה־[אנת־] הוא דניאל די־מן־בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן־יהוד
  14. ושמעת עליך [עלך] די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך
  15. וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די־כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא־כהלין פשר־מלתא להחויה
  16. ואנה שמעת עליך [עלך] די־תוכל [תיכול] פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן תוכל [תכול] כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש והמונכא [והמניכא] די־דהבא על־צוארך ותלתא במלכותא תשלט
  17. באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה
  18. אנתה [אנת] מלכא אלהא עליא [עלאה] מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך
  19. ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין [זיעין] ודחלין מן־קדמוהי די־הוה צבא הוא קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוה צבא הוה משפיל
  20. וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן־כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה
  21. ומן־בני אנשא טריד ולבבה עם־חיותא שוי [שויו] ועם־ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די־ידע די־שליט אלהא עליא [עלאה] במלכות אנשא ולמן־די יצבה יהקים עליה [עלה]
  22. ואנתה [ואנת] ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל־קבל די כל־דנה ידעת
  23. ועל מרא־שמיא התרוממת ולמאניא די־ביתה היתיו קדמיך [קדמך] ואנתה [ואנת] ורברבניך [ורברבנך] שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא־ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא־חזין ולא־שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די־נשמתך בידה וכל־ארחתך לה לא הדרת
  24. באדין מן־קדמוהי שליח פסא די־ידא וכתבא דנה רשים
  25. ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין
  26. דנה פשר־מלתא מנא מנה־אלהא מלכותך והשלמה
  27. תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר
  28. פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס
  29. באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמונכא [והמניכא] די־דהבא על־צוארה והכרזו עלוהי די־להוא שליט תלתא במלכותא
  30. בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא [כשדאה]

פסוקים מנוקד

  1. בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה׃
  2. בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן־הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ׃
  3. בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן־הֵיכְלָא דִּי־בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ׃
  4. אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא׃
  5. בַּהּ־שַׁעֲתָה נפקו [נְפַקָה] אֶצְבְּעָן דִּי יַד־אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל־גִּירָא דִּי־כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה׃
  6. אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֺהִי שְׁנוֹהִי וְרַעיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן׃
  7. קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל לְהֶעָלָה לְאָשְׁפַיָּא כשדיא [כַּשְׂדָּאֵי] וְגָזְרַיָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי־יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְּארֵהּ וְתַלְתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט׃
  8. אֱדַיִן עללין [עָלִּין] כֹּל חַכִּימֵי מַלְכָּא וְלָא־כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא ופשרא [וּפִשְׁרֵהּ] לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא׃
  9. אֱדַיִן מַלְכָּא בֵלְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְבָּהַל וְזִיוֺהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי וְרַבְרְבָנוֹהִי מִשְׁתַּבְּשִׁין׃
  10. מַלְכְּתָא לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי לְבֵית מִשְׁתְּיָא עללת [עַלַּת] עֲנָת מַלְכְּתָא וַאֲמֶרֶת מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אַל־יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ וְזִיוָיךְ אַל־יִשְׁתַּנּוֹ׃
  11. אִיתַי גְּבַר בְּמַלְכוּתָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וּבְיוֹמֵי אֲבוּךְ נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה כְּחָכְמַת־אֱלָהִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ וּמַלְכָּא נְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ רַב חַרְטֻמִּין אָשְׁפִין כַּשְׂדָּאִין גָּזְרִין הֲקִימֵהּ אֲבוּךְ מַלְכָּא׃
  12. כָּל־קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל דִּי־מַלְכָּא שָׂם־שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי וּפִשְׁרָה יְהַחֲוֵה׃
  13. בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳדָם מַלְכָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אנתה־[אַנְתְּ־] הוּא דָנִיֵּאל דִּי־מִן־בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי הַיְתִי מַלְכָּא אַבִי מִן־יְהוּד׃
  14. וְשִׁמְעֵת עליך [עֲלָךְ] דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ׃
  15. וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא דִּי־כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי וְלָא־כָהֲלִין פְּשַׁר־מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה׃
  16. וַאֲנָה שִׁמְעֵת עליך [עֲלָךְ] דִּי־תוכל [תִיכּוּל] פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא כְּעַן הֵן תוכל [תִּכוּל] כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁ והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְּארָךְ וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט׃
  17. בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ׃
  18. אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ׃
  19. וּמִן־רְבוּתָא דִּי יְהַב־לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זאעין [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן־קֳדָמוֹהִי דִּי־הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל׃
  20. וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה הָנְחַת מִן־כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ׃
  21. וּמִן־בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד וְלִבְבֵהּ עִם־חֵיוְתָא שוי [שַׁוִּיְו] וְעִם־עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי־יְדַע דִּי־שַׁלִּיט אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן־דִּי יִצְבֵּה יְהָקֵים עליה [עֲלַהּ׃]
  22. ואנתה [וְאַנְתְּ] בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כָּל־קֳבֵל דִּי כָל־דְּנָה יְדַעְתָּ׃
  23. וְעַל מָרֵא־שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי־בַיְתֵהּ הַיְתִיו קדמיך [קָדָמָךְ] ואנתה [וְאַנְתְּ] ורברבניך [וְרַבְרְבָנָךְ] שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא־וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא־חָזַיִן וְלָא־שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי־נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל־אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ׃
  24. בֵּאדַיִן מִן־קֳדָמוֹהִי שְׁלִיַחַ פַּסָּא דִי־יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים׃
  25. וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין׃
  26. דְּנָה פְּשַׁר־מִלְּתָא מְנֵא מְנָה־אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ׃
  27. תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר׃
  28. פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס׃
  29. בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי־דַהֲבָא עַל־צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי־לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא׃
  30. בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כשדיא [כַשְׂדָּאָה׃]

מקומות

  • פרס