דניאל-פרק-6

ביאורים

  • וְְדָרְְְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְְְכוּתָא כְְּבַר שְְׁנִין שִׁתִּין וְְתַרְְְתֵּין. [ ודריוש המדי קיבל את המלכות של בבל כ שהיה בן שישים ושתיים ] לאחר נפילת בלשאצר. למעשה הייתה זו תוצאה של שיתוף הפעולה בין דריוש וכורש, שניצחו יחד את האימפריה הבבלית והקימו את הממלכה המשותפת של פרס ומדי.

  • שְְׁפַר קֳֳדָם דָּרְְְיָוֶשׁ, וַהֲקִים עַל־מַלְְְכוּתָא לַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא מְְאָה וְְעֶשְְְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְְּכָָל־מַלְְְכוּתָא. [ טוב היה לפני דריוש, נראה בעיניו, והעמיד על הממלכה את מאה ועשרים האחשדרפנים , הנציבים, מושלי המדינות, שיהיו פרושים בכל הממלכה. ]

  • וְְעֵלָּא מִנְְּהוֹן סָרְְכִין תְְּלָתָה, דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְְּהוֹן, דִּי־לֶהֱוֹן אֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְְהוֹן טַעְְְמָא, וּמַלְְְכָּא לָא־לֶהֱוֵא נָזִק. [ ו ל מעלה מהם שלושה סרכים , פקידים גבוהים במלכות פרס, שדניאל אחד מהם, שיהיו האחשדרפנים הללו נותנים להם עצה, ו כך המלך לא ייפגע. ] בממלכה העצומה הזאת כל אחד מהאחשדרפנים הוא למעשה מושל מדינה, לעתים גדולה למדי. לפיכך נזקק המלך לממונים על האחשדרפנים, שיקבלו מהם דיווחים ויוודאו שענייני המלוכה מתנהלים כראוי. דניאל התמנה לעמוד מעל השרים משום שעוד בבבל נחשב גדול החכמים, אף שהכול ידעו שאינו בבלי.

  • אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְְּנָה הֲוָא מִתְְְנַצַּח עַל־סָרְְכַיָּא וַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ, וּמַלְְְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל־כָָּל־מַלְְְכוּתָא. [ אז מעמדו של דניאל זה התחרה עם הסרכים והאחשדרפנים, מפני שרוח יתרה הייתה בו, והמלך שקל להעמידו על כל המלכות ] למנותו מעין ראש ממשלתו של מלך פרס.

  • אֱדַיִן סָרְְכַיָּא וַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְְהַשְְְׁכָּחָה לְְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְְְכוּתָא. [ אז הסרכים והאחשדרפנים ביקשו למצוא עילה לדניאל , חיפשו תואנה כנגדו באשר לענייני המלכות. ] הם רצו להוכיח למלך שדניאל אינו ממלא את תפקידו כראוי. כפי הנראה, דווקא משום שדניאל לא היה אחד מהם, הוא שם לב להנהלת החשבונות, להעברת המסים, לגיוס לצבא וכיוצא באלה, והם לא היו מרוצים מכך שדניאל עומד על גביהם. וְְכָָל־עִלָּה וּשְְְׁחִיתָה לָא־יָכְְלִין לְְהַשְְְׁכָּחָה, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי־מְְהֵימַן הוּא, וְְכָָל־שָׁלוּ וּשְְְׁחִיתָה לָא הִשְְְׁתְְּכַחַת עֲלוֹהִי. [ וכל עילה ומעשה שחיתות לא יכלו למצוא, מפני שנאמן הוא, וכל שגיאה ומעשה שחיתות לא נמצאו בו. ]

  • אֱדַיִן גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ אָמְְרִין דִּי לָא נְְהַשְְְׁכַּח לְְדָנִיֵּאל דְְּנָה כָָּל־עִלָּא, לָהֵן הַשְְְׁכַּחְְְנָא עֲלוֹהִי בְְּדָת אֱלָהֵהּ. [ אז האנשים ההם אמרו: מכיוון שלא נמצא בדניאל זה כל תואנה, דופי, לכן מצאנו עליו דבר שקשור בדת אלוהיו. ] נשתמש בדבקותו של דניאל בתורת ישראל כדי להפיל אותו.

  • אֱדַיִן סָרְְכַיָּא וַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא אִלֵּן הַרְְְגִּשׁוּ עַל־מַלְְְכָּא, וְְכֵן אָמְְרִין לֵהּ: דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא, לְְעָלְְמִין חֱיִי! [ אז השרים והאחשדרפנים רגשו, חברו בהתרגשות וברעש אל המלך, וכך אמרו לו: דריוש המלך, לעולם חיֵה !]

  • אִתְְְיָעַטוּ כֹּל סָרְְכֵי מַלְְְכוּתָא, סִגְְְנַיָּא וַאֲחַשְְְׁדַּרְְְפְְּנַיָּא, הַדָּבְְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְְקַיָּמָה קְְיָם מַלְְְכָּא וּלְְְתַקָּפָה אֱסָר, דִּי כָָל־דִּי־יִבְְְעֵא בָעוּ מִן־כָָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְְְ, מַלְְְכָּא, יִתְְְרְְמֵא לְְגֹב אַרְְְיָוָתָא. [ התייעצו כל סרכי הממלכה, הסגנים והאחשדרפנים, הקצינים והפחות להעמיד את חוק המלך ולחזק גזרה, שכל מי שיבקש בקשה מכל אלוה ואדם תוך שלושים יום, חוץ ממך, מזולתך, המלך, יושלך לגוב , מאורה, בור האריות. ] הם הציעו למלך להדגיש את מעמדו ולחזק את כוחו באמצעות חוק שיקבע שהמלך הוא המקור היחידי לכל ברכה ועזרה. אסור יהיה לבקש בקשה מאדם או להתפלל לאל כלשהו, אלא לפנות רק אל המלך, שכן המושל באימפריה נתפס אז כדמות אלוהית למחצה.

  • כְְּעַן, מַלְְְכָּא, תְְּקִים אֱסָרָא וְְתִרְְְשֻׁם כְְּתָבָא דִּי לָא לְְהַשְְְׁנָיָה כְְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְְְדֵּא. [ כעת, המלך, אַשר את הגזרה ורשוּם כתב , חקוֹק חוק בל ישונה, שלא יוחלף, כדת מדי ופרס אשר לא תעבור. ] הם ביקשו מהמלך שלא רק יטיל את הגזרה אלא גם יקבע אותה כחוק שאי – אפשר לבטלו. ברור שהם לא התכוונו למנוע את שינוי החוק על ידי אנשים אחרים בלבד, אלא בעיקר ביקשו להתמודד בכך עם אפשרות שהמלך יתחרט.

  • כָָּל־קֳֳבֵל דְְּנָה מַלְְְכָּא דָּרְְְיָוֶשׁ רְְשַׁם כְְּתָבָא וֶאֱסָרָא. [ לנוכח זה המלך דריוש רשם כתב וגזרה. ]

  • וְְדָנִיֵּאל, כְְּדִי יְְדַע דִּי־רְְשִׁים כְְּתָבָא, עַל לְְבַיְְְתֵהּ, וְְכַוִּין פְְּתִיחָן לֵהּ בְְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְְרוּשְְׁלֶם, וְְזִמְְְנִין תְְּלָתָה בְְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְְְ עַל־בִּרְְְכוֹהִי וּמְְְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳֳדָם אֱלָהֵהּ, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְְְמַת דְְּנָה. [ ודניאל , אף בשעה שידע שנרשם הכתב – הגזרה, נכנס לביתו, וחלונות היו פתוחים לו בעלייתו לכיוון ירושלים, ושלוש פעמים ביום הוא היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוקיו, כפי שהיה עושה מלפני כן, ] מאז ומעולם.

  • אֱדַיִן גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ הַרְְְגִּשׁוּ, וְְהַשְְְׁכַּחוּ לְְדָנִיֵּאל בָּעֵה וּמִתְְְחַנֵּן קֳֳדָם אֱלָהֵהּ. [ אז האנשים האלו רגשו , חברו בהתרגשות, נחפזו, או: שמו לב, ומצאו את דניאל מבקש ומתחנן לפני אלוהיו. ]

  • בֵּאדַיִן קְְרִבוּ וְְאָמְְרִין קֳֳדָם־מַלְְְכָּא עַל־אֱסָר מַלְְְכָּא: הֲלָא אֱסָר רְְשַׁמְְְתָּ דִּי כָָל־אֱנָשׁ דִּי־יִבְְְעֵא מִן־כָָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְְְ, מַלְְְכָּא, יִתְְְרְְמֵא לְְגוֹב אַרְְְיָוָתָא?! [ אז ניגשו ואמרו לפני המלך על אודות גזרת המלך: הלוא גזרה רשמת שכל אדם שיבקש מכל אל ואדם עד שלושים ימים חוץ ממך, המלך, יושלך לגוב האריות ?!] עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר: יַצִּיבָא מִלְְּתָא, כְְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְְְדֵּא. [ ענה המלך ואמר: נכון הדבר – כדת מדי ופרס שלא תעבור. ]

  • בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְְאָמְְרִין קֳֳדָם מַלְְְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן־בְְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְְהוּד, לָא־שָׂם עֲלָךְְְ, מַלְְְכָּא, טְְעֵם וְְעַל־אֱסָרָא דִּי רְְשַׁמְְְתָּ, וְְזִמְְְנִין תְְּלָתָה בְְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ. [ אז ענו האנשים האלה ואמרו לפני המלך שדניאל שמבני גלות יהודה, לא מתייחס אליך, המלך, ואל הגזרה שחקקת, ושלוש פעמים ביום הוא מתפלל תפילתו. ]

  • אֱדַיִן מַלְְְכָּא, כְְּדִי מִלְְּתָא שְְׁמַע, שַׂגִּיא בְְּאֵשׁ עֲלוֹהִי, וְְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְְשֵׁיזָבוּתֵהּ, וְְעַד מֶעָלֵי שִׁמְְְשָׁא הֲוָה מִשְְְׁתַּדַּר לְְהַצָּלוּתֵהּ. [ אז המלך, כאשר את הדבר שמע, מאוד הורע בעיניו ואל דניאל שם לב לחלצו, ועד בוא , שקיעת השמש היה משתדל להצילו. ] המלך אהב את דניאל והאמין בו ועל כן ניסה למצוא דרכים להצילו מהגזרה.

  • בֵּאדַיִן גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ הַרְְְגִּשׁוּ עַל־מַלְְְכָּא וְְאָמְְרִין לְְמַלְְְכָּא: דַּע, מַלְְְכָּא, דִּי־דָת לְְמָדַי וּפָרַס דִּי־כָָל־אֱסָר וּקְְְיָם דִּי־מַלְְְכָּא יְְהָקֵים, לָא לְְהַשְְְׁנָיָה. [ אז האנשים הללו רגשו על המלך ואמרו למלך: דע, המלך, כי דת למדי ופרס היא שכל גזרה וחוק שהמלך יקים, לא ישונו. ] הם ידעו שהמלך איננו שש כלל לממש את העונש המגיע לדניאל על פי החוק, והוא מנסה להצילו, אבל טענו שכיוון שהפקודה מעוגנת בדתי מדי ופרס, אי – אפשר לבטלה.

  • בֵּאדַיִן מַלְְְכָּא אֲמַר, וְְהַיְְְתִיו לְְדָנִיֵּאל וּרְְְמוֹ לְְגֻבָּא דִּי אַרְְְיָוָתָא. עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְדָנִיֵּאל: אֱלָהָךְְְ, דִּי אַנְְְתְְְּ פָּלַח־לֵהּ בִּתְְְדִירָא, הוּא יְְשֵׁיזְְבִנָּךְְְ. [ אז , משלא הייתה לו ברירה, המלך ציווה, והביאו את דניאל והשליכו אותו לגוב האריות. ענה המלך ואמר לדניאל: אלוהיך, שאתה עובד אותו תמיד, הוא יצילך ] כי אני אינני יכול לעשות דבר.

  • וְְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְְשֻׂמַת עַל־פֻּם גֻּבָּא. וְְחַתְְְמַהּ מַלְְְכָּא בְְּעִזְְְקְְתֵהּ וּבְְְעִזְְְקָת רַבְְְרְְבָנוֹהִי, דִּי לָא־תִשְְְׁנֵא צְְבוּ בְְּדָנִיֵּאל. [ והובאה אבן אחת והושמה על פי הגוב. וחתם אותהּ המלך בחותמו ובחותם שריו, כדי שלא ישתנה הרצון ב אשר ל דניאל ] כדי שלא ינסו להציל אותו מגוב האריות. ייתכן שהשרים הוסיפו את חותמיהם משום שחששו שהמלך יסיר את החותם.

  • אֱדַיִן אֲזַל מַלְְְכָּא לְְהֵיכְְלֵהּ וּבָת טְְוָת, וְְדַחֲוָן לָא־הַנְְְעֵל קָדָמוֹהִי, וְְשִׁנְְְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי. [ אז הלך המלך להיכלו ולן בהיותו בצום. ועינוגים , או: שולחנות לא הוכנסו לפניו, ושנתו נדדה עליו ] מרוב דאגתו לדניאל.

  • בֵּאדַיִן מַלְְְכָּא בִּשְְְׁפַרְְְפָּרָא יְְקוּם בְְּנָָגְְְהָא, וּבְְְהִתְְְבְְּהָלָה לְְגֻבָּא דִי־אַרְְְיָוָתָא אֲזַל. [ אז המלך בשחר קם עם האור, ובחיפזון אל גוב האריות הלך. ]

  • וּכְְְמִקְְְרְְבֵהּ לְְגֻבָּא, לְְדָנִיֵּאל בְְּקָל עֲצִיב זְְעִק, [ וכאשר התקרב אל הגוב, לדניאל בקול עצוב צעק ] כי דניאל היה בתוך הגוב ואי – אפשר היה לראותו. עָנֵה מַלְְְכָּא וְְאָמַר לְְדָנִיֵּאל: דָּנִיֵּאל, עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא, אֱלָהָךְְְ דִּי אַנְְְתְְְּ פָּלַח־לֵהּ בִּתְְְדִירָא, הַיְְְכִל לְְשֵׁיזָבוּתָךְְְ מִן־אַרְְְיָוָתָא? [ ענה המלך ואמר לדניאל: דניאל, עֶבד האלוה החי, אלוהיך שאתה עובד לו תמיד, ה אם יכול היה לחלץ אותך מן האריות ?]

  • אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם־מַלְְְכָּא מַלִּל: מַלְְְכָּא, לְְעָלְְמִין חֱיִי! [אז דניאל עם המלך דיבר: המלך, לעולם חיֵה !]

  • אֱלָהִי שְְׁלַח מַלְְְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְְְיָוָתָא, וְְלָא חַבְְּלוּנִי, כָָּל־קֳֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְְְׁתְְּכַחַת לִי, וְְאַף קָדָמָךְְְ, מַלְְְכָּא, חֲבוּלָה לָא עַבְְְדֵת. [ אלוהי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות, ולא פגעו בי, מפני שלפניו זכות נמצאה לי, וגם לפניך, המלך, פֶּגע לא עשיתי. ]

  • בֵּאדַיִן מַלְְְכָּא שַׂגִּיא טְְאֵב עֲלוֹהִי, וּלְְְדָנִיֵּאל אֲמַר לְְהַנְְְסָקָה מִן־גֻּבָּא, וְְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן־גֻּבָּא, וְְכָָל־חֲבָל לָא־הִשְְְׁתְְּכַח בֵּהּ, דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ. [ אז לבו של המלך היה מאוד טוב עליו, ואת דניאל ציווה להעלות מן הגוב. והועלה דניאל מן הגוב, וכל פגע לא נמצא בו על אשר האמין באלוקיו. ]

  • וַאֲמַר מַלְְְכָּא וְְהַיְְְתִיו גֻּבְְְרַיָּא אִלֵּךְְְ דִּי־אֲכַלוּ קַרְְְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל, וּלְְְגֹב אַרְְְיָוָתָא רְְמוֹ אִנּוּן, בְְּנֵיהוֹן וּנְְְשֵׁיהוֹן. וְְלָא־מְְטוֹ לְְאַרְְְעִית גֻּבָּא עַד דִּי־שְְׁלִטוּ בְְהוֹן אַרְְְיָוָתָא, וְְכָָל־גַּרְְְמֵיהוֹן הַדִּקוּ. [ וציווה המלך, והביאו את האנשים ההם שהלשינו על דניאל, ולגוב האריות השליכו אותם ואת בניהם ונשיהם. ולא הגיעו לקרקעית הגוב עד ששלטו בהם האריות, ואת כל עצמותיהם ריסקו. ] מסתבר שדאגו להרעיב את האריות כדי שיאכלו את דניאל. בדניאל הם לא נגעו, ועכשיו בהיותם רעבים, ומן הסתם גם מתוסכלים, התנפלו על האנשים הללו ודרסו את כולם מיד.

  • בֵּאדַיִן דָּרְְְיָוֶשׁ מַלְְְכָּא כְְּתַב לְְכָָל־עַמְְמַיָּא, אֻמַּיָּא וְְלִשָּׁנַיָּא דִּי־דָיְְרִין בְְּכָָל־אַרְְְעָא: שְְׁלָמְְכוֹן יִשְְְׂגֵּא. [ אז דריוש המלך כתב לכל העמים, האומות והלשונות הגרים בכל הארץ: שלומכם ירבה. ]

  • מִן־קֳֳדָמַי שִׂים טְְעֵם, דִּי בְְּכָָל־שָָׁלְְְטָן מַלְְְכוּתִי לֶהֱוֹן זָיְְעִין וְְדָחֲלִין מִן־קֳֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי־דָנִיֵּאל, דִּי־הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְְקַיָּם לְְעָלְְמִין, וּמַלְְְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְְְחַבַּל, וְְשָָׁלְְְטָנֵהּ עַד־סוֹפָא. [ מלפני ניתנה פקודה, שבכל מקום שלטון ממלכתי ירעדו ויפחדו מלפני אלוהיו של דניאל, שהוא האלוה החי וקיים לעולמים, ומלכותו היא אשר לא תיפגע, ושלטונו הוא אשר יתקיים עד סוף הימים. ]

  • מְְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְְעָבֵד אָתִין וְְתִמְְְהִין בִּשְְְׁמַיָּא וּבְְְאַרְְְעָא, דִּי שֵׁיזִב לְְדָנִיֵּאל מִן־יַד אַרְְְיָוָתָא. [הוא מחלץ ומציל ועושה אותות ופלאות בשמים ובארץ, אשר הציל את דניאל מכף האריות. ] דריוש פרסם בכל מלכותו שאלוקיו של דניאל הוא מעל כל האלוהים, וציווה שהכול ינהגו בו יראת כבוד. ולסיום הסיפור על הצלת דניאל מגוב האריות:

  • וְְדָנִיֵּאל דְְּנָה הַצְְְלַח בְְּמַלְְְכוּת דָּרְְְיָוֶשׁ וּבְְְמַלְְְכוּת כּוֹרֶשׁ פַּרְְְסָאָה. [ ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי ] שמלך אחרי דריוש והיה כנראה חתנו.

פסוקים

  1. ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין
  2. שפר קדם דריוש והקים על־מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל־מלכותא
  3. ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד־מנהון די־להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא־להוא נזק
  4. אדין דניאל דנה הוא מתנצח על־סרכיא ואחשדרפניא כל־קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על־כל־מלכותא
  5. אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל־עלה ושחיתה לא־יכלין להשכחה כל־קבל די־מהימן הוא וכל־שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי
  6. אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל־עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה
  7. אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על־מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי
  8. אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל־די־יבעה בעו מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא
  9. כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת־מדי ופרס די־לא תעדא
  10. כל־קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא
  11. ודניאל כדי ידע די־רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על־ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל־קבל די־הוא עבד מן־קדמת דנה
  12. אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה
  13. באדין קריבו ואמרין קדם־מלכא על־אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל־אנש די־יבעה מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת־מדי ופרס די־לא תעדא
  14. באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם עליך [עלך] מלכא טעם ועל־אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה
  15. אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה
  16. באדין גבריא אלך הרגשו על־מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די־דת למדי ופרס די־כל־אסר וקים די־מלכא יהקים לא להשניה
  17. באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה [אנת] פלח־לה בתדירא הוא ישיזבנך
  18. והיתית אבן חדה ושמת על־פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא־תשנא צבו בדניאל
  19. אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא־הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי
  20. באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די־אריותא אזל
  21. וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה [אנת] פלח־לה בתדירא היכל לשיזבותך מן־אריותא
  22. אדין דניאל עם־מלכא מלל מלכא לעלמין חיי
  23. אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל־קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך [קדמך] מלכא חבולה לא עבדת
  24. באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן־גבא והסק דניאל מן־גבא וכל־חבל לא־השתכח בה די הימן באלהה
  25. ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די־אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא־מטו לארעית גבא עד די־שלטו בהון אריותא וכל־גרמיהון הדקו
  26. באדין דריוש מלכא כתב לכל־עממיא אמיא ולשניא די־דארין [דירין] בכל־ארעא שלמכון ישגא
  27. מן־קדמי שים טעם די בכל־שלטן מלכותי להון זאעין [זיעין] ודחלין מן־קדם אלהה די־דניאל די־הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די־לא תתחבל ושלטנה עד־סופא
  28. משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן־יד אריותא
  29. ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא [פרסאה]

פסוקים מנוקד

  1. וְדָרְיָוֶשׁ מָדָיָא קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין׃
  2. שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל־מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֺן בְּכָל־מַלְכוּתָא׃
  3. וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא דִּי דָנִיֵּאל חַד־מִנְּהוֹן דִּי־לֶהֱוֺן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא וּמַלְכָּא לָא־לֶהֱוֵא נָזִק׃
  4. אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל־סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כָּל־קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָא׃
  5. אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא וְכָל־עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא־יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה כָּל־קֳבֵל דִּי־מְהֵימַן הוּא וְכָל־שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי׃
  6. אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל־עִלָּא לָהֵן הַשְׁכַּחְנָה עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ׃
  7. אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל־מַלְכָּא וְכֵן אָמְרִין לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי׃
  8. אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא וּלְתַקָּפָה אֱסָר דִּי כָל־דִּי־יִבְעֵה בָעוּ מִן־כָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא׃
  9. כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה כְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְדֵּא׃
  10. כָּל־קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא דָּרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָא׃
  11. וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי־רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל־בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל־קֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְמַת דְּנָה׃
  12. אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵא וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ׃
  13. בֵּאדַיִן קְרִיבוּ וְאָמְרִין קֳדָם־מַלְכָּא עַל־אֱסָר מַלְכָּא הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי־יִבְעֵה מִן־כָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד־יוֹמִין תְּלָתִין לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָותָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת־מָדַי וּפָרַס דִּי־לָא תֶעְדֵּא׃
  14. בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן־בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא־שָׂם עליך [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם וְעַל־אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ׃
  15. אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ׃
  16. בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל־מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי־דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי־כָל־אֱסָר וּקְיָם דִּי־מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה׃
  17. בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אֱלָהָךְ דִּי אנתה [אַנְתְּ] פָּלַח־לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ׃
  18. וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל־פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא־תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל׃
  19. אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא־הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי׃
  20. בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי־אַרְיָוָתָא אֲזַל׃
  21. וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל בְּקָל עֲצִיב זְעִק עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי אנתה [אַנְתְּ] פָּלַח־לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן־אַרְיָוָתָא׃
  22. אֱדַיִן דָּנִיֶּאל עִם־מַלְכָּא מַלִּל מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי׃
  23. אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל־קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי וְאַף קדמיך [קָדָמָךְ] מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת׃
  24. בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן־גֻּבָּא וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן־גֻּבָּא וְכָל־חֲבָל לָא־הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ׃
  25. וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי־אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן וְלָא־מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי־שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל־גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ׃
  26. בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל־עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי־דארין [דָיְרִין] בְּכָל־אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא׃
  27. מִן־קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל־שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֺן זאעין [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן־קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי־דָנִיֵּאל דִּי־הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד־סוֹפָא׃
  28. מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן־יַד אַרְיָוָתָא׃
  29. וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פרסיא [פָּרְסָאָה׃]

מקומות

  • פרס