דניאל-פרק-9

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת אַחַת לְְדָרְְְיָוֶשׁ בֶּן־אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי, הוא דריוש הראשון אֲשֶׁר הָָמְְְלַךְְְ עַל מַלְְְכוּת כַּשְְְׂדִּים, בבל, לאחר שכבש אותה.

• בִּשְְְׁנַת אַחַת לְְמָָלְְְכוֹ, אֲנִי, דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי, התבוננתי בַּסְְּפָרִים בעניין מִסְְְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֶל־יִרְְְמְְיָה הַנָּבִיא, לְְמַלֹּאות לְְחָָרְְְבוֹת יְְרוּשָׁלִַם שִׁבְְְעִים שָׁנָה. מצאתי שהנביא ירמיהו ניבא שירושלים תחרב למשך שבעים שנה, ואז ישראל ייפקדו, אבל אינני רואה זאת. מלכות בבל אמנם נפלה, אבל הגאולה לא באה.

• וָאֶתְְּנָה אֶת־פָּנַי, מגמתי אֶל־אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְְבַקֵּשׁ תְְּפִלָּה וְְתַחֲנוּנִים בְְּצוֹם וְְשַׂק וָאֵפֶר.

• וָאֶתְְְפַּלְְלָה לַה' אֱלֹהַי, וָאֶתְְְוַדֶּה וָאֹמְְרָה, וכך אמרתי בתפילתי ובוידויי : אָנָּא אֲדֹנָי, הָאֵל הַגָּדוֹל וְְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְְּרִית וְְהַחֶסֶד לְְאֹהֲבָיו וּלְְְשֹׁמְְרֵי מִצְְְוֹתָיו. אחרי הפתיחה מגיע הווידוי:

• חָטָאנוּ וְְעָוִינוּ, עשינו עוונות, הִרְְְשַׁעְְְנוּ וּמָרָדְְְנוּ וְְסוֹר, סרנו מִמִּצְְְוֹתֶךָ וּמִמִּשְְְׁפָּטֶיךָ,

• וְְלֹא שָׁמַעְְְנוּ אֶל־עֲבָדֶיךָ הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְְּרוּ בְְּשִׁמְְְךָ אֶל־מְְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ וְְאֶל כָָּל־עַם הָאָרֶץ. הרי הזהרת אותנו על ידי הנביאים, ובכל זאת לא הקשבנו.

• לְְךָ, אֲדֹנָי, הַצְְּדָקָה, הצדק אתך, וְְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שאנו רואים כעת, לְְאִישׁ יְְהוּדָה וּלְְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם וּלְְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל הַקְְּרֹבִים וְְהָרְְחֹקִים הנמצאים בְְּכָָל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְְְתָּם, פיזרת אותם שָׁם. מלבד אנשי יהודה כל ישראל הוגלו כבר שנים רבות קודם לכן על ידי האשורים, ונראה שהיו עוד גלויות במקומות שונים. בְְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בָךְְְ, בגלל חטאיהם הבוגדניים כלפיך.

• ה', לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים – לִמְְְלָכֵינוּ, לְְשָׂרֵינוּ וְְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְְְ. כולנו – מן ההנהגה העליונה ומטה – צריכים להתבייש.

• לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְְהַסְְּלִחוֹת כִּי מָרַדְְְנוּ בּוֹ. כיוון שמרדנו בו, כל מה שנותר בידינו לעשות הוא לבקש את רחמיו וסליחתו.

• וְְלֹא שָׁמַעְְְנוּ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְְפָנֵינוּ בְְּיַד עֲבָדָיו הַנְְּבִיאִים. קיבלנו את התורה, ונמסרו לנו גם דברי תוכחות והוראות מפי הנביאים,

• וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל עָבְְרוּ אֶת־תּוֹרָתֶךָ, וְְסוֹר, סרו מן הדרך לְְבִלְְְתִּי שְְׁמוֹעַ בְְּקֹלֶךָ, וַתִּתַּךְְְ, ניתכה עָלֵינוּ הָאָלָה, הקללה וְְהַשְְּׁבֻעָה, דברי הברית אֲשֶׁר כְְּתוּבָה בְְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים, כִּי חָטָאנוּ לוֹ. כיוון שעזבנו את ה', התקיימו בנו כל הקללות הכתובות בתורה בפרשיות התוכחה שנאמרו בבואנו בברית עם ה'.

• וַיָּקֶם ה' אֶת־דְְּבָרוֹ אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלֵינוּ וְְעַל־שֹׁפְְטֵינוּ אֲשֶׁר שְְׁפָטוּנוּ, לְְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא־נֶעֶשְְְׂתָה תַּחַת כָָּל־הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְְְׂתָה בִּירוּשָׁלִָם.

• כַּאֲשֶׁר, כפי מה ש כָּתוּב בְְּתוֹרַת מֹשֶׁה, אֵת כָָּל־הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ. וְְלֹא־חִלִּינוּ, התחננו, ריצינו אֶת־פְְּנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵינוּ וּלְְְהַשְְְׂכִּיל, ללמוד ולהתבונן בַּאֲמִתֶּךָ. כמו שנאמר בתוכחה, קרו אסונות קטנים ולא שמנו לב אליהם; קרו אסונות גדולים יותר, ועדיין התעלמנו מהם. על כן ראויים אנו לעונש.

• וַיִּשְְְׁקֹד ה' עַל־הָרָעָה, ה' שמר להביא את הרעה בזמן, וַיְְְבִיאֶהָ עָלֵינוּ, כִּי־צַדִּיק, צודק ה' אֱלֹהֵינוּ עַל־כָָּל־מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה. איננו יכולים לבוא בטענות, שהרי הוא הזהיר אותנו מראש , וְְלֹא שָׁמַעְְְנוּ בְְּקֹלוֹ.

• וְְעַתָּה, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת־עַמְְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם בְְּיָד חֲזָקָה, וַתַּעַשׂ־לְְךָ שֵׁם והתפרסמת בגדולתך ובמעשיך כַּיּוֹם הַזֶּה, כמו שידוע היום – לפניך אנחנו מתוודים: חָטָאנוּ ו רָשָׁעְְְנוּ.

• אֲדֹנָי, כְְּכָָל־צִדְְְקֹתֶךָ יָשָָׁב, יחזור למצבו הקודם, יֵרגע נָא אַפְְּךָ וַחֲמָתְְךָ, כעסך מֵעִירְְךָ יְְרוּשָׁלִַם הַר־קָָדְְְשֶׁךָ. לאחר שהכית אותנו, סלח נא לנו כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְְרוּשָׁלִַם וְְעַמְְּךָ נתונים לְְחֶרְְְפָּה לְְכָָל־סְְבִיבֹתֵינוּ. חרפה היא שישראל נותרו דוגמה לעם בלי ארץ ובלי מקום מבטחים.

• וְְעַתָּה שְְׁמַע, אֱלֹהֵינוּ, אֶל־תְְּפִלַּת עַבְְְדְְּךָ וְְאֶל־תַּחֲנוּנָיו, תפילתי ותחנוני, וְְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל־מִקְְְדָּשְְׁךָ הַשָּׁמֵם לְְמַעַן אֲדֹנָי. עשה למענך, זה מה שאני יכול לבקש.

• הַטֵּה, אֱלֹהַי, אָָזְְְנְְךָ וּשֲׁמָע, פְְּקַח עֵינֶיךָ וּרְְְאֵה את שֹׁמְְמֹתֵינוּ וְְאת הָעִיר אֲשֶׁר־נִקְְְרָא שִׁמְְְךָ עָלֶיהָ. ראה כיצד נראית העיר שהייתה עירך ובה עמד מקדשך, כִּי לֹא עַל־צִדְְְקֹתֵינוּ אֲנַחְְְנוּ מַפִּילִים, שוטחים תַּחֲנוּנֵינוּ לְְפָנֶיךָ. איננו באים לטעון שאנחנו צודקים ושמגיע לנו, כִּי אם עַל־רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אנו פונים אל רחמיך האינסופיים.

• אֲדֹנָי, שְְׁמָעָה, שְׁמע ; אֲדֹנָי, סְְלָחָה, סְלח; אֲדֹנָי, הַקְְְשִׁיבָה, הקשב וַעֲשֵׂה את בקשתנו ו אַל־תְְּאַחַר. וכל זאת לְְמַעַנְְְךָ, אֱלֹהַי, כִּי־שִׁמְְְךָ נִקְְְרָא עַל־עִירְְךָ וְְעַל־עַמֶּךָ. מכיוון שאנחנו נקראים בשמך, וירושלים היא עירך, אנחנו מבקשים סליחה ומחילה כדי שלא יחולל שמך.

• וְְעוֹד אֲנִי מְְדַבֵּר וּמִתְְְפַּלֵּל וּמִתְְְוַדֶּה על חַטָּאתִי וְְחַטַּאת עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל, וּמַפִּיל תְְּחִנָּתִי לִפְְְנֵי ה' אֱלֹהַי עַל הַר ה קֹדֶשׁ של אֱלֹהָי.

• ְְעוֹד אֲנִי מְְדַבֵּר בַּתְְּפִלָּה, וְְהָאִישׁ גַּבְְְרִיאֵל, הוא המלאך אֲשֶׁר רָאִיתִי בדמות איש בֶחָזוֹן בַּתְְּחִלָּה, הקודם , מֻעָף בִּיעָף, מעופף במהירות ו נֹגֵעַ, מגיע אֵלַי כְְּעֵת מִנְְְחַת־עָרֶב, זמן הקרבת קרבן התמיד של בין – הערביים והמנחה שלאחריו. נראה שדניאל צם והתפלל כל היום, ולעת ערב הגיע אליו המלאך.

• וַיָּבֶן, הוא הסביר לי וַיְְְדַבֵּר עִמִּי, וַיֹּאמַר: דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְְהַשְְְׂכִּילְְךָ, ללמד אותך בִינָה.

• בִּתְְְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר, נגזר שמגיע לך לקבל מענה, וַאֲנִי בָּאתִי לְְהַגִּיד לך מה שביקשת לדעת, כִּי איש חֲמוּדוֹת, נחמד ויקר אָתָּה, וּבִין, תן דעתך להבין בַּדָּבָר, וְְהָבֵן בַּמשמעות המַּרְְְאֶה:

• שָׁבֻעִים שִׁבְְְעִים, שבעים יחידות זמן שנקראות 'שבוע', בין שמדובר בשבע שנים או בשבעים שנה, נֶחְְְתַּךְְְ, נגזרו עַל־עַמְְּךָ וְְעַל־עִיר קָָדְְְשֶׁךָ. הגלות הארוכה או הייסורים הממושכים שבינתיים נועדו לְְכַלֵּא, לכלות את הַפֶּשַׁע וּלְְְהָתֵם, לסיים חַטָּאת וּלְְְכַפֵּר עָוֹן וּלְְְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים. מכאן שאין מדובר פה על הזמן הקרוב דווקא אלא על היסטוריה רחוקה. וְְלַחְְְתֹּם חָזוֹן וְְנָבִיא, וְְלִמְְְשֹׁחַ, להכתיר, לנשא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. הקודש יחזור בכל גדולתו. חשבון הזמן ייגמר, והמלכות תשוב ותיבנה.

• וְְתֵדַע וְְתַשְְְׂכֵּל מִן־מֹצָא דָבָר, מתוך דברי ה' שיצאו, לְְהָשִׁיב וְְלִבְְְנוֹת יְְרוּשָׁלִַם עַד בוא מָשִׁיחַ נָגִיד, מנהיג וראש. בתוך שבעים ה'שבועים' הללו יש תקופות של עלייה ויש תקופות של ירידה, יש שָׁבֻעִים שִׁבְְְעָה, וְְיש שָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְְְׁנַיִם, ואז תָּשׁוּב וְְנִבְְְנְְתָה רְְחוֹב וְְחָרוּץ. רחובות העיר וחריצי ההגנה שלה ייבנו, וּבְְְצוֹק, בקושי יהיו הָעִתִּים, הזמנים. תהיה אז מצוקה.

• וְְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְְְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְְאֵין לוֹ מקום, או: ואיננו , וְְאת הָעִיר וְְהַקֹּדֶשׁ יַשְְְׁחִית עַם נָגִיד, העם השולט הַבָּא, וְְקִצּוֹ, הקץ שהעם הזה יביא יהיה בַשֶּׁטֶף, במהירות ובחוזק, וְְעַד קֵץ מִלְְְחָמָה, המלחמה האחרונה תהיה ירושלים נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת, הרוסה ושוממת.

• וְְהִגְְְבִּיר, יחזק בְְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד. תהיה תקופה שבה תהיה אחדות בין רבים, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְְְׁבִּית זֶבַח וּמִנְְְחָה, וְְעַל מקום הזבח והמנחה יעמוד כְְּנַף שִׁקּוּצִים, האליל המכונף ה מְְשׁוֹמֵם, ההרסני, וְְהמצב יימשך עַד־כָּלָה וְְנֶחֱרָצָה עד שכל החורבן והכריתה תִּתַּךְְְ, תיפול עַל המקום ה שׁוֹמֵם.