דברים-פרק-1

מקבץ

ביאורים

  • אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר המשתרע בעבר הירדן המזרחי, בָּעֲרָבָה, התחום שבין ים המלח לבין מפרץ אילת מוֹל, כנגד ים סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. השמות הללו מציינים מקומות שבהם דיבר משה, וכן הם רומזים לאירועים שעליהם דיבר.

  • אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, מהר סיני דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. ההליכה במסלול זה מהר סיני לקדש ברנע שבגבול הדרומי של ארץ כנען אורכת אחד – עשר יום, אבל ישראל נזקקו לשנים רבות מאז הגיעו לקדש ברנע ועד כניסתם לארץ.

  • וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ, בחודש האחד – עשר, הוא שייקרא מאוחר יותר שבָט, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם.

  • אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, במלחמה ש בְּאֶדְרֶעִי. אף על פי שמשה לא הכניס את ישראל לארץ, הוא הכין את הדרך לפניהם, וניצח שני מלכים גדולים. יש בהזכרה זו כדי לבסס את תחושת הביטחון של ישראל לקראת הצעד הבא. הם יתכוננו לכניסה לארץ לאור הזיכרון החיובי ומתוך התקווה שזיכרון זה יפיח בהם.

  • בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל, התחיל, או: רצה משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:

  • ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ כאשר היינו בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב, די לָכֶם ל שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, שבו קיבלתם את התורה.

  • פְּנוּ מחורב וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ אל הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת.

  • רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ. בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם, לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. צאו למסע שסופו יהיה בכניסה לארצכם.

  • וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם.

  • ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם, וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, עם גדול ורב. כיוון שהזכיר זאת, מצא לנכון להוסיף: אינני בא חלילה בתלונות על התרבותכם.

  • ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם, כמו שאתם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, יקיים בכם את ברכותיו והבטחותיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם, עליכם.

  • אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי את טָרְחֲכֶם, בעיותיכם המצריכות פתרון, וּמַשַּׂאֲכֶם, המשא שכל אחד מכם מעמיס עלי וְרִיבְכֶם, מריבותיכם הפנימיות ?!

  • הָבוּ לָכֶם, בחרו אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים, שאינם זרים או מתבודדים, אלא מוכרים בעלי שם טוב לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם, אשים אותם בְּרָאשֵׁיכֶם. הצגתי בפניכם את ההצעה שהיא בעצם הצעתו של יתרו.

  • וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת.

  • וָאֶקַּח על סמך עדותכם וברצונכם אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, ומהם מונו שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.

  • וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם, הקשיבו ונסו להבין ללבם של החולקים בעמכם, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ, גם כלפי מי שאין לו קרובי משפחה.

  • לֹא תַכִּירוּ פָנִים, תעדיפו את אחד הצדדים בַּמִּשְׁפָּט. כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן בשווה, שִׁמרו על הצדק והיושר. לֹא תָגוּרוּ, תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ, לא בדיבור ולא בהימנעות מדיבור, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, אין לשופט כל צד אישי במשפט שהרי הוא רק מורה את דברי האלוקים; כל עיוות במשפט הוא חטא כלפי ה' ומעילה בשליחותו. את הַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן, תביאו אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו, ואנסה לסייע בפתרונו.

  • וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

  • וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ. וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

  • וָאֹמַר אֲלֵכֶם: בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

  • רְאֵה ממה שעברת עד כאן, כי נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, תישבר. גשו למלחמה, כי הדבר בידכם.

  • וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ: נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ, ירגלו לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.

  • וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר. וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.

  • וַיִּפְנוּ אותם אנשים וַיַּעֲלוּ הָהָרָה. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ – את הארץ.

  • וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ. וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ: טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. המרגלים הודו שהארץ טובה, אבל הוסיפו דברים שקלקלו את הרושם. באופן כללי בנאום זה משה אינו מעוניין להבליט לעמו את חטאיהם, אלא לתאר כיצד אירעו הדברים בפועל. כאן הוא מדגיש את הדיווח החיובי שמסרו המרגלים.

  • וְלֹא אֲבִיתֶם, רציתם לַעֲלֹת, וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

  • וַתֵּרָגְנוּ, לחשתם והתלוננתם בְאָהֳלֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ: בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ. רק מכיוון שהוא רוצה להשמידנו, הוא שולח אותנו לכנען.

  • אָנָה, לאן אֲנַחְנוּ עֹלִים?! אַחֵינוּ, המרגלים הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר: עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם. לא נוכל לכבשם.

  • וָאֹמַר אֲלֵכֶם: לֹא תַעַרְצוּן, אל תישברו, וְלֹא תִירְאוּן, תפחדו מֵהֶם.

  • ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם. הרי במצרים ראיתם שה' הוא שנלחם לכם בלא כל השתדלות מצדכם. כך הוא ימשיך לעשות גם בעתיד.

  • ונוסף על הנסים שראיתם בזמן יציאת מצרים, בַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ נסים רבים, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בתוקף, באהבה וברַכות בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.

  • וּבַדָּבָר הַזֶּה, כיבוש הארץ, שהוא הרבה פחות מסובך, אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם,

  • הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם, בָּאֵשׁ היורדת ב לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ, להראותכם את הדרך אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם, ביום ?!

  • וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיִּקְצֹף, כעס וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:

  • אִם, בוודאי לא יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, מכל האנשים הללו – הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה, אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.

  • זוּלָתִי, מלבד כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה – את הארץ, וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי פקודת ה', ומסר דין וחשבון מהימן על הארץ.

  • גַּם בִּי, עלי הִתְאַנַּף, כעס, חרה אפו של ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: עקב חטאיך, גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם. אף שסיפור חטאו של משה הופיע במקום אחר, כבר בחטא המרגלים נרמז לו שגם הוא לא יגיע לארץ.

  • יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, שנמצא במחיצתך הוּא יָבֹא שָׁמָּה. אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.

  • ובאופן אירוני, טַפְּכֶם, תינוקותיכם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, שחשבתם שהאויבים יקחו בשבי ויהרגו, וּבְנֵיכֶם הקטנים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם להבחין בין טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה, לארץ כנען, וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ.

  • וְאילו אַתֶּם פְּנוּ לָכֶם, וּסְעוּ חזרה הַמִּדְבָּרָה, למדבר דֶּרֶךְ, לכיוון יַם סוּף. ושם תנדדו ותשהו עד שתמותו.

  • וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי: חָטָאנוּ לַה'. אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, העזתם, או: אמרתם 'הן', 'הננו' לַעֲלֹת הָהָרָה, להר.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אֱמֹר לָהֶם: לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ, כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ, תנחלו תבוסה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.

  • וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם שלא תילחמו, מפני שכל ניצחונותיכם עד כה לא נבעו מכשרונותיכם אלא מן העזרה האלוקית, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה', וַתָּזִדוּ, עשיתם בזדון וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.

  • וַיֵּצֵא העם הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים. האֱמורים הקיפו אתכם כנחיל דבורים, ולא נותר לכם כל מוצא. וַיַּכְּתוּ, הם הכו ושברו אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה. כך נקרא אחר כך המקום, על שם החורבן שהיה בו.

  • וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' בחרטה על חטאותיכם, ובבקשת סליחה ורחמים, וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.

  • וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם, כידוע לכם.

פסוקים

  1. אלה הדברים אשר דבר משה אל־כל־ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין־פארן ובין־תפל ולבן וחצרת ודי זהב
  2. אחד עשר יום מחרב דרך הר־שעיר עד קדש ברנע
  3. ויהי בארבעים שנה בעשתי־עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל־בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם
  4. אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר־יושב בעשתרת באדרעי
  5. בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את־התורה הזאת לאמר
  6. יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב־לכם שבת בהר הזה
  7. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל־כל־שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד־הנהר הגדל נהר־פרת
  8. ראה נתתי לפניכם את־הארץ באו ורשו את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם
  9. ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא־אוכל לבדי שאת אתכם
  10. יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב
  11. יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם
  12. איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם
  13. הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם
  14. ותענו אתי ותאמרו טוב־הדבר אשר־דברת לעשות
  15. ואקח את־ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם
  16. ואצוה את־שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין־אחיכם ושפטתם צדק בין־איש ובין־אחיו ובין גרו
  17. לא־תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני־איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו
  18. ואצוה אתכם בעת ההוא את כל־הדברים אשר תעשון
  19. ונסע מחרב ונלך את כל־המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע
  20. ואמר אלכם באתם עד־הר האמרי אשר־יהוה אלהינו נתן לנו
  21. ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את־הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל־תירא ואל־תחת
  22. ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן
  23. וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט
  24. ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד־נחל אשכל וירגלו אתה
  25. ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו
  26. ולא אביתם לעלת ותמרו את־פי יהוה אלהיכם
  27. ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו
  28. אנה אנחנו עלים אחינו המסו את־לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם־בני ענקים ראינו שם
  29. ואמר אלכם לא־תערצון ולא־תיראון מהם
  30. יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם
  31. ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא־איש את־בנו בכל־הדרך אשר הלכתם עד־באכם עד־המקום הזה
  32. ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם
  33. ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו־בה ובענן יומם
  34. וישמע יהוה את־קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר
  35. אם־יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם
  36. זולתי כלב בן־יפנה הוא יראנה ולו־אתן את־הארץ אשר דרך־בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה
  37. גם־בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם־אתה לא־תבא שם
  38. יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי־הוא ינחלנה את־ישראל
  39. וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא־ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה
  40. ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים־סוף
  41. ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר־צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את־כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה
  42. ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא־תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם
  43. ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את־פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה
  44. ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד־חרמה
  45. ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא־שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם
  46. ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם

פסוקים מנוקד

  1. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב׃
  2. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ׃
  3. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם׃
  4. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי׃
  5. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר׃
  6. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב־לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה׃
  7. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃
  8. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת־הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם׃
  9. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא־אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם׃
  10. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃
  11. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃
  12. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם׃
  13. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם׃
  14. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת׃
  15. וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם׃
  16. וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ׃
  17. לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו׃
  18. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃
  19. וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל־הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ׃
  20. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ׃
  21. רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת־הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת׃
  22. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה־בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן׃
  23. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט׃
  24. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ׃
  25. וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ׃
  26. וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת־פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
  27. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ׃
  28. אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת־לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם־בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם׃
  29. וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן מֵהֶם׃
  30. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם׃
  31. וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָׂא־אִישׁ אֶת־בְּנוֹ בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד־בֹּאֲכֶם עַד־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
  32. וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
  33. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם׃
  34. וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר׃
  35. אִם־יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם׃
  36. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ־אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ־בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה׃
  37. גַּם־בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם־אַתָּה לֹא־תָבֹא שָׁם׃
  38. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי־הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  39. וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָּ׃
  40. וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם־סוּף׃
  41. וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת־כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה׃
  42. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם׃
  43. וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת־פִּי יְהוָה וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה׃
  44. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד־חָרְמָה׃
  45. וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא־שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם׃
  46. וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם׃

מקומות

  • אדרעי

    עירו של עוג מלך הבשן בנחלת חצי שבט מנשה.
    מזוהה כיום עם העיר דרעא בדרום סוריה (ר' יהוסף שוורץ).

  • די זהב
  • חרמה?
  • חשבון

    בירת סיחון מלך האמורי (במדבר, כא, כו). מקובל לזהותה עם חסבאן שמצפון למידבא, המשמרת את השם המקראי הקדום.

  • עשתרות (קרנים)
  • קדש ברנע

    קָדֵש ברנע.
    נוה מדבר וישוב בצפון מזרח סיני, מכונה גם ככל הנראה קדש, ועין משפט.
    מזוהה בתל קודיראת (וולי ולורנס).

  • תפל
  • נהר פרת
  • הלבנון
  • מואב

    ארץ מואב היא רמה הררית פוריה ומשופעת במשקעים ממזרח לים המלח.
    גבולותיה הגיאוגרפיים: מצפון: נחל חשבון והמשכו ואדי כפרין, המשתפך אל הירדן. מדרום ואדי אל-חסה(נחל זרד) המשתפך אל ים המלח. ממערב: ים המלח. ממזרח: מדבר מואב.

  • בשן

    אזור נרחב המכוסה בסלעי בזלת, ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, הכולל את רמת הגולן ודרום סוריה.
    בבשן ישנם שטחים נרחבים הראויים לחקלאות בעל ואזורים אחרים הראויים למרעה.

  • נגב

    הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).

  • פארן

    שם כללי של המדבר הגדול שכלל את חצי האי סיני וחלקים מהנגב הישראלי של ימינו.