דברים-פרק-10

ביאורים

• בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֵלַי: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, שיהיו דומים ללוחות הראשונים. וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, ומלבד זאת – וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ להניח בו את הלוחות.

• וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. בפעם הראשונה הן הלוחות עצמם והן הכתב שעל גביהם היו מעשה אלוקים, ואילו בלוחות השניים הלוחות נעשו בידי אדם, ואלוקים כתב עליהם אותם תכנים שנכתבו בלוחות הראשונים. וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן.

• וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וָאַעַל, עליתי שוב הָהָרָה להר סיני, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי.

• וַיִּכְתֹּב ה' עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, ככתיבה הראשונה אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל, ביום ההתגלות בהר סיני. וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי.

• וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר. וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וַיִּהְיוּ שָׁם, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'.כאן מתקיים דילוג בזמן מאירועי סיני אל אירועים מן השנה האחרונה:

• וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן ל מוֹסֵרָה, שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם – וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

• מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה, וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה – יָטְבָתָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם. אולי משום שפע מימיה וטוּבהּ נקראה בשמה. כאן חוזר משה אחורה, אל מה שנשתלשל מחטא העגל:

• בָּעֵת הַהִיא – לאחר מתן הלוחות השניים הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה', לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

• עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. הלויים המופקדים על עבודת ה' ייחשבו כיחידה חברתית עצמאית משום שלא חטאו בעגל. עתה משה מסיים את שחזור מתן הלוחות השניים, ומשלים פרטים שדילג עליהם קודם לכן:

• וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בתפילה בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים שבהם קיבלתי את התורה – אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, כדי שה' ימחל על חטאם של ישראל. וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא, לֹא אָבָה, רצה ה' ל הַשְׁחִיתֶךָ, וחס עליך.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם, וְיָבֹאוּ וְיִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם. – בעניין זה חוזר משה מספר פעמים על הדרישה שישראל יעבדו את ה' ויאהבוהו. דרישה זו נכרכת שוב ושוב במערכת היחסים בין ה' לבין ישראל ואבותיהם בעבר ובעתיד, מצד אחד; ועם גדולתו של ה' ומידות החסד, הצדקה והדין שלו, מצד שני. לשם חיזוק מחויבותם של ישראל לאלוקים נזכרים כאן אירועים מן העבר, כגון נסי יציאת מצרים, קריעת הים ופציית האדמה את פיה, וכן הבטחות להתרחשויות העתידות לבוא – ירושת הארץ והאפשרות לשבת בה ברווחה – אם ילכו בדרכי ה'. עניין זה כולל בתוכו את פרשת 'והיה אם שמוע', העוסקת בגשם ובבצורת כאפשרויות של גמול למעשיהם של ישראל כשישבו על ארצם. בשל חשיבותה הרבה, בהיותה 'קבלת עול מצוות', היא נקבעה להיאמר כפרשה השנייה של קריאת שמע, ולהיכתב על מזוזות הבית ובתוך התפילין.

• וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, לאחר שסוכם חלק גדול מאירועי העבר, מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל, מבקש מֵעִמָּךְ – כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ;

• לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ, ולא למענו.

• הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם, שאינם קצה המציאות – וּשְׁמֵיהם של הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. מכיוון שהכול שייך לו, אין הוא זקוק לקיום מצוותיך, והמצוות הן לטובתך בלבד.

• רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם – בָּכֶם – מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה.

• וּמַלְתֶּם, הָסירו אֵת עָרְלַת, הכיסוי האוטם את לְבַבְכֶם, עליכם להשיב לעצמכם את רגישותכם כדי שתעמדו בלב שלם מול ה'. וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד. חדלו מעיקשותכם.

• כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל, הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, לא יעדיף אדם בשל מעמדו והשגיו וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. אנשים חושבים שהם יכולים לשחדו בעשיית מעשים טובים או בהזכרת שמו, אך הוא אינו נזקק לאדם שיפאר אותו או שיקיים את חוקיו.

• עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם, מזון וְשִׂמְלָה, ובגד. הוא דואג לנמוכים ולשפלים. דווקא בשל גדולתו הוא יכול לרדת למטה מטה. על כן, אם תבנו מקדשים מפוארים יותר, או תעטרו אותם בקישוטים מוזהבים יותר, אינכם נעשים רצויים וטובים בעיניו בכך. וכהערת אגב:

• וַאֲהַבְתֶּם גם אתם אֶת הַגֵּר. לִמדו זאת ממידותיו של ה'. יתר על כן, כִּי גם אתם עצמכם גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, ועליכם לזכור כיצד חש הגולה הזר והמשועבד.

• אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, אם אתה נשבע – צריך אתה להישבע בשמו.

• הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ, ואין דבר זולתו, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.

• בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ריבויכם העצום מבטא את השגחתו המיוחדת עליכם ואת אהבתו כלפיכם.