דברים-פרק-25

מקבץ

ביאורים

  • כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם הן במשפט האזרחי הן בהקשר פלילי, וְהִצְדִּיקוּ הדיינים אֶת הַצַּדִּיק, הזכאי בדין זה וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע, מי שהורשע בדין.

  • וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת, בן מכות, חייב מלקות הָרָשָׁע, אם יתברר שהרשע לא רק עשה עוול לחברו אלא עשה גם חטאים שעליהם ראוי להלקותו – וְהִפִּילוֹ, יטה אותו הַשֹּׁפֵט, וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. מספר המלקות לא יהיה קבוע, אלא הוא ייענש כפי יכולתו לשאת את המכות המספיקים לרשעתו. ועוד, אם הורשע בכמה עברות הוא יוכה על כל איסור ועל כל סעיף בפני עצמו.

  • אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף. אין מלקים את הנידון על עברה אחת יותר מארבעים מלקות, פֶּן, שכן אם יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה, יתבזה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ. כל מכה רבה מעבר למגיע לו ממיטה על אחיך קלון. או: אם מתוך כאב יאבד את השליטה בסוגריו לעיני הנוכחים, הוא יגיע לידי קלון, והרי עונשו מלקות בלבד ולא בושת פנים. איסור חסימת שור בעבודתו חכמים דרשו את סמיכותו של עניין זה למצווה המתייחסת למלקות כרמז לטיבם של האיסורים שחייבים עליהם מלקות – מצוות 'לא תעשה' שאדם עובר עליהן במעשה ולא במחדל. מגדר זה הוצאו עברות התלויות בדיבור, עברות שיש להן אפשרות תיקון למשל השבת הגזלה ואזהרות כוללניות, בהיותן שונות מאיסור חסימת השור בדישו וקלות ממנו.

  • לֹא תַחְסֹם שׁוֹר מלאכול את התבואה בְּדִישׁוֹ, כאשר השור דש. באופן טבעי השור העובד בעבודה זו מעוניין לאכול מן התבואה שלפניו. מלבד איסור צער בעלי חיים שבדבר, לבעלי הבהמה הדשה בשדה תבואה מוענקת זכות ממונית בהנאה מן התבואה שבשדה. וממילא מי שעובר על הציווי הזה צריך לשלם את שווי אכילתה. דיני ייבום – כיוצא בזה, כיוון שמטרת המצווה היא הולדת ילדים שימשיכו את שם המת, אם האיש או האשה אינם מסוגלים מטבעם ללדת – לא תחול עליה החובה.

  • כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים, בני אב אחד יַחְדָּו. חכמים הבינו כי 'יחדו' הוא ציון של זמן, שמשמעו יהיו חיים באותו זמן; ולפיכך אם נולד אח לאחר מיתתו של אחיו, לא יחול עליו גדר ייבום. וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וּבֵן אֵין לוֹ במותו – לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה, מחוץ לתחום המשפחה הזו, להינשא לְאִישׁ זָר, שאיננו שייך למשפחה, אלא יְבָמָהּ, אחי בעלה, גיסהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּבכך לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. הפעולה נקראת על שם מימוש הקשר עם היבם , או: בנישואיו עמה יסיר את יחסי היבמוּת – הגיסוּת ביניהם, והרי היא אשתו לכל דבר ועניין.

  • וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד אותה אשה , יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת. לא פירשו הוראה זו כפשוטה – קריאת הילד בשמו של הנפטר ממש – אלא כהתייחסות אל הבכור כאילו היה בנו ולא כבן אביו הביולוגי, כדי ש לֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, כי לאדם שהתחיל להקים משפחה ומת בלא ילדים אין המשך, וכאילו שמו נמחק. משום כך מצֻווה היבם לשאת את אלמנת אחיו, ולהשתדל להוליד ממנה ילד.

  • וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ, וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה, אל השער, מקום מושבו של בית הדין, אֶל הַזְּקֵנִים, השופטים, וְאָמְרָה בפניהם : מֵאֵן, סירב יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה, רצה ל יַבְּמִי.

  • וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו. הם ייעצו לו לפי הנסיבות המתאימות לו. יש שישדלו אותו לייבם, ויש שנישואיו עם היבמה עלולים להיות מורכבים, למשל אם יש פערי גיל גדולים ביניהם. במקרים כאלה הזקנים ייעצו לו שלא לשאת אותה. וְעָמַד וְאָמַר: לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.

  • וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו, לפניו, מולו על הקרקע ולא על פניו וְעָנְתָה וְאָמְרָה: כָּכָה, באופן המבזה הזה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו.

  • וְנִקְרָא שְׁמוֹ של הבית הזה בְּיִשְׂרָאֵל: בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל. מעשה זה בא לגנות את המסרב לגמול חסד עם אחיו המת. אבל אפשר גם להבינו כמעשה של כפרה ותיקון, שימנע עונש ממי שלא הקים את שמו של המת, שכן במקרים מסוימים בית הדין מייעצים לו שלא לייבם, אף שהוא היה רוצה לעשות זאת. אשה המחזיקה במבושי גבר – במקומות אחרים פורשו דיני התשלומים למי שחובל בחברו – תשלומי נזק, השבתה מעבודה, ריפוי וצער. כאן מדובר על זכות נוספת של הנפגע.

  • כִּי יִנָּצוּ, יתקוטטו אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, ושניהם יאחזו זה בזה כך שלא יהיה אפשר להפריד ביניהם, וְקָרְבָה אליהם אֵשֶׁת האיש הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ, משום שנראה לה שהשני עלול להכריע אותו, והיא תעשה את מה שביכולתה לעשות: וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו של הגבר האחר כדי להכאיב לו, ובכך לגרום לו להרפות את אחיזתו בבעלה.

  • וְקַצֹּתָה, קצוֹץ אֶת כַּפָּהּ, כף היד שנגעה בו כך. לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ. אל תרחם עליה. הכתוב הזה התפרש על ידי חכמים בשתי משמעויות: האחד, במשמעות מילולית, כדין המוטל על הנוכח בשעת מעשה. יש להציל את נפש האיש העלולה להסתכן על ידי האשה ובעלה גם במחיר פגיעה גופנית באשה כדי לנטרל את אחיזתה. והשני, במשמעות סמלית – תשלום ממון שיוטל עליה לאחר מעשה, כמו באמור בפרשת החובל בחברו יָד תַּחַת יָד – ממון. לפי פירוש זה, המצווה מוטלת על הדיין, ומכאן נלמדים 'תשלומי בושת', המוטלים על מי שמבייש את חברו בהכאה או במעשה אחר בגופו. משקלות וצדק – מטרת המצווה הבאה היא מניעת רמאות בשימוש במשקולות ובמידות.

  • לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, אבן גדולה, שתשמש אותך בעת קנייה, ואבן קטנה שתשמש אותך בעת מכירה, כדי לגנוב את ההפרש בין המידה שתציע למידה האמתית.

  • לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, שני כלים למדידת נפח, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, איפה גדולה שתשמש לקנייה, וקטנה למכירה. גם אם אין בכוונתך לרמות, אל לך להחזיק ברשותך שתי מידות שונות למטרה כלשהי, שכן עצם החזקתן עלולה לפתותך לנהוג שלא ביושר.

  • אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק, וצודקת, והוגנת יִהְיֶה לָּךְ. אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק, וצודקת יִהְיֶה לָּךְ, לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ,

  • כִּי הצדק אינו עניין חברתי גרידא, אלא תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל. זכירת עמלק ומחייתו – עמלק היה נכדו של עשו. אמנם ישראל הוזהרו שלא להציק לצאצאיו של עשו, אך עמלק יוצא מן הכלל. מחמת שנאתם הבלתי רציונלית של בני עמלק לישראל לא רק הותר להילחם בהם, אלא ישראל צֻוו להרגם, ולזכור לנֶצח את החובה למחות את זכרם מן העולם.

  • זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם,

  • אֲשֶׁר קָרְךָ, פגש בך בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב, תקף מאחור בְּךָ את כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים, החלשים ההולכים לאט ובקושי אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עם ישראל, היית באותו זמן עָיֵף וְיָגֵעַ משנות הגלות והשעבוד במצרים ומן ההליכה במדבר וְלֹא היית אז יָרֵא אֱלֹהִים, ולכן נהרגו במלחמה כל נחשלי העם. או: ועמלק אינו ירא אלוקים.

  • וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, כשתבואו לארצכם ותשכנו בה במנוחה, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, בכל מקום שהוא נמצא. לֹא תִּשְׁכָּח, כדי שלא יאיים עליך שנית, וגם כדי להתנקם בו, משום שהיה האויב הראשון ששנאתו לישראל הייתה אידיאולוגית.

פסוקים

  1. כי־יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל־המשפט ושפטום והצדיקו את־הצדיק והרשיעו את־הרשע
  2. והיה אם־בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר
  3. ארבעים יכנו לא יסיף פן־יסיף להכתו על־אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך
  4. לא־תחסם שור בדישו
  5. כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה
  6. והיה הבכור אשר תלד יקום על־שם אחיו המת ולא־ימחה שמו מישראל
  7. ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי
  8. וקראו־לו זקני־עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה
  9. ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא־יבנה את־בית אחיו
  10. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל
  11. כי־ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את־אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו
  12. וקצתה את־כפה לא תחוס עינך
  13. לא־יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה
  14. לא־יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה
  15. אבן שלמה וצדק יהיה־לך איפה שלמה וצדק יהיה־לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך
  16. כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה כל עשה עול
  17. זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים
  18. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים
  19. והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר יהוה־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח

פסוקים מנוקד

  1. כִּי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל־הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת־הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת־הָרָשָׁע׃
  2. וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃
  3. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ׃
  4. לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃
  5. כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃
  6. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃
  7. וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת־יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל־הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי׃
  8. וְקָרְאוּ־לוֹ זִקְנֵי־עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ׃
  9. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִיו
  10. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל׃
  11. כִּי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת־אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו׃
  12. וְקַצֹּתָה אֶת־כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ׃
  13. לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃
  14. לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃
  15. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃
  16. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל׃
  17. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃
  18. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃
  19. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃