דברים-פרק-8

ביאורים

• כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, הן המצוות שכבר נזכרו והן אלה שידובר בהן בהמשך תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן, כדי שתישארו חיים, שהרי כבר ראיתם שמי שזנח את הקשר עם ה' – הושמד, ומעבר לשרידתכם בחיים, חיי המצוות יביאו לכם טובות נוספות – וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם. מלבד הציות המעשי למצוות חשוב גם שתיצמדו לזיכרון הקולקטיבי של עמכם, הכולל את תקופת הנדודים במדבר, העומדת להסתיים בקרוב:

• וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, והדבר נעשה לְמַעַן עַנֹּתְךָ, כדי להרגילכם לתנאי נדודים וגלות, וגם כדי לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת, לגַלות אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ – הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא.

• וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, ועם זאת – וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן, שהוא מאכל אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי אם עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם.

• שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, בגדיך לא בלו מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. למרות ההליכה הממושכת סופקו לכם כל צורכיכם.

• וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כאשר תתן דעתך לכך תבין כִּי כַּאֲשֶׁר, כמו ש יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ מתוך דאגה ואהבה ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. הבן יודע שעונשו בא לו מתוך ההשגחה והאכפתיות של אביו, ושגם אם אביו מייסרו, הוא לא יחדל מן הדאגה לצרכיו. באותו אופן אתם ראיתם שבצד כל ייסוריכם, לא פסק המן לרדת אפילו יום אחד.

• וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. הקשר עמו אינו מושתת רק על אהבה ורצון, אלא יש בו מחויבות לחוק ולמשפט המושתתת על יראה.

• כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת, מעיינות וּתְהֹמֹת ש יֹצְאִים, נגלים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ריבוי מקורות המים בארץ המובטחת אינו מנוגד רק לצחיחות המדבר, אלא גם לארץ מצרים, שכן מצרים אמנם משופעת במים, אך כל מימיה באים ממקור אחד – מן הנילוס, ואילו בארצכם נחלים ונהרות קטנים וגדולים ומעיינות רבים מאוד.

• אֶרֶץ המשתבחת במיני המזון הגדלים בה: חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן, זיתים שמפיקים מהם שמן, וּדְבָשׁ תמרים;

• אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת, בעוני ובדלות תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, אלא נותנת פֵּרותיה בשפע. לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. יש בה גם מרבצים של מיני מתכות.

• וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

• הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

• פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, שהרי הובטח לך שפע כלכלי, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ בהם. עכשיו אתם נוודים היושבים לכל היותר בסוכות, אבל לאחר זמן תבנו בתים וחייכם יהפכו נוחים יותר ויותר,

• וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה כתוצאה מן ההתיישבות בארץ.

• וְרָם לְבָבֶךָ, תתגאה, וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. באופן טבעי, אחרי שתתרגלו אל החיים הנוחים בארץ תחוו אותם כמובנים מאליהם, ותשכחו שיש להודות עליהם לה',

• הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, מקום שיש בו נָחָשׁ מסוג שָׂרָף, שארסו צורב כאש, וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם אפילו מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ, מהסלע החזק. עליכם להזכיר לעצמכם ולבניכם את הטובות שה' גמל אתכם.

• הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, העינוי שבמן קשור בחריגותו של לחם שמים זה. אף שאפשר היה להיזון ממנו, היה זה תמיד אוכל ממין אחד, לא היו יכולים לשמרו כמבטח ליום מחר, ואף לא הייתה באכילתו תחושת מלאות ממשית. וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ, כדי שתלמדו באמצעות תלות זו מהו מקור הברכה האמתי.

• וְאָמַרְתָּ, אתה עלול לומר בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם, תוקף יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל, ההצלחה והרכוש הַזֶּה.

• וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שאתה זוכר עכשיו.

• וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מן הארץ.

• כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם, כֵּן תֹּאבֵדוּן, עֵקֶב, אם לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם.