דברים-פרק-9

ביאורים

• שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל! אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם, בזמן הקרוב אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם, וחזקות מאוד, לשון גוזמא, ובהן חי עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים, אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מרחוק – מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק?! מי יכול להם?!

• וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ – אֵשׁ אֹכְלָה. הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ. למרות האתגרים הקשים, תנצחו בעזרתו. לעומת זאת, אני מזהירכם:

• אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ – בַּהֲדֹף ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ, לֵאמֹר: בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. וּבאמת, בְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. אשמתם גרמה לכך יותר מאשר מעשיכם הטובים.

• לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי אם בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. מצד אחד, ראוי שהגויים יסולקו מן הארץ מחמת רשעתם; וּמצד שני, הדבר נעשה לְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ – לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

• וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף, סרבן אָתָּה.על כן הוא חוזר ומזכיר:

• זְכֹר, אַל תִּשְׁכַּח, אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ, הכעסת אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר. לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה – מַמְרִים, סרבנים הֱיִיתֶם עִם, כלפי ה'. – בתור דוגמה למריָם של ישראל במדבר, שבו נחתם העניין הקודם, משה מזכיר כאן לישראל את חטאם בעגל. נוסף לכך, הוא מספר גם על רחמיו של ה', שהתבטאו בקבלת תחנוניו של משה ובכפרתו לעמו בנתינת לוחות הברית השניים. דרך אגב נזכר גם השינוי במעמדם של הלויים בעקבות חטא העגל, שינוי שתהיה לו משמעות נוספת עם הכניסה לארץ. הסיפור של משה אינו רצוף. בתוך תיאורי זיכרונותיו ורשמיו של משה מחטא העגל ומתגובות ה' אליו, נזכרים גם חטאים אחרים שחטאו ישראל במדבר, וכן נכנסים שני פסוקים המדברים במות אהרן שאירע לא מזמן, בשנה הארבעים לצאת ישראל ממצרים, ועל המסעות שלפניו ולאחריו.

• וּבְחֹרֵב, סיני הִקְצַפְתֶּם, הרגזתם אֶת ה', וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם, והוא אכן כעס עליכם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.

• בַּעֲלֹתִי הָהָרָה, אל ההר לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים – לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם, וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וכל אותו זמן לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, שהרי הייתי שרוי בהוויה אחרת.

• וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים שהיו כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל, יום נתינת התורה.

• וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים, לֻחוֹת הַבְּרִית.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, ציוויתי אותם ו עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה, פסל יצוק.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר: רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף, סרבן, אינו מקבל מרות הוּא.

• הֶרֶף מִמֶּנִּי, הנח לי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ. משה לא הזכיר כאן את תגובתו לכך.

• וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר – וְהָהָר עדיין בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי.

• וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם – עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם. הלוא שמעתם את האיסור לעבוד עבודה זרה, ובכל זאת עברתם עברה זו, ולא זו בלבד אלא עשיתם זאת בהר סיני, כשההר עדיין בוער באש.

• וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת שהיו מכתב שה' כתבו באצבעו, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי, וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם כדי להמחיש את ביטולה של הברית – לוחות אלו כבר אינם ראויים להינתן לישראל.

• וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה, שוב אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה – לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ.

• כִּי יָגֹרְתִּי, פחדתי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, הכעס אֲשֶׁר קָצַף ה' עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִיא.

• וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, שהרי הוא היה האיש שיצר את העגל בפועל. וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא, כדי שה' יחוס עליו.

• וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם – אֶת הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת, כתתִּי, ניתצתי אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר. וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר, על מנת שייסחף עם המים ולא יישאר ממנו זכר. זה היה החטא הגדול והבולט ביותר.

• ואולם גם בְתַבְעֵרָה וגם בְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה'. ומכאן לחטא הגדול הנוסף של ישראל – חטא המרגלים:

• וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, לֵאמֹר: עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם. באותו זמן הייתם כבר מוכנים לכך, אבל – וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ להיכנס לארץ.

• מַמְרִים, סרבנים הֱיִיתֶם עִם, כלפי ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי, שהכרתי אֶתְכֶם. כאן חוזר משה אל האירוע המרכזי שהזכיר – חטא העגל, והמוקד עובר אל רחמיו של ה':

• וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הזכרתי ש הִתְנַפָּלְתִּי בהם, כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.

• וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאֹמַר: אֲדֹנָי אֱלֹהִים! אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, חלקך, אֲשֶׁר פָּדִיתָ, הצלת בְּגָדְלֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה.

• זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ – לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַל תֵּפֶן, תפנה אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ.

• פֶּן יֹאמְרוּ אנשי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם: מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם, וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם – הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר. הם עלולים לחשוב שה' לא יכול לגרום לישראל לכבוש את הארץ, והוא שלחם במדבר רק משום שכך חשב להיפטר מהם.

• וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, ועל כן אנא חוס עליהם.