קהלת-פרק-10

ביאורים

• זְְבוּבֵי מָוֶת, זבובים מתים או: זבובי קלקול, אפילו אחד מהם יַבְְְאִישׁ, יסריח, יַבִּיעַ, יעלה אבעבועות ב שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, שמן ריחני ויקר. אף שהם יצורים זעירים, די בהם כדי לפגום בריחו של שמן מבושם. כך יָקָר, בעלת משקל יותר מֵחָָכְְְמָה ו מִכָּבוֹד סִכְְְלוּת, טיפשות מְְעָט. די במעט סכלות להזיק לסביבה מעודנת ואנינה, ובהמשך לאמור לעיל: די בחוטא אחד שיבאיש את מפעליו של החכם.

• לֵב חָכָם פונה לִימִינוֹ, לצד הנכון והטוב לו, וְְאילו לֵב כְְּסִיל – לִשְְְׂמֹאלוֹ, לצד הלא נכון.

• וְְגַם־בַּדֶּרֶךְְְ כְְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְְְ, לִבּוֹ חָסֵר דעת, וְְאָמַר לַכֹּל ש סָכָל הוּא. הילוכו, הנהגתו ודיבוריו הסתמיים של הטיפש מעידים על טיפשותו. מהותו ניכרת לעין כול. עצה לאיש החכם:

• אִם־רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, אם המושל יכעס עליך, את מְְקוֹמְְךָ אַל־תַּנַּח, תעזוב. הישאר במקומך הטוב ואל תסתלק ממנו מחמת הנזיפה או הבושה, כִּי מַרְְְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְְּדוֹלִים. אפילו חטאים גדולים ייסלחו במשך הזמן, כשכעס המושל ירפה, יחלש או יפוג, אבל אם תיטוש את מקומך מתוך מבוכה תאבד הכול.

• יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – כִּשְְְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא, שיוצאת מִלִּפְְְנֵי הַשַּׁלִּיט. אחת הרעות בעולם היא טעותו של בעל שררה. טעותו של בעל הסמכות עלולה להביא לרעה גדולה מטעותו של אדם פשוט. ממנה נובעים עיוות וחוסר צדק –

• נִתַּן הַסֶּכֶל, הטיפשות בַּמְְּרוֹמִים רַבִּים. קורה שחדלי האישים הם העולים לגדולה, ואילו עֲשִׁירִים ברוחם בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ.

• רָאִיתִי עֲבָדִים המתנהגים כאדונים ורוכבים עַל־סוּסִים, וְְשָׂרִים הֹלְְכִים כַּעֲבָדִים עַל־הָאָרֶץ. יש שאנשים נכשלים דווקא מתוך מעשיהם שלהם, ובניגוד לכוונותיהם:

• חֹפֵר גּוּמָּץ, גומה, בור – בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר – יִשְְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ שהתחבא בין אבני הגדר וסדקיה.

• מַסִּיעַ אֲבָנִים לתכלית חיובית, לא תמיד יעלה בידו להשיגה. מכל מקום צפוי וידוע שהוא יֵעָצֵב בָּהֶם, באבנים. הסבל והצער בעמלו בעת הולכתן ודאיים. כך גם ה בּוֹקֵעַ, חוטב עֵצִים יִסָּכֶן, יסתכן בָּם, שכן הוא עלול להידקר ולהיפצע משבביהם; או: גופו יתחמם מדי בעת העבודה הקשה.

• אִם־קֵהָה הַבַּרְְְזֶל של הגרזן או של כלי חיתוך אחר, וְְהוּא, בוקע העצים לֹא את פָנִים, פי הסכין, צדו החד קִלְְְקַל, השחיז – אז וַחֲיָלִים יְְגַבֵּר, יהיה צורך להשקיע כוח רב מיותר בעבודה בכלי כזה, וללא הועיל. מבחינה זו – וְְיִתְְְרוֹן הַכְְְשֵׁיר חָָכְְְמָה. יתרון החכמה על העמל הפיזי הוא בכך שהיא מכשירה ומתקנת את המציאות בלא מאמץ והפעלת כוח.

• אִם־יִשֹּׁךְְְ הַנָּחָשׁ – בְְּלוֹא, בלי ששום לָחַשׁ מגן. לעתים שום לחש אינו עוזר, והנחש מכיש, ופגיעתו רעה – וְְאֵין יִתְְְרוֹן לְְבַעַל הַלָּשׁוֹן. כך רעה היא פגיעתו של המדבר רעות, ואי – אפשר לעצור את הנזקים המשתלשלים ממנה.

• דִּבְְְרֵי פִי־חָכָם הם דברי חֵן. ואילו הדברים היוצאים מ שִׂפְְְתוֹת כְְּסִיל תְְּבַלְְּעֶנּוּ, יביאו לאבדן הכסיל או לאבדן חנו בעיני הזולת.

• תְְּחִלַּת דִּבְְְרֵי־פִיהוּ סִכְְְלוּת, וְְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה. דבריו המתחילים בטיפשות מסתיימים בשיגעון.

• ולעומת החכם, המשתדל לשתוק, שהרי סייג לחכמה שתיקה, הַסָּכָל יַרְְְבֶּה דְְבָרִים. בדיבוריו הרבים הוא מתיימר לנבא את העתידות, אף על פי ש לֹא־יֵדַע הָאָדָם מַה־שֶּׁיִּהְְְיֶה, ואת אֲשֶׁר יִהְְְיֶה מֵאַחֲרָיו, לאחר מכן, בעתיד מִי יַגִּיד לוֹ?!

• עֲמַל הַכְְּסִילִים תְְּיַגְְּעֶנּוּ, אֲשֶׁר, כי לֹא־יָדַע לָלֶכֶת אֶל־עִיר. מכיוון שהכסיל אינו יודע ללכת אל יעדיו, הוא מתעייף ומאבד כוחותיו לריק. חכמתו וסכלותו של אדם מתבטאות, בין השאר, באופן התנהלותו:

• אִי, אוי לָךְְְ, אֶרֶץ שֶׁמַּלְְְכֵּךְְְ נָעַר, צעיר ובלתי מנוסה, ההורס אותך בהבליו, וְְשָׂרַיִךְְְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, במקום לעבוד ולעשות לטובת המדינה.

• אַשְְְׁרֵיךְְְ, אֶרֶץ שֶׁמַּלְְְכֵּךְְְ בֶּן־חוֹרִים, בנם של חשובים, איש מעלה, וְְשָׂרַיִךְְְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ. הם אינם אוכלים מיד בקומם מן השינה אלא בזמן הראוי, המתאים למשימותיהם. אז הם אוכלים בִּגְְְבוּרָה, די צורכם להזינם בכוח וְְלֹא בַשְְּׁתִי, ואינם שותים לש כרה.

• בַּעֲצַלְְְתַּיִם, מתוך עצלות יִמַּךְְְ, נעשה נמוך הַמְְּקָרֶה, התקרה. אם אין מתחזקים אותה כראוי, היא נוטה מטה ועלולה ליפול לבסוף. וּבְְְשִׁפְְְלוּת יָדַיִם, באי – מעש יִדְְְלֹף הַבָּיִת. בעקבות הזנחת הבית ייווצרו חורים בתקרתו, ומים ידלפו לתוכו. בצד ערכן של החכמה והחריצות מזכיר קהלת את כוחו של הכסף:

• לִשְְְׂחוֹק, לשם שעשוע עֹשִׂים לֶחֶם, סעודה, וְְיַיִן יְְשַׂמַּח את האנשים ה חַיִּים, וְְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל, מספק מענה לכל דבר.

• גַּם בְְּמַדָּעֲךָ, אפילו במחשבתך מֶלֶךְְְ אַל־תְְּקַלֵּל. ואפילו בהיותך לבד בְְְחַדְְְרֵי מִשְְְׁכָּבְְךָ אַל־תְְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְְְ אֶת־הַקּוֹל, וּבַעַל כְְּנָפַיִם, עוף יַגֵּיד דָּבָר. סופם של דברים להתגלות, אם לא באמצעות אדם – על ידי עופות וקשרים אווריריים נעלמים. עליך להיזהר אפוא אפילו ממחשבות, ובוודאי ממלים העלולות להמיט עליך צרות.