קהלת-פרק-5

ספר

ביאורים

  • אַל־תְְּבַהֵל עַל־פִּיךָ. אל תהיה בהול בדברי פיך. וְְגם לִבְְּךָ, מחשבתך אַל־יְְמַהֵר לְְהוֹצִיא דָבָר לִפְְְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ, וידיעתך מוגבלת. עַל־כֵּן יִהְְְיוּ דְְבָרֶיךָ, דיבוריך אליו ועליו, והדיבורים בכלל מְְעַטִּים,

  • כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְְּרֹב עִנְְְיָן, בגיבוב נושאים. ובדומה לכך, קוֹל כְְּסִיל ניכר בכך שהוא בא בְְּרֹב דְְּבָרִים. סימן ההיכר לדברי כסיל הוא פטפוטים מרובים, כדברים הבטלים שבחלום.

  • כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל־תְְּאַחֵר לְְשַׁלְְּמוֹ. הבֵא אותו בזמנו, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְְּסִילִים, הנודרים בפזיזות ובקלות ואינם עומדים בדיבורם. אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר שַׁלֵּם.

  • טוֹב יותר אֲשֶׁר לֹא־תִדֹּר כלל, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְְלֹא תְְשַׁלֵּם.

  • אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לה חֲטִיא אֶת־בְְּשָׂרֶךָ, את עצמך. דיבורים שאינם מכוונים ואינם ראויים עלולים להביא להידרדרותך או לסכן אותך. וְְאַל־תֹּאמַר לִפְְְנֵי הַמַּלְְְאָךְ, השליח האחראי על גביית הנדרים כִּי שְְׁגָגָה הִיא. לָמָּה יִקְְְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ וְְחִבֵּל, וישחית אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ?!

  • כִּי בְְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְְְבָרִים, דיבורים הַרְְְבֵּה באות הצרות הללו , כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים יְְרָא. התנהגות שאינה מכבדת את ההתחייבויות והדיבור יכולה להזיק לדובר עצמו, ויש בה גם העזת פנים כלפי אלוקים.

  • אִם־עֹשֶׁק רָשׁ, ניצוּל העני וְְגֵזֶל, פגיעה כוחנית ב מִשְְְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְְְאֶה בַמְְּדִינָה אַל־תִּתְְְמַהּ עַל־הַחֵפֶץ, הדבר, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, משגיח, וּגְְְבֹהִים עֲלֵיהֶם – על המעשים שאתה רואה. העולם בנוי קומות על קומות ודרגות על דרגות. אינך מבין את טעמם של המאורעות, והם אינם מיושבים על לבך משום שנקודת התצפית שלך נמוכה ומוגבלת. על כן אינך יכול לראות את התמונה הגדולה.

  • וְְיִתְְְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. האדמה עדיפה מכל רכוש אחר, שהרי אפילו מֶלֶךְְְ לְְשָׂדֶה נֶעֱבָד, משועבד. השדה הוא מקור החיים והכול תלויים בעיבודו.

  • אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְְְׂבַּע כֶּסֶף. אהבת הכסף אינה מגיעה אף פעם לסיפוקה. וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמוֹן, האוהב ריבוי קניינים – לֹא יקבל מכך תְְבוּאָה ומזון. גַּם־זֶה – ריבוי הקניין הָבֶל.

  • בִּרְְְבוֹת הַטּוֹבָה, כאשר מובא שפע של אוכל אל הבית רַבּוּ אוֹכְְלֶיהָ. אנשים רבים יותר אוכלים אותו. וּמַה־כִּשְְְׁרוֹן, תועלת יש לִבְְְעָלֶיהָ, מה מרוויח בעל הטובה מן השפע הזה?! הוא עצמו אינו מפיק מכך דבר כִּי אִם־רְְאוּת עֵינָיו, הוא לא נהנה אלא בראייתו את הונו; או: המראה של אחרים האוכלים את הונו.

  • מְְתוּקָה שְְׁנַת הָעֹבֵד, אִם־מְְעַט וְְאִם־הַרְְְבֵּה יֹאכֵל לפניה. שנתו של העובד ערֵבה, גם אם אכל מעט. וְְאילו הַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן, מפני שלא יגע מספיק בעבודתו. ועוד הוא טרוד בדאגה לנכסים ואינו נהנה מן השפע והשובע.

  • יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, מחלה רעה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁעֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְְְעָלָיו, עושר שאדם שומר וחוסך ואינו נהנה ממנו כלל, משום שהוא מצפה לרווחים גדולים ממנו – עושר זה הוא לְְרָעָתוֹ.

  • וְְאָבַד, כאשר אובד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְְּעִנְְְיַן רָע, בעסק ביש, וְְהוֹלִיד, וכשאותו אדם מוליד בֵּן וְְאֵין בְְּיָדוֹ של הבן מְְאוּמָה.

  • כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ חסר כול, כך עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת, כְְּשֶׁבָּא, כפי שהאדם בא אל העולם, וּמְְְאוּמָה לֹא־יִשָּׂא בַעבור עֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְְְ בְְּיָדוֹ.

  • וְְגַם־זֹה רָעָה חוֹלָה כָָּל־עֻמַּת, כלעומת שֶׁבָּא האדם לעולם כֵּן יֵלֵךְְְ, וּמַה־יִּתְְְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ, לשווא?!

  • גַּם סבל מכך שבהיותו טרוד, כָָּל־יָמָיו בַּחֹשֶׁךְְְ, ביגון יֹאכֵל, או: בשעת בין – הערביים, שאינה יום – שבו עליו לעבוד, ואינה לילה – הנצרך לשנתו, וְְכָעַס הַרְְְבֵּה בימי חייו, וְְחָָלְְְיוֹ, וחלה וָקָצֶף, וזעם.

  • הִנֵּה אֲשֶׁר־רָאִיתִי אָנִי דבר טוֹב, אֲשֶׁר־יָפֶה לאדם לֶאֱכוֹל וְְלִשְְְׁתּוֹת וְְלִרְְְאוֹת טוֹבָה, ליהנות בְְּכָָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת־הַשֶּׁמֶשׁ ב מִסְְְפַּר יְְמֵי־חַיָּו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים במקום לתכנן תכניות שאולי לא יתממשו, כִּי־הוּא חֶלְְְקוֹ.

  • גַּם כָָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְְְכָסִים, וְְהִשְְְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ בחייו וְְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְְְקוֹ, ליהנות מחלקו, וְְלִשְְְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה, האפשרות שאדם ייהנה מהונו בפועל – מַתַּת, מתנת אֱלֹהִים הִיא,

  • כִּי לֹא הַרְְְבֵּה יִזְְְכֹּר אֶת, עם יְְמֵי חַיָּיו, שהרי הם אינם מרובים. כִּי, אלא הָאֱלֹהִים הוא ה מַעֲנֶה לצרכיו של אדם והוא שיחונן אותו בְְּשִׂמְְְחַת לִבּוֹ. על כן מוטב לו לאדם ליהנות משלוותו ולא לשגות בתכניות עתידיות שאין בהן ממש.

פסוקים

  1. אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן יהיו דבריך מעטים
  2. כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים
  3. כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם
  4. טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם
  5. אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך
  6. כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא
  7. אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם
  8. ויתרון ארץ בכל היא [הוא] מלך לשדה נעבד
  9. אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל
  10. ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ראית [ראות] עיניו
  11. מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון
  12. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו
  13. ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה
  14. כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו
  15. וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח
  16. גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף
  17. הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו שיעמל תחת־השמש מספר ימי־חיו [חייו] אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו
  18. גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא
  19. כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו

פסוקים מנוקד

  1. אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל־יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים׃
  2. כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים׃
  3. כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל־תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר שַׁלֵּם׃
  4. טוֹב אֲשֶׁר לֹא־תִדֹּר מִשֶׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם׃
  5. אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃
  6. כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא׃
  7. אִם־עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל־תִּתְמַהּ עַל־הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם׃
  8. וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא [הוּא] מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד׃
  9. אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם־זֶה הָבֶל׃
  10. בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם־ראית [רְאוּת] עֵינָיו׃
  11. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן׃
  12. יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ׃
  13. וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה׃
  14. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא־יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ׃
  15. וְגַם־זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה־יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ׃
  16. גַּם כָּל־יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף׃
  17. הִנֵּה אֲשֶׁר־רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר־יָפֶה לֶאֶכוֹל־וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת־הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי־חיו [חַיָּיו] אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי־הוּא חֶלְקוֹ׃
  18. גַּם כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃
  19. כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת־יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ׃