אסתר-פרק-2

ביאורים

• אַחַר הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְְּשֹׁךְְְ חֲמַת, כשנרגע כעסו של הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ, הוא זָכַר אֶת־וַשְְְׁתִּי וְְאֵת אֲשֶׁר־עָשָׂתָה וְְאֵת אֲשֶׁר־נִגְְְזַר עָלֶיהָ. מכיוון שלא פורש בכתוב שהרגו אותה, ונדיר היה עונש מוות על אשת אצולה בנסיבות כאלה, יש לשער שלא הומתה. אולי ושתי הוגלתה, ואחשורוש התגעגע אליה. משרתי המלך לא היו רק מבצעי ההוראות שלו; הם גם הקשיבו להלכי רוחו וניסו לנחש את רצונו.

• וַיֹּאמְְרוּ נַעֲרֵי־הַמֶּלֶךְְְ מְְשָׁרְְתָיו: הבה נמצא תחליף לושתי. יְְבַקְְְשׁוּ, יחפשו לַמֶּלֶךְְְ נְְעָרוֹת בְְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְְְאֶה, כראוי בעיניהם לכבודו של המלך.

• וְְיַפְְְקֵד הַמֶּלֶךְְְ פְְּקִידִים בְְּכָָל־מְְדִינוֹת מַלְְְכוּתוֹ, והם יערכו את הסינון הראשוני, וְְיִקְְְבְְּצוּ אֶת־כָָּל־נַעֲרָה־בְְתוּלָה טוֹבַת מַרְְְאֶה אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל־יַד הֵגֵא שהוא סְְרִיס הַמֶּלֶךְְְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, הממונה על משמר הנשים בארמון, ומעבר ליופיין הטבעי – נָתוֹן, ייתנו להן את תַּמְְְרֻקֵיהֶן לעידון נוסף.

• וְְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בסוף התהליך בְְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְְְ – תִּמְְְלֹךְְְ תַּחַת וַשְְְׁתִּי. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְְְ, וַיַּעַשׂ כֵּן.

• אִישׁ יְְהוּדִי, מארץ יהודה, הפחווה העצמאית הקטנה שהפרסים קראו לה 'יהוד', הָיָה בְְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְְְׁמוֹ מָָרְְְדֳֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְְְעִי בֶּן־קִישׁ, אִישׁ יְְמִינִי, משבט בנימין. הוא בא מארץ יהודה, אבל מוצאו השבטי היה בנימין.

• אֲשֶׁר בצעירותו הָָגְְְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם־הַגֹּלָה הראשונה אֲשֶׁר הָָגְְְלְְתָה עִם יְְכָָנְְְיָה, הוא יהויכין מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְְְלָה נְְבוּכַדְְְנֶצַּר מֶלֶךְְְ בָּבֶל.

• וַיְְְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה. הוא היה האפוטרופוס שטיפל בהדסה ש הִיא אֶסְְְתֵּר, הדסה היה שמה העברי, על שם ההדס, ואילו אסתר היה שמה הפרסי או הבבלי, בַּת־דֹּדוֹ הצעירה ממנו בהרבה, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם. וְְהַנַּעֲרָה יְְפַת־תֹּאַר וְְטוֹבַת מַרְְְאֶה, וּבְְְמוֹת אָבִיהָ וְְאִמָּהּ לְְקָחָהּ מָָרְְְדֳֳּכַי לוֹ לְְבַת. כיוון שאסתר התייתמה, קרוב משפחתה אימץ אותה לבת.

• וַיְְְהִי בְְּהִשָּׁמַע, כשהתפרסם דְְּבַר־הַמֶּלֶךְְְ וְְדָתוֹ, פקודתו החדשה, וּבְְְהִקָּבֵץ, כשהתאספו מרצונן נְְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־יַד הֵגָי. מן הסתם ששו לבוא מארצותיהן לעיר הבירה, התרגשו לקראת הפגישה עם המלך והשתוקקו להיבחר, שכן ידעו שהנבחרת תהפוך למלכת האימפריה. לעומת זאת – וַתִּלָּקַח בעל כורחה אֶסְְְתֵּר אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, אֶל־יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.

• וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְְעֵינָיו. הגי, שלא היה רק הממונה על הנשים, אלא גם המומחה המלכותי לנשים, ראה בה מועמדת רצינית למלכות לפי היכרותו את טעמו של המלך; ונוסף על יופיה – וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְְפָנָיו. הוא נוכח בקסמה האישי המיוחד ובאישיותה החיננית, ולכן דאג לצרכיה באופן מיוחד – וַיְְְבַהֵל, זירז אֶת אספקת תַּמְְְרוּקֶיהָ וְְאֶת־מָנוֹתֶהָ המיוחדות שהיא זכאית לקבל לָתֶת לָהּ, וְְאֵת שֶׁבַע הַנְְּעָרוֹת הָרְְאֻיוֹת לָתֶת־לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְְְ. לא ראוי היה שהמועמדת להיות מלכת פרס תלך לבדה. לכן ניתנו לה שבע משרתות. וַיְְְשַׁנֶּהָ וְְאֶת־נַעֲרוֹתֶיהָ לְְטוֹב, הוא היטיב את מעמדה ב בֵית הַנָּשִׁים.

• לֹא־הִגִּידָה אֶסְְְתֵּר אֶת־עַמָּהּ וְְאֶת־מוֹלַדְְְתָּהּ. היא הסתירה את מוצאה האתני ואת מקום הולדתה כִּי מָָרְְְדֳֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא־תַגִּיד את זהותה. גם אחרי שיצאה מביתו, וגם אחרי שהיא תעלה לגדולה, אסתר נשארה כפופה למרדכי.

• וּבְְְכָָל־יוֹם וָיוֹם מָָרְְְדֳֳּכַי מִתְְְהַלֵּךְְְ לִפְְְנֵי חֲצַר בֵּית־הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת־שְְׁלוֹם אֶסְְְתֵּר וּמַה־יֵּעָשֶׂה בָּהּ. מרדכי רחש כלפי אסתר חיבה אישית ודאג לה. בתור אפוטרופוס הוא השתדל לשמוע מה מצבה בכל עת. וכך הוכנו הנערות:

• וּבְְְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְְּדָת הַנָּשִׁים, כשהסתיימו טיפולי היופי הקבועים בהכנתה אל המלך לפי ההוראות במשך שְְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְְְלְְאוּ יְְמֵי מְְרוּקֵיהֶן, זהו משך הזמן שבו נערכים הטיפולים : שִׁשָּׁה חֳֳדָשִׁים היא נמשחת בְְּשֶׁמֶן הַמֹּר, שנועד בין השאר להסיר שיער מהגוף, וְְשִׁשָּׁה חֳֳדָשִׁים בַּבְְּשָׂמִים השונים וּבְְְתַמְְְרוּקֵי הַנָּשִׁים,

• וּבָאופן ה זֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל־הַמֶּלֶךְְ לאחר שסיימה את שלב הטיפולים. אחד מכללי טקס הגעתה – אֵת כָָּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר, תבקש הנערה יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ כדי להפוך את הופעתה יפה יותר מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. היא תוכל לבקש תכשיט מיוחד, ליווי כלשהו או מצג ראווה שלם, וכל רצונה יתממש.

• בָּעֶרֶב הִיא בָאָה אל המלך, ונשארת למשך הלילה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים ה שֵׁנִי, אֶל־יַד שַׁעַשְְְׁגַז סְְרִיס הַמֶּלֶךְְְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְְְשִׁים. היא אינה חוזרת לבית שבו הכינו את המועמדות, אלא להרמון הפילגשים, שאליו מגיעות הנערות שהיו כבר אצל המלך. נערה זו לֹא־תָבוֹא עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, כִּי אִם־חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְְְ – וְְנִקְְְרְְאָה בְְשֵׁם. אם המלך זוכר אותה – הוא יורה לממונה שיקרא לה שוב; אם לא – היא תישאר בין הפילגשים שבהרמון.

• וּבְְְהַגִּיעַ תֹּר־אֶסְְְתֵּר בַּת־אֲבִיחַיִל שהיה דֹּד מָָרְְְדֳֳּכַי, אֲשֶׁר לָקַח אותה לוֹ לְְבַת, לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ – לֹא בִקְְְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְְרִיס־הַמֶּלֶךְְְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. שאר הנערות ניסו להרשים, ואילו אסתר נמנעה מיזמות כלשהן, ורק צייתה להמלצותיו של המומחה. וַתְְּהִי אֶסְְְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְְּעֵינֵי כָָּל־רֹאֶיהָ.

• וַתִּלָּקַח אֶסְְְתֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ אֶל־בֵּית מַלְְְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא־חֹדֶשׁ טֵבֵת, בִּשְְְׁנַת־שֶׁבַע לְְמַלְְְכוּתוֹ, ארבע שנים לאחר שאחשורוש איבד את ושתי. באותן שנים התקבצו הנערות ועברו את תקופת ההכנה שלהן.

• וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְְְ אֶת־אֶסְְְתֵּר מִכָָּל־הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא־חֵן וָחֶסֶד לְְפָנָיו מִכָָּל־הַבְְּתוּלוֹת. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר־מַלְְְכוּת בְְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְְְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְְְׁתִּי. תמוה שבפרס ומדי נבחרה אשה בלא ייחוס. כאמור, נראה שאף שאסתר העלימה את מוצאה, היא נתפסה כבעלת ייחוס.

• וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ מִשְְְׁתֶּה גָדוֹל לְְכָָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, אֵת מִשְְְׁתֵּה אֶסְְְתֵּר. הוא לא הסתפק בחגיגה פרטית לרגל מינויה של המלכה החדשה, אלא הודיע על כך לכל העמים. מכיוון שנודע לכול דבר פיטוריה של ושתי מהתפקיד, פרסם המלך ברבים שנמצאה מחליפתה. וַהֲנָחָה לַמְְּדִינוֹת עָשָׂה. הוא הפחית מן המסים כדי שנתיניו יהיו מרוצים וישמחו עמו בשמחתו. יתרה מזו – וַיִּתֵּן מַשְְְׂאֵת, מתנות כְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ כדי להוסיף שמחה ומעורבות בקרב העם.

• וּבְְְהִקָּבֵץ בְְּתוּלוֹת שֵׁנִית. נראה שמבין הבתולות שנאספו, נשארו עדיין מועמדות שלא הספיקו לבוא אל המלך, והתהליך המשיך באופן כלשהו גם לאחר בחירת אסתר. וּמָָרְְְדֳֳּכַי יֹשֵׁב בְְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְְְ, נשא בתפקיד מכובד בחצר המלוכה וגם עקב אחרי הנעשה בחצר.

• אֵין אֶסְְְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְְְתָּהּ וְְאֶת־עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָָרְְְדֳֳּכָי. וְְאֶת־מַאֲמַר מָָרְְְדֳֳּכַי אֶסְְְתֵּר עֹשָׂה כמו שעשתה כַּאֲשֶׁר הָיְְתָה בְְאָָמְְְנָה אִתּוֹ, בילדותה, כאשר הוא היה אומנה.

• בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָָרְְְדֳֳּכַי יוֹשֵׁב בְְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְְְ, קָצַף, כעסוּ בִּגְְְתָן וָתֶרֶשׁ, שהיו שְְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְְְ מִשֹּׁמְְרֵי הַסַּף, וַיְְְבַקְְְשׁוּ לִשְְְׁלֹחַ יָד, להתנקש בַּמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרֹשׁ. בפרס רווחה אז אווירת תככים, מזימות וקשרים. אנשים שונים טענו למלוכה. קשה לדעת מי ממלכי פרס עלה לשלטון בזכות ייחוסו, ומי מלך בתוקף הכוח הצבאי שהקיף אותו.

• וַיִּוָּדַע הַדָּבָר – דבר המרד הנרקם לְְמָָרְְְדֳֳּכַי. ייתכן שדיברו בשפה שחשבו שאיש איננו מבין, אך מרדכי שלט בשפתם. וַיַּגֵּד לְְאֶסְְְתֵּר הַמַּלְְְכָּה, שהיא תעביר את המסר, מאחר שלו עצמו לא היה מגע ישיר עם המלך, בהיותו אחד הפקידים או נציג היהודים בחצר המלוכה. וַתֹּאמֶר אֶסְְְתֵּר לַמֶּלֶךְְְ את דבר המרידה בְְּשֵׁם מָָרְְְדֳֳּכָי, שהמלך אולי יודע על קיומו.

• וַיְְְבֻקַּשׁ, נחקר הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא שאכן בגתן ותרש היו מעורבים במזימה. וַיִּתָּלוּ שְְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ. נראה שתלייה הייתה הדרך המקובלת להוצאה להורג המלכותית בפרס, והיא נועדה גם להפגין את הגנאי שבמעשה בפומבי. וַיִּכָּתֵב, דבר ניסיונם של שני האנשים הללו להמית את אחשורוש בתאריך מסוים ואופן הצלתו תועד בְְּסֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ.