אסתר-פרק-6

ביאורים

• בַּלַּיְְְלָה הַהוּא שלאחר המשתה של אסתר נָדְְדָה שְְׁנַת הַמֶּלֶךְְְ ללא סיבה ברורה. וַיֹּאמֶר, הוא ציווה לְְהָבִיא אֶת־סֵפֶר הַזִּכְְְרֹנוֹת של דִּבְְְרֵי הַיָּמִים, ספר ההיסטוריה המלכותית. וַיִּהְְְיוּ קטעים מתוך הספר נִקְְְרָאִים לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ כדי לשעשעו בזיכרונות העבר.

• וַיִּמָּצֵא כָתוּב בין המאורעות שעברו על המלך, אֲשֶׁר הִגִּיד מָָרְְְדֳֳּכַי עַל־בִּגְְְתָנָא, בגתן וָתֶרֶשׁ, שְְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְְְ מִשֹּׁמְְרֵי הַסַּף, שהם קרובים למדי אל המלך, אֲשֶׁר בִּקְְְשׁוּ לִשְְְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְְְ אֲחַשְְְׁוֵרוֹשׁ. ניסיון ההתנקשות שלהם, גילוי סודם על ידי מרדכי ודבר תלייתם על העץ – כל אלה תועדו.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ: מַה־נַּעֲשָׂה יְְקָר וּגְְְדוּלָּה לְְמָָרְְְדֳֳּכַי עַל־זֶה? הרי ייתכן שניתן לו גמול כלשהו; אך פרט זה אינו קשור לדברי ימי המלך, ולכן לא נזכר בספר. וַיֹּאמְְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְְְ מְְשָׁרְְתָיו: לֹא־נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר בתמורה. הוא מילא את חובתו האזרחית בהסגרת המורדים ולא קיבל שכר על כך.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ: מִי בֶחָצֵר? האם יש מישהו בחצר המלך כעת? נראה שהדבר אירע לפנות בוקר, והמלך חיפש מישהו שיוכל לשוחח אתו בעניינים הטורדים את מנוחתו ולהתייעץ בו. וְְהָמָן בָּא בדיוק אז לַחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְְְ לִתְְְלוֹת אֶת־מָָרְְְדֳֳּכַי עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ כפי שיעצו לו אשתו ואוהביו. אף על פי שמרדכי ועם ישראל היו כרוכים יחד במחשבתו, מרדכי הציק לו יום יום, ולכן היה מעוניין להיפטר ממנו מיד.

• וַיֹּאמְְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְְְ אֵלָיו: הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ: יָבוֹא.

• וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְְְ: מַה־לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְְְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, מעוניין להעניק לו כבוד פומבי? וַיֹּאמֶר הָמָן בְְּלִבּוֹ: לְְמִי יַחְְְפֹּץ הַמֶּלֶךְְְ לַעֲשׂוֹת יְְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?! ההקשר גרם להמן להבין את דברי המלך כאילו שאל אותו ישירות: איזה כבוד היית רוצה?

• וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל־הַמֶּלֶךְְְ: עצתי היא ש ל אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְְְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ,

• יָבִיאוּ לְְבוּשׁ מַלְְְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְְְ בפועל, וְְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְְְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְְְכוּת בְְּרֹאשׁוֹ של המלך בזמן הרכיבה עליו,

• וְְנָתוֹן, יתנו את הַלְְּבוּשׁ וְְהַסּוּס עַל־יַד־אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְְְ הַפַּרְְְתְְּמִים, מהשרים הבכירים, במקום לידיו של משרת זוטר, וְְהִלְְְבִּשׁוּ אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְְְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וְְהִרְְְכִּיבֻהוּ עַל־הַסּוּס בִּרְְְחוֹב הָעִיר, וְְקָרְְאוּ לְְפָנָיו אותם הפרתמים שיובילו אותו : כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְְְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. המן יכול היה לראות את עצמו בעיני רוחו על הסוס, לבוש בלבוש המלכותי, לאחר שבחר לו בקלות את אחד השרים שירוץ לפניו.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לְְהָמָן: זהו אכן רעיון טוב. מַהֵר – אין זו רק פקודה חד – משמעית, אלא גם זירוז – קַח אֶת־הַלְְּבוּשׁ וְְאֶת־הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ, וַעֲשֵׂה־כֵן לְְמָָרְְְדֳֳּכַי הַיְְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ. ייתכן שהמלך לא הכיר היטב את מרדכי, אבל הוא לא היה דמות אנונימית. מעמדו ומקומו בחצר המלוכה היו ידועים. אַל־תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ. פקודת המלך לא הותירה להמן כל בררה –

• וַיִּקַּח הָמָן אֶת־הַלְְּבוּשׁ וְְאֶת־הַסּוּס וַיַּלְְְבֵּשׁ אֶת־מָָרְְְדֳֳּכָי, וַיַּרְְְכִּיבֵהוּ בִּרְְְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְְְרָא לְְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְְְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

• וַיָּשָָׁב מָָרְְְדֳֳּכַי אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְְְ. גם אם השפלת המן מצאה חן בעיני מרדכי, לא היה בה כדי להקל על האימה שבלבו מפני גורלם של היהודים. וְְהָמָן נִדְְְחַף, רץ אֶל־בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ, מבויש ונבוך.

• וַיְְְסַפֵּר הָמָן לְְזֶרֶשׁ אִשְְְׁתּוֹ וּלְְְכָָל־אֹהֲבָיו אֵת כָָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ. הוא סיפר שעשה כעצתם, אך הגיע לחצר המלך בדיוק ברגע בעייתי, ונחל השפלה עמוקה. וַיֹּאמְְרוּ לּוֹ חֲכָמָיו, שאולי כבר אינם אוהביו, וְְזֶרֶשׁ אִשְְְׁתּוֹ בקור רוח : אִם מִזֶּרַע הַיְְּהוּדִים מָָרְְְדֳֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ, התחלת לִנְְְפֹּל לְְפָנָיו – לֹא־תוּכַל לוֹ, כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְְפָנָיו. אין יחסים פושרים עם היהודים. מי שנאבק בהם ימצא עצמו רומס אותם, או שיגלה שהם מביסים אותו כליל. דברי חכמיו בוודאי לא שיפרו את הרגשתו.

• עוֹדָם מְְדַבְְּרִים עִמּוֹ, וְְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְְְ הִגִּיעוּ וַיַּבְְְהִלוּ לְְהָבִיא אֶת־הָמָן בזריזות אֶל־הַמִּשְְְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְְׂתָה אֶסְְְתֵּר, שבדרך כלל נערך בשעות הערב. כחלק מהבירוקרטיה המלכותית נשלחו הסריסים להודיע לו שהוא מתבקש להגיע מיד אל המשתה.