שמות-פרק-13
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
-
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, פֶּטֶר, שנולד בפתיחה הראשונה של כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא. קידושו יבטא את השתייכותו לי. זו היתה ההוראה הכללית שקיבל משה. בדבריו אל העם הוא מפרט דברים נוספים, קודם שהוא מגיע לקידוש הבכורות.
-
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, מן המקום שהיה מקום עבדות. ולא יצאתם משם כבורחים, כִּי, אלא בְּחֹזֶק יָד, בתוקף, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ בזמן יציאת מצרים ובזמנים שבהם יציינו את זכרה בדורות הבאים.
-
הַיּוֹם, בתקופה זו אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. אין בכך רק הסבת תשומת לבם לתקופת השנה, אלא קביעה נורמטיבית, מעין הקביעות ההלכתיות שנאמרו לפניה ולאחריה, המרמזת שלעולם יחול חג הפסח בחודש האביב.
-
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, שהיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ — וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, עבודת קרבן הפסח שעשית אותה במצרים, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה — חודש האביב.
-
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי — חַג לַה'.
-
מַצּוֹת, ולא חמץ יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, אינך חייב לאכול מצות בכל שבעת הימים, כפי שאפשר היה ללמוד מן הפסוק הקודם, אלא את המצות בלבד תוכל לאכול, ואילו החמץ אסור באכילה באותם ימים. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.
-
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא, שבו תציין את היציאה ממצרים, לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה — כדי שאשמור את הזיכרון ואקיים את המעשים, עָשָׂה ה' לִי את כל אותם המופתים בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
-
וְהָיָה לְךָ סיפור יציאת מצרים לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ. כתוב את הסיפור על חפץ שאותו תצמיד לידיך ובין עיניך לשם זכירת הסיפור. לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, וכדי לזכור כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם.
-
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ בזמנה מִיָּמִים יָמִימָה, שנה אחר שנה.
-
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ, וּנְתָנָהּ לָךְ,
-
וְהַעֲבַרְתָּ, הפרש כָל פֶּטֶר רֶחֶם, הראשון שיצא מן הרחם לַה', וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, ראשוני הוולדות המשוגרים מגוף הבהמה החוצה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ, הַזְּכָרִים יהיו קודש לַה'.
-
וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. אף בכור החמור קדוש, אך אין להקדישו או להשתמש בו כמו שהוא; יש להמיר אותו בשה — שאותו ייתנו לכהני ה', כפי שיתפרש לאחר זמן. וְאִם לֹא תִפְדֶּה את פטר החמור — וַעֲרַפְתּוֹ. לא ברור מדוע יסרב אדם לפדות את חמורו; ייתכן שהוא כועס על הכהן שבקרבתו, אולי אינו רוצה או אינו יכול לפדות אותו בשה מסיבות אחרות. וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, שאף הוא אינו קרב על המזבח — תִּפְדֶּה.
-
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? מדוע אתם עושים כך בפטר הבהמה, בפטר החמור או בבכור האדם? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד, בכוח ובתוקף הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
-
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, ורק זו היתה הדרך שבה הסכים פרעה לשלחנו. כיוון שכך, ה' לקח לרשותו את כל הבכורות. עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. את הבכורות שלקח ה' לעצמו, אני נותן לו.
-
וְהָיָה גם נושא זה לְאוֹת עַל יָדְכָה, ידך, וּלְטוֹטָפֹת, מלה עמומה, שאולי מקורה לועזי. לפי המסורת שבעל־פה אלו התפילין. בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, משום שאנו בחיריו ובנו הוא רוצה. עניין זה ייזכר הן על ידי מתן הבכורות, הן באמצעות הנחת התפילין, המסמלים את הקשר בינינו ובין ה'. המצוות הופיעו לפני סיפור מכת בכורות ויציאת מצרים ואחריהן, כעטיפה המטביעה את זכרם של האירועים הגדולים בתודעת העם לדורותיו. מהן שבה התורה וממשיכה לספר את קורות העם בתחילת מסעו במדבר. בעניין קצר זה מתוארות תחנותיו הראשונות של המסע וכן דברים הקשורים למסלול הכללי שלו ולאופן שבו התנהל. כמו כן מדובר כאן במימוש ההבטחה שניתנה ליוסף בדבר העלאת עצמותיו ממצרים.
-
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם, הנחה אותם אֱלֹהִים ללכת דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, לאורך חוף הים התיכון, שם ישבו הפלשתים , אף כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם, יתחרט הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, אמנם הפלשתים לא היו עם גדול, אך הם היו מלומדי מלחמה ותקיפים. אילו עברו ישראל בארצם, היתה עלולה לפרוץ מלחמה קשה, ונוכח אתגרים קשים אלו — וְשָׁבוּ ישראל מִצְרָיְמָה.
-
וַיַּסֵּב, סובב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, דרך יַם סוּף. במקום לפנות צפונה, לאורך דרך הים, הוא כיוון אותם לדרום־מזרח . ואמנם חֲמֻשִׁים, מצוידים בנשק עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ישראל הניחו שייאלצו להילחם, פלשתים .
-
וַיִּקַּח מֹשֶׁה בדרכו אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ יוסף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בניו של יעקב, לֵאמֹר: כאשר פָּקֹד יִפְקֹד יזכור ויגאל אֱלֹהִים אֶתְכֶם, הריני מבקש מכם: וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה, ממצרים אִתְּכֶם.
-
וַיִּסְעוּ ישראל מִסֻּכֹּת, שם פרטי של מקום, או: מקום שבו היו סוכות, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, שם מקום שהיה בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. עד כה צעדו במקומות פוריים שעדיין השתייכו למצרים או לגושן. עתה הגיעו לתחילת האזור השומם.
-
ומלאך ה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, לפני בני ישראל יוֹמָם, ביום בְּעַמּוּד עָנָן, בענן שצורתו כעמוד, לַנְחֹתָם, להנחותם את הַדֶּרֶךְ. הם צעדו בעקבות הענן, המסמל באופן כלשהו את כבוד ה'. וב לַיְלָה הוא הולך אתם בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לא ברור אם בפועל נסעו ממקומם בלילה. על כל פנים, לאפשרות של צעידה לילית יועדה האש העומדת כעמוד לפני העם.
-
לֹא יָמִישׁ, יזוז עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם. בני ישראל לא ידעו לאן הם הולכים, ושני העמודים הללו ייצגו את הדרכתו של ה' בדרכם במדבר.
פסוקים
-
וידבר יהוה אל־משה לאמר
-
קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא
-
ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ
-
היום אתם יצאים בחדש האביב
-
והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה
-
שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה
-
מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך
-
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים
-
והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים
-
ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה
-
והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך
-
והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה
-
וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה
-
והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים
-
ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה
-
והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים
-
ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה
-
ויסב אלהים את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים
-
ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם
-
ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר
-
ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה
-
לא־ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם
פסוקים מנוקד
-
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
-
קַדֶּשׁ־לִי כָל־בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל־רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא׃
-
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם זָכוֹר אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ׃
-
הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב׃
-
וְהָיָה כִי־יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׃
-
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה׃
-
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל־גְּבֻלֶךָ׃
-
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃
-
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם׃
-
וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה׃
-
וְהָיָה כִּי־יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל־אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ׃
-
וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל־פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה׃
-
וְכָל־פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃
-
וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃
-
וַיְהִי כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל־כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל־בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃
-
וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם׃
-
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם וְלֹא־נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן־יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה׃
-
וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת־הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
-
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם׃
-
וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר׃
-
וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה׃
-
לֹא־יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם׃
מקומות
-
סכות
-
ים סוף (3)
אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.
-
ים סוף (2)
אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.
-
ים סוף (1)
מקום חצייתם של בני ישראל את ים סוף.
מזוהה עם ימת ברדוויל, על פי הצעתם של ג'ריוס וב' מזר. -
אתם (?)
מקום בגבול מצרים.
-
פלשת
חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.
-
פתם (סוכות)
עיר מסכנות במצרים שנבנתה על ידי בני ישראל בימי שעבוד מצרים.