שמות-פרק-14

ספר

מקבץ

ביאורים

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ לכיוון מצרים וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מקום שהיה מפורסם בשעתו. השם פִּי הוא במצרית. בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם — ים סוף לִפְנֵי האליל בַּעַל צְפֹן. נִכְחוֹ, מולו תַחֲנוּ עַל הַיָּם. בדרכם לכנען לא היו ישראל צריכים לחצות את ים סוף. מעברו המזרחי של הנילוס היתה הדרך לארץ פתוחה בפניהם, גם אם ים סוף הגיע צפונה יותר מכפי שהוא היום. אף על פי כן הורה ה' למשה לסטות מכיוון הליכתם ולחנות על הים.

  • וְאָמַר, ואז יאמר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, על בני ישראל : נְבֻכִים, תועים הֵם בָּאָרֶץ. הם איבדו את דרכם, ועתה חוזרים על עקבותיהם. סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר ואינו מניח להם לצאת.

  • וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה. אחרי המכות, האבדן והשממה שלקה בהם, יתחזק עתה בפעם האחרונה — וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאז אִכָּבְדָה, אהיה מכובד בְּאמצעות פַרְעֹה וּבְאמצעות כָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' משום שיתרחש דבר פלאי יותר ממכות מצרים. וַיַּעֲשׂוּ ישראל כֵן.

  • וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. הרי עברו כבר שלושת הימים שאותם הגדירו מראש; אף לא נראה שפניהם מועדות ליעד מסוים. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?! עַם עבדים שלם מילא תפקיד משמעותי בכלכלתנו והיה חלק ממרקם החיים שלנו. לא התכוונו לשלחם לחפשי , אלא להעניק להם חופשה בלבד.

  • וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ. פרעה הורה לרתום את סוסיו למרכבתו הפרטית, וְאֶת עַמּוֹ, חייליו לָקַח עִמּוֹ.

  • וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, מובחר, רכבי המלחמה הטובים ביותר. זה היה גדוד העילית המצרי, שגודלו כאוגדת טנקים לפחות. וְכֹל שאר רֶכֶב מִצְרָיִם, שהיה לו תפקיד דומיננטי בכוחה הצבאי של מצרים, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ. לכל רכב הצטרף איש מלחמה שלישי, מעבר לרכָּב, שבידו היו המושכות, והלוחם, שהחזיק בנשק (בעיקר הקשת, כפי שרואים בציורים המצריים).

  • וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, לא כנמלטים.

  • וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.

  • וּפַרְעֹה הִקְרִיב, התקרב למחנה ישראל. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה צבא מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וַיִּירְאוּ מְאֹד. הם נבהלו מאוד בראותם צבא של מדינה שלמה מתקדם לקראתם. חרף כל האבדות שהיו לצבא המצרי בדֶּבר ובשאר המכות, עדיין נותרו להם מספיק בהמות. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'.אחרי שצעקו אל ה',

  • וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?! אם אנו עומדים למות כאן — הרי יכולנו למות בבית, ולא היה טעם בטרחה הזאת. מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?! — גם הם תמהים ומתחרטים באותו מטבע של פרעה ששילחם.

  • הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ להסית אותנו להזות בהזיות בלתי מציאותיות — לצאת ממצרים, ללכת לארץ טובה ורחבה. וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. כבר במצרים אמרנו לך להניח לנו בעבדותנו ולא להחדיר לראשינו רעיונות שאינם ניתנים ליישום; והנה אתה רואה שחלומותיך מתבדים.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, אתם אמנם רואים אותם כעת, אבל לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ישועת ה' תחסל את איומם מעליכם.

  • ה' יִלָּחֵם לָכֶם, בשבילכם, ועליכם לא מוטל לעשות דבר, אלא אַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן, תשתקו.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? אין זה זמן מתאים להאריך בתפילה; יש לפעול. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — וְיִסָּעוּ. נראה היה שלא נמצא לישראל מוצא — אחורנית לא יכלו לנסוע, משום שמשם התקרב אליהם המחנה המצרי; אולי יכלו לברוח לצדדים, וייתכן שחלקם חשבו לעשות זאת ואולם קרוב לוודאי שהצבא המצרי ישיגם; ה' פקד עליהם לנסוע קדימה, לתוך הים.

  • וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ. ובכך תגרום להיבקעותו , וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. תחילה ישראל יצעדו אל תוך הים, אך הוא יהפוך ליבשה.

  • וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. אילו היו המצרים שוקלים את צעדיהם באופן רציונלי, הם היו נזהרים ולא צועדים בים בעקבות ישראל, שהרי כבר נפגעו במכות הנסיות הסלקטיביות. רק מכיווון שאחזק את לבם, הם ייכנסו לים. וְאִכָּבְדָה, אתכבד בְּמפלתו של פַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

  • וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. כאן רוכז כל הכוח המצרי, וכשאשבור אותו, יגדל כבודי בעיני המצרים שיישארו בחיים וישמעו על כך.

  • וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם — וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, שביום גילם את מלאך האלוקים, והיה מצוי תמיד בקדמת המחנה, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, בסוף המחנה.

  • וַיָּבֹא הענן בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ בתווך, בין המחנות, וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. ייתכן שבתוך עמוד הענן היה עמוד האש, או שעמוד הענן הפך להיות עמוד אש, וכך האיר את הלילה. מצד אחד, העמוד החשיך והסתיר את ישראל מעיני המצרים; ומצד שני, הוא האיר. וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, המחנה המצרי אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה, בשל הערפל הסמיך ששרר ביניהם.

  • וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה. וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, באמצעות הרוח יובש הים, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.

  • וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בקרקעיתו, אך עברו בַּיַּבָּשָׁה, במקום יבש. וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. הים לא נעלם, אלא נוצר בתוכו מעבר, ואולי כמה מעברים. אמנם אף בעתות שפל אפשר למצוא לפעמים שורות של יבשה בין לשונות הים, אלא שכאן נמשכו המים כלפי מעלה, וכשישראל עברו ביבשה המים ניצבו כחומה משני צדיהם.

  • וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. קרוב לוודאי שלקראת הבוקר עמוד הענן ועמוד האש הסתלקו, המצרים ראו את ישראל הנכנסים לים, ושבו לרדוף אחריהם. כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, חיל הפרשים והמרכבות רכבו אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

  • וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, בשליש האחרון של הלילה וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם ופגע בהם בְּאמצעות עַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, שהתקרבו לעבר המחנה, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה, ה' חולל מהומה במחנה מִצְרָיִם.

  • וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. עמוד האש ועמוד הענן גרמו להפרדת גלגלים ממרכבותיהם. גם אם לא כל הגלגלים נשרו, המרכבות נטו על צדן, והסוסים לא יכלו למשוך אותן. כך נוצרה מהומה גדולה. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת. ללא גלגלים משיכת המרכבות נעשתה בכבדות רבה. כך המצרים לא יכלו לנוע, ובוודאי לא להילחם. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה, הבה נברח מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. עכשיו אין ספק כי כוח עליון עומד לימינם. מכיוון שהמקום מוזר, מסוכן ואולי טובעני, כדאי שנימלט מכאן.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם שוב, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.

  • וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, שכביכול שבת והפך ליבשה בלבד במשך כמה שעות, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לתוקפו הראשון. וכך אירע ש מִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, לקראת הים. וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.

  • וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם למקומם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם. חומות המים התמוטטו על המצרים בעצמה רבה ששטפה את כל מחנה מצרים. לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. הרכבים, הפרשים והחיִל נעלמו. כולם טבעו במים סוערים ביותר, בתנועת מים שאינה כדרך הטבע.

  • וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. מסתבר שחומה זו היא שהדריכה אותם והורתה להם לאן ללכת.

  • וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. ישראל חזו בגוויות הרבות של הצבא המצרי שנפלטו אל החוף.

  • וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד, הגבוּרה הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם. עתה נוכחו באופן חד־משמעי בנסיו של ה' — השינויים בזרימתם הטבעית של המים, גורל המצרים וגאולתם שלהם. וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', פחדו מה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, שכן ראו במו עיניהם שמשה פעל לפי רצונו של ה', וה' שינה את פעולות מערכות הטבע לפי פעולתו של משה.

פסוקים

  1. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  2. דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים
  3. ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר
  4. וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן
  5. ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו
  6. ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו
  7. ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו
  8. ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה
  9. וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן
  10. ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה
  11. ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים
  12. הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר
  13. ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם
  14. יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון
  15. ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו
  16. ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה
  17. ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו
  18. וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו
  19. ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם
  20. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה
  21. ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים
  22. ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם
  23. וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים
  24. ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים
  25. ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים
  26. ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו
  27. ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים
  28. וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד
  29. ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם
  30. ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים
  31. וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו

פסוקים מנוקד

  1. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  2. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל־הַיָּם׃
  3. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר׃
  4. וְחִזַּקְתִּי אֶת־לֵב־פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ־כֵן׃
  5. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל־הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי־שִׁלַּחְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ׃
  6. וַיֶּאְסֹר אֶת־רִכְבּוֹ וְאֶת־עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ׃
  7. וַיִּקַּח שֵׁשׁ־מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל־כֻּלּוֹ׃
  8. וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׃
  9. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל־הַיָּם כָּל־סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל־פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן׃
  10. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה׃
  11. וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם׃
  12. הֲלֹא־זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת־מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת־מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר׃
  13. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד־עוֹלָם׃
  14. יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׃
  15. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה מַה־תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ׃
  16. וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה׃
  17. וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃
  18. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃
  19. וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם׃
  20. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת־הַלָּיְלָה וְלֹא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּיְלָה׃
  21. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם׃
  22. וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם׃
  23. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל־תּוֹךְ הַיָּם׃
  24. וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל־מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם׃
  25. וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם
  26. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל־מִצְרַיִם עַל־רִכְבּוֹ וְעַל־פָּרָשָׁיו׃
  27. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם׃
  28. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָד׃
  29. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם
  30. וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם׃
  31. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃

מקומות

  • בעל צפון?

    מקום בגבול מצרים, קרוב לים-סוף.

  • בעל צפון (תיאוריה צפונית)

    מקום בגבול מצרים, קרוב לים-סוף, מזוהה במונט קסיוס.