שמות-פרק-16

ספר

מקבץ

ביאורים

  • וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוא חודש אייר.

  • וַיִּלּוֹנוּ, התלוננו כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. מן הסתם היו עמם מעט תבואה, בקר וצאן, אך כיוון שעבר חודש מאז יצאו ממצרים, חלק מהמזון שהיה בידיהם כלה.

  • וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מפני ששם יכולנו לפחות לאכול — בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, מזון היוצא מגדר הרגיל. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. לקיטתם היומיומית היא הניסיון.

  • וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, את מה שילקטו יכינו לשם היום שלמחרת, וְהָיָה מִשְׁנֶה, כפליים עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. כפי שייאמר בהמשך במפורש, יום השבת הוא יום המנוחה, ובו אין ללקט את המן ואין לאפותו ולבשלו. משום כך, האוכל שיינתן ביום השישי יספיק גם בשביל מחרתו .

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כבר ב עֶרֶב, וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, והוא השומע אתכם והדואג לכם.

  • וּב בֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה', וְנַחְנוּ, ואנחנו מָה, כִּי תַלִּינוּ, תתלוננו עָלֵינוּ?! איננו קובעים את הדברים, שהרי איננו אלא שליחיו ושמשיו של ה'. אתם נתונים תחת שלטונו הישיר.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אתם תיווכחו בהשגחתו של ה' עליכם בְּתֵת, בנתינתו של ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו. וְנַחְנוּ מָה — לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי ה', כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

  • וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן, בהתגלות מיוחדת.

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

  • שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם, אחר הצהריים תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

  • וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. באביב במדבר ניכרים הבדלים מובהקים בין היום והלילה, אף היווצרותה של שכבת הטל מסביב למחנה בלילה היא תופעה טבעית,

  • וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, הטל התאדה, ואז ישראל ראו וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר משהו דַּק, מְחֻסְפָּס, נימוח, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ, אך ברור היה שאין זה כפור או קרה.

  • וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל את הדבר הזה, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: מָן, מה, הוּא? כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: זה הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה מכאן ואילך.

  • זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר, מידת נפח — למעלה משני ליטר לכל גֻּלְגֹּלֶת, בהתאם ל מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. כל אחד יקבל מה' מידה קצובה.

  • וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ את הלחם שהיה מפוזר על פני המדבר, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט, הזריזים או החמדנים, שאספו יותר, ולעומתם האטיים או האדישים, שאספו פחות.

  • וַיָּמֹדּוּ, מדדו במידת עֹמֶר, לאחר שלקטו בכליהם השונים. וְהנה התברר להם ש לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר. בכליהם של כולם נמצאה מידה שווה לאדם. אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. כל אחד קיבל בדיוק עומר לנפש. כבר בלקיטתו של הלחם הזה ובמדידתו התברר שאין הוא מזון טבעי.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: המן שנלקט בבוקר מיועד להיאכל במשך היום. אִישׁ אַל יוֹתֵר, ישאיר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

  • וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. ייתכן שהיו אלה אנשים הרגילים לסרב להוראות באשר הן, כפי שמצוי בכל קבוצת אנשים גדולה; אך ייתכן שאנשים השאירו משום שטרם נאמר להם שאף מחר ירד מן, ועל כן ביקשו לדאוג למחרת. אבל וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, המן התמלא בתולעים או ברימות , ואחר כך — וַיִּבְאַשׁ, הסריח. וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה, מפני שלא שמעו, ועכשיו המן, שהוא מתנת שמים, נראה עלוב. גם מכאן מתברר אופיו החריג של המן, שכן באופן טבעי תולעים אינן ממלאות אוכל תוך כמה שעות, וגם תהליך ההבאשה הטבעי אטי יותר.

  • וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מיד אחרי שהטל התאדה, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ, לפי הכמות שלה נזקק לאכילתו, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ בהמשך הבוקר — וְנָמָס המן. כך היה יום אחר יום.

  • וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. כיוון שהמידות היו קבועות ולא היו תלויות במאמציהם, הם גילו שביום השישי, במקום עומר אחד לגולגולת, יש בכליו של כל אחד שני עומרים. וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה את דבר ההתרחשות החריגה הזאת.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' — שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר. מחר יהיה היום הקדוש שעליו דיברנו במרה, שדיניו לא פורטו עד כה. אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, את מה שאתם צריכים לאפות אֵפוּ היום, ביום השישי, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ — בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף, היתר הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. לא תוכלו לאכול את המנה הכפולה הזאת, ועל כן שמרו לכם אותה למחר.

  • וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, ולעומת מה שהתרחש בשאר הימים, המן שנלקט ביום הששי לֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כביכול גם ה' שובת היום, ואינו מייצר מן.

  • — שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי — שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

  • וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ אנשים שלא האמינו ורצו לבדוק בעצמם, או חמדנים מִן הָעָם לִלְקֹט בכל זאת, וְלֹא מָצָאוּ.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה, מתי מֵאַנְתֶּם, אתם ממשיכים לסרב לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי?! הגבלתי אתכם במעט מאוד חוקים, וכבר יש כאלה המפנים אליהם עורף.

  • רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם. שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

  • וַיִּשְׁבְּתוּ רוב הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

  • וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, כיוון שבראותם אותו לראשונה לא ידעו מה הוא, ותהו: מָן הוּא? בהיעדרו של שם אחר דבק בו הכינוי הזה. וכאן בא המשך תיאורו של המן: וְהוּא עגול לגמרי — כְּזֶרַע גַּד, הכוסבר, שזרעו קטן ועגול, אך לעומת זרע הגד, החום, המן היה לָבָן, וְטַעְמוֹ הטבעי כְּצַפִּיחִת, מין עוגה בִּדְבָשׁ. הקטע הבא מתייחס לדבר שיארע מאוחר יותר, אך הובא פה מפני שהוא דן בעניינו של המן.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': קחו מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, מהמן, כדי שיישאר לְמִשְׁמֶרֶת לְכל דֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ בדורות הבאים אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, למזכרת לעתיד.

  • וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

  • כַּאֲשֶׁר צִוָּה בהתאם לציווי ה' אֶל מֹשֶׁה, להניח מהמן לִפְנֵי ה', וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת ליד ארון הברית באוהל מועד לְמִשְׁמָרֶת, לזיכרון לאחד המופתים שעשה ה' עם ישראל במדבר.

  • וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת. אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. כאשר עברו עם יהושע את הירדן, פסק המן.

  • וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. מידת נפח זו היא עשירית ממידת האיפה.

פסוקים

  1. ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים
  2. וילינו [וילונו] כל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר
  3. ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב
  4. ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא
  5. והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום יום
  6. ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים
  7. ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי תלונו [תלינו] עלינו
  8. ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה
  9. ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם
  10. ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן
  11. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  12. שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם
  13. ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה
  14. ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ
  15. ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה
  16. זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו
  17. ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט
  18. וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו
  19. ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר
  20. ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה
  21. וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס
  22. ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה
  23. ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר
  24. ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו
  25. ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה
  26. ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו
  27. ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו
  28. ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי
  29. ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי
  30. וישבתו העם ביום השבעי
  31. ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש
  32. ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים
  33. ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם
  34. כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת
  35. ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען
  36. והעמר עשרית האיפה הוא

פסוקים מנוקד

  1. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־מִדְבַּר־סִין אֲשֶׁר בֵּין־אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  2. וילינו [וַיִּלּוֹנוּ] כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר׃
  3. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי־יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד־יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל־סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי־הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב׃
  4. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא׃
  5. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר־יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם׃
  6. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  7. וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל־יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו [תַלִּינוּ] עָלֵינוּ׃
  8. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־יְהוָה׃
  9. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם׃
  10. וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן׃
  11. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  12. שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
  13. וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת־הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃
  14. וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל־הָאָרֶץ׃
  15. וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה׃
  16. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ׃
  17. וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט׃
  18. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי־אָכְלוֹ לָקָטוּ׃
  19. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל־יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר׃
  20. וְלֹא־שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה׃
  21. וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס׃
  22. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה׃
  23. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר׃
  24. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד־הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא־הָיְתָה בּוֹ׃
  25. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃
  26. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה־בּוֹ׃
  27. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ׃
  28. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי׃
  29. רְאוּ כִּי־יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃
  30. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי׃
  31. וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ׃
  32. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  33. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן־שָׁמָּה מְלֹא־הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם׃
  34. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת׃
  35. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן׃
  36. וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא׃

מקומות

  • כנען

    שמה הקדום של ארץ ישראל