שמות-פרק-16

ביאורים

• וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוא חודש אייר.

• וַיִּלּוֹנוּ, התלוננו כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. מן הסתם היו עמם מעט תבואה, בקר וצאן, אך כיוון שעבר חודש מאז יצאו ממצרים, חלק מהמזון שהיה בידיהם כלה.

• וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מפני ששם יכולנו לפחות לאכול — בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, מזון היוצא מגדר הרגיל. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. לקיטתם היומיומית היא הניסיון.

• וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, את מה שילקטו יכינו לשם היום שלמחרת, וְהָיָה מִשְׁנֶה, כפליים עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. כפי שייאמר בהמשך במפורש, יום השבת הוא יום המנוחה, ובו אין ללקט את המן ואין לאפותו ולבשלו. משום כך, האוכל שיינתן ביום השישי יספיק גם בשביל מחרתו .

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כבר ב עֶרֶב, וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, והוא השומע אתכם והדואג לכם.

• וּב בֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה', וְנַחְנוּ, ואנחנו מָה, כִּי תַלִּינוּ, תתלוננו עָלֵינוּ?! איננו קובעים את הדברים, שהרי איננו אלא שליחיו ושמשיו של ה'. אתם נתונים תחת שלטונו הישיר.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אתם תיווכחו בהשגחתו של ה' עליכם בְּתֵת, בנתינתו של ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו. וְנַחְנוּ מָה — לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי ה', כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

• וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן, בהתגלות מיוחדת.

• וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

• שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר: בֵּין הָעַרְבַּיִם, אחר הצהריים תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

• וַיְהִי בָעֶרֶב, וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. באביב במדבר ניכרים הבדלים מובהקים בין היום והלילה, אף היווצרותה של שכבת הטל מסביב למחנה בלילה היא תופעה טבעית,

• וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, הטל התאדה, ואז ישראל ראו וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר משהו דַּק, מְחֻסְפָּס, נימוח, דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ, אך ברור היה שאין זה כפור או קרה.

• וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל את הדבר הזה, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: מָן, מה, הוּא? כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: זה הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה מכאן ואילך.

• זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר, מידת נפח — למעלה משני ליטר לכל גֻּלְגֹּלֶת, בהתאם ל מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם, אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. כל אחד יקבל מה' מידה קצובה.

• וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ את הלחם שהיה מפוזר על פני המדבר, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט, הזריזים או החמדנים, שאספו יותר, ולעומתם האטיים או האדישים, שאספו פחות.

• וַיָּמֹדּוּ, מדדו במידת עֹמֶר, לאחר שלקטו בכליהם השונים. וְהנה התברר להם ש לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר. בכליהם של כולם נמצאה מידה שווה לאדם. אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. כל אחד קיבל בדיוק עומר לנפש. כבר בלקיטתו של הלחם הזה ובמדידתו התברר שאין הוא מזון טבעי.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: המן שנלקט בבוקר מיועד להיאכל במשך היום. אִישׁ אַל יוֹתֵר, ישאיר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

• וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. ייתכן שהיו אלה אנשים הרגילים לסרב להוראות באשר הן, כפי שמצוי בכל קבוצת אנשים גדולה; אך ייתכן שאנשים השאירו משום שטרם נאמר להם שאף מחר ירד מן, ועל כן ביקשו לדאוג למחרת. אבל וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, המן התמלא בתולעים או ברימות , ואחר כך — וַיִּבְאַשׁ, הסריח. וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה, מפני שלא שמעו, ועכשיו המן, שהוא מתנת שמים, נראה עלוב. גם מכאן מתברר אופיו החריג של המן, שכן באופן טבעי תולעים אינן ממלאות אוכל תוך כמה שעות, וגם תהליך ההבאשה הטבעי אטי יותר.

• וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מיד אחרי שהטל התאדה, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ, לפי הכמות שלה נזקק לאכילתו, וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ בהמשך הבוקר — וְנָמָס המן. כך היה יום אחר יום.

• וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. כיוון שהמידות היו קבועות ולא היו תלויות במאמציהם, הם גילו שביום השישי, במקום עומר אחד לגולגולת, יש בכליו של כל אחד שני עומרים. וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה את דבר ההתרחשות החריגה הזאת.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' — שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר. מחר יהיה היום הקדוש שעליו דיברנו במרה, שדיניו לא פורטו עד כה. אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ, את מה שאתם צריכים לאפות — אֵפוּ היום, ביום השישי, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ — בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף, היתר — הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. לא תוכלו לאכול את המנה הכפולה הזאת, ועל כן שמרו לכם אותה למחר.

• וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, ולעומת מה שהתרחש בשאר הימים, המן שנלקט ביום הששי לֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כביכול גם ה' שובת היום, ואינו מייצר מן.

• — שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי — שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

• וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ אנשים שלא האמינו ורצו לבדוק בעצמם, או חמדנים מִן הָעָם לִלְקֹט בכל זאת, וְלֹא מָצָאוּ.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה, מתי מֵאַנְתֶּם, אתם ממשיכים לסרב לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי?! הגבלתי אתכם במעט מאוד חוקים, וכבר יש כאלה המפנים אליהם עורף.

• רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם. שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

• וַיִּשְׁבְּתוּ רוב הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

• וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן, כיוון שבראותם אותו לראשונה לא ידעו מה הוא, ותהו: מָן הוּא? בהיעדרו של שם אחר דבק בו הכינוי הזה. וכאן בא המשך תיאורו של המן: וְהוּא עגול לגמרי — כְּזֶרַע גַּד, הכוסבר, שזרעו קטן ועגול, אך לעומת זרע הגד, החום, המן היה לָבָן, וְטַעְמוֹ הטבעי כְּצַפִּיחִת, מין עוגה בִּדְבָשׁ. הקטע הבא מתייחס לדבר שיארע מאוחר יותר, אך הובא פה מפני שהוא דן בעניינו של המן.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': קחו מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, מהמן, כדי שיישאר לְמִשְׁמֶרֶת לְכל דֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ בדורות הבאים אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, למזכרת לעתיד.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

• כַּאֲשֶׁר צִוָּה בהתאם לציווי ה' אֶל מֹשֶׁה, להניח מהמן לִפְנֵי ה', וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת ליד ארון הברית באוהל מועד לְמִשְׁמָרֶת, לזיכרון לאחד המופתים שעשה ה' עם ישראל במדבר.

• וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת. אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. כאשר עברו עם יהושע את הירדן, פסק המן.

• וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. מידת נפח זו היא עשירית ממידת האיפה.