שמות-פרק-18

ביאורים

• יח וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. אף על פי שארץ מדין לא היתה קרובה מאוד למצרים, ואולי גם לא שכנה על דרך המלך, הגיעה אליה שמועתן של מכות מצרים ויציאתו של עם שלם ממנה, שכן אירוע זה בלט בחריגותו.

• וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, אחרי שמשה שילח אותה לבית אביה.

• וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ, אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי משה אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, מעין גֵּר שָׁם.

• וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, שמשמעותו — כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. ייתכן שאליעזר נולד לאחר שמת פרעה ואז ידע משה שניצל ממנו. בנכר . יתרו ראה אפוא חשיבות בהבאתם אל משה.

• וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם, שהוא המקום של הַר הָאֱלֹהִים.

• וַיֹּאמֶר יתרו, אֶל מֹשֶׁה באמצעות שליח ששלח אליו מבעוד מועד : אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ.

• וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ. לא ברור מי השתחווה למי, אך נראה שמשה כיבד את חותנו. אמנם ייתכן שיתרו לא היה מבוגר ממנו, אך הוא היה דמות מכובדת במקומו. למרות שבינתיים הפך משה למנהיגו של עם גדול, הוא המשיך להתנהג כלפי חותנו בכבוד כבעבר, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה אל אוהלו של משה.

• וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל. עד כה ניזון יתרו משמועות של עוברי אורח, ועתה שמע ממשה את סיפור הדברים לאשורם , וגם אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם ה' הן ממלך מצרים שרדף אחריהם, והן מפגעי הדרך.

• וַיִּחַדְּ, שמח יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.

• וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, לא רק אותך או קבוצה מסוימת, אלא אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם כולו מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.

• עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כִּי הציל בַדָּבָר אֲשֶׁר המצרים זָדוּ, זממו עֲלֵיהֶם, על ישראל — בו הם נענשו. יתרו ראה בטביעת המצרים בים סוף גמול על גזרת פרעה כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ.

• וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, הקרבת הקרבנות נהגה גם קודם שניתנה תורה. וַיָּבֹא אַהֲרֹן, אחי משה, וְכֹל זִקְנֵי, מכובדי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אכילה פולחנית מן הזבחים.

• וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לעבודתו הרגילה — לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, לנהל את ענייני הציבור. וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

• וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא — משה עֹשֶׂה לָעָם. יתרו ראה את חוסר הסדר סביב משה. עם עצום צובא על פתחו, וכל אחד מבקש לשמוע את הוראתו הישירה של המנהיג. וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ, ומחכה לך מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים, כי אני הוא הנביא, ואני יודע את חוקי אלוקים. גם אם אירע הדבר לפני מתן תורה, משה היה בדרגה הגבוהה ביותר, ועל כן אליו פנו בשאלות ובעניינים משפטיים.

• כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, עניין כלשהו, הוא בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. וגם כאשר אין הם פונים אלי כדי ליישב סכסוכים, אלא מתוך רצון ללמוד מה ראוי לעשות — וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

• וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

• נָבֹל תִּבֹּל, כצמח שאין מספקים לו את התנאים הדרושים לגדילתו, גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. לא תחזיקו מעמד כך. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. העם גדול כבר עתה, ומן הסתם יגדל וילך בהתמדה, ואם תתייחס לכל פרט ופרט המגיעים אליך — לא תעמוד בכך. אף האנשים סובלים מהיעדר הסדרים, שכן הם נדרשים להמתין שעות ארוכות.

• עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ, אתן לך עצה, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ כדי שתוכל לקיימה : הֱיֵה אַתָּה הנציג לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים, כשיעלו בפניך נושאים כבדי משקל, שיש לבררם, אתה הוא שתגיש אותם לפני האלוקים.

• וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, הזהר אותם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת שקיבלת מאלוקים, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ ש יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, מהן כיווני ההתנהגות הכלליים שעליהם לנהוג על פיהם.

• וְעם זאת, אַתָּה תֶחֱזֶה, תראה, תבחן מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, אנשים שעשו חיל בתחומים שונים, מוכשרים, מוצלחים, אמיצים ובעלי כושר הנהגה. מתוכם תבחר את אלה שהם גם יִרְאֵי אֱלֹהִים, גם אַנְשֵׁי אֱמֶת, ונוסף לזה שֹׂנְאֵי בָצַע, כסף המגיע שלא כדין. וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם — על העם, את האנשים הללו בתור שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. תתקיים היררכיה בין המנהיגים הללו.

• וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל, הנוגע לכלל האומה הם יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן, שלגביו אין הם זקוקים לשמוע את הוראתך, יִשְׁפְּטוּ הֵם. וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ את המשא, וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ בעול ההנהגה.

• אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, שהרי ידוע לי שלא תעשה דבר בלא שתקבל על כך הוראה מאלוקים — אז וְיָכָלְתָּ ל עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה, הנתון עתה במהומה, בחוסר סדר ובחוסר הנהגה, עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

• וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.

• וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל. שמא לא מצא די אנשים שנֵּיחַנו בכל המעלות האמורות, ועל כן הסתפק בתכונה זו בלבד, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם: שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. הוא בנה את ההיררכיה לפי כשרונותיהם למרות שבאופן עקרוני היו כולם ראויים לתפקיד.

• וְשָׁפְטוּ האנשים הללו אֶת הָעָם בְּכָל עֵת. כיוון שמונו שרים רבים, הם יכלו לטפל בעסקים הקטנים בכל עת, ואנשים לא הצטרכו לעמוד ולחכות עד שיתפנו אליהם. אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ, ישפטו הֵם.כאן באה הערה המתייחסת למועד מאוחר יותר,

• וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.