שמות-פרק-25

ביאורים

• פרק כה פס' א–טרשימת החומרים המיועדים למשכן מכילה מגוון פריטים — יקרים וזולים. מתוכם כל אחד מתבקש לתרום כפי רצונו ויכולתו. אף על פי שחלק מהוצאות המשכן נלקחו מכל ישראל בשווה בתור מס, לא היה זה החלק המרכזי. עיקרו של המשכן בנוי על רצון טוב ורוח נדיבה. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, כך, במלים הללו:

• דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צווה עליהם, וְיִקְחוּ לִי, בעבורי, לשמי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. כיוון שזוהי תרומה ולא מס, היא תלויה בנדיבות הלב.

• וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. רשימת החומרים מושתתת על תכנית הבנייה של המשכן, ולכן זוהי רשימה סגורה : זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. אלה הן שלוש המתכות המשמשות במשכן ובמקדש. מתכות אחרות שהיו מצויות בידי ישראל במדבר אינן ברשימה.

• וּתְכֵלֶת, צמר הצבוע בצבע שהופק מדם חילזון באחד מגוני הכחול, כנראה עמוק וכהה יותר מן הכחול. וְאַרְגָּמָן, צמר צבוע אדום הנוטה לסגול. צבעו הופק מחלזונות שונים. הארגמן נחשב יקר מאוד, ובמקומות רבים סימל גדולה. וְתוֹלַעַת שָׁנִי, צמר צבוע אדום בהיר, שצבעו הופק מכנימות. ומלבד חוטי צמר הכבשים הצבועים שֵׁשׁ, פשתן נקי ושער עִזִּים קלוע, שנחשב לגס יותר.

• וְעֹרֹת אֵילִם, זכרי הכבשים, מְאָדָּמִים, שהסירו מהם את השער וצבעו אותם באדום, וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. זהותו של התחש אינה ברורה. היו שאמרו שהוא בעל חיים שנכחד, והיו שראו בו מין דולפין או יונק ימי אחר. נראה שעורו היה יקר ויצרו ממנו נעליים. וַעֲצֵי שִׁטִּים, קורות עץ שיטה. בעץ חזק זה, העָמיד בפני תולעים ובפני רקב, השתמשו גם במצרים העתיקה.

• שֶׁמֶן הראוי לַמָּאֹר, בְּשָׂמִים לשם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אבני חן:

• אַבְנֵי שֹׁהַם. ייתכן שאלו הן אוניקס , אבנים שלָרוב גונן הוא צהבהב־חום . וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, אבנים משובצות. באבני השוהם ישתמשו לָאֵפֹד וְבאבני המילואים לשיבוץ ב חֹשֶׁן.

• וְעָשׂוּ לִי בני ישראל מִקְדָּשׁ, מקום מקודש, וְשָׁכַנְתִּי באמצעותו בְּתוֹכָם.

• כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, משה, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, שיפורטו בהמשך, וְכֵן תַּעֲשׂוּ אחר כך, כשתקיימו את הציווי. הציווי על הארון פרק כה פס' י–כבהכלי הראשון שה' מצווה על בנייתו הוא הארון שכן זהו הכלי הקדוש ביותר במשכן. המשכן נקרא 'משכן העדות' על שם העדות המונחת בארון. עניינו המרכזי של המשכן הוא בית ארצי ללוחות השמימיים. סדר הציוויים אינו מכתיב את סדר בניית הכלים או את מיקומם במרחב, אך ייתכן שהוא מבטא את דרגת חשיבותם. אף על פי שתיאורי המשכן וכליו מפורטים ומדויקים, פרטים רבים נעדרים מהם. עם כל הגילוי שיש בעניינו של המשכן, תמיד יישאר הקודש אפוף מסתורין .

• וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, גובהו. אורכו גדול מגובהו, ועל כן תיבה מלבנית זו אינה ניצבת אלא שכובה.

• וְצִפִּיתָ אֹתוֹ מעל עצי השיטים ב זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ. אין כאן הוראה לגבי אופן הכנת הארון ולגבי עובי הציפוי וצורתו. חכמים הסבירו כי אין זו הדבקת ציפוי על לוחות העץ, אלא הכנת יחידות ציפוי שלמות — ארגז זהב בפנים וארגז זהב בחוץ. וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר צורה מעוצבת כעיטור זָהָב סָבִיב. גודלו וצורתו של הזר אינם מפורשים בכתוב. מתוך הקִּרבה המצלולית בין המלים 'זר' ו'נזר', והעובדה ששניהם מקיפים סביב, נראה שהוא משמש מעין כתר לארון, כעין המצוי בשולחן.

• וְיָצַקְתָּ לּוֹ — לארון, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, פינותיו או רגליו, אף על פי שאין ציווי מפורש להתקין לו רגליים, וּשְׁתֵּי, שתי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, צדו האחד, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

• וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, קורות, מוטות עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ גם אֹתָם זָהָב.

• וְהֵבֵאתָ, השחל אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, כדי לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, באמצעותם, שכן המשכן וכליו צריכים להתאים למסע. מבחינה פיזיקלית קשה להבין כיצד טבעות זהב טהור — מתכת שאינה חזקה במיוחד — נשאו כובד כזה.

• בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים. לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. בדי הארון אינם רק אמצעי לנשיאתו; הם חלק ממבנה הכלי, ולכן אין להסירם גם כשהארון אינו זקוק להם לשם תזוזה ממקום למקום.

• וְנָתַתָּ אֶל, בתוך הָאָרֹן אֵת לוחות הָעֵדֻת, לוחות הברית אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

• וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, מכסה מ זָהָב טָהוֹר, ואף היא אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.

• וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, דמויות מלאכים יצורי מרום זָהָב, מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם. מגוש הזהב של הכפורת יש ליצור את הכרובים, שלא כתוספת לכפורת אלא כחלק מאותו גוש. פעולה זו אפשרית באמצעות יציקה, אך המלה מִקְשָׁה מרמזת על כך שעיצוב הכרובים לא ייעשה ביציקה לתבנית אלא באמצעות פעולת הקשה והכאה. אופן הכנה זה מסובך וקשה מאוד לביצוע . מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.

• וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מקצה הכפורת מִצד זֶּה, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה. מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.

• וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הכרובים יפנו זה לקראת זה, ועם זאת אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. מבטם יפנה מטה, לעבר הכפורת.

• וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה, וְאֶל תוך הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת לוחות הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

• וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, אפגש אתך שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זה עתיד להיות מקום התגלותי אליך. הציווי על השולחן פרק כה פס' כג–ללאחר הציווי על עשיית הארון, הכלי היחיד שיועמד בתוך קודש-הקודשים, ה' מצווה את משה על עשיית השולחן והמנורה, ששניהם יוצבו בקודש. בתוך הארון היו מונחים לוחות הברית, ועל כן הוא ביטא את דבר ה'. הזר שעליו נחשב אפוא כדימוי לכתר תורה. השולחן יועמד במקום גלוי יותר, ועליו יונח לחם הפנים. על כן הוא נחשב כמגלם את שפע הברכה החומרית שה' משפיע על עולמו וזר הזהב שעליו זוהה עם כתר מלכות, המבטא את השלטון ואת הדאגה לצרכי העם.

• וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן מ עֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

• וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב, כמו הארון, אף השולחן יעוטר במין כתר.

• וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת שגובהה טֹפַח, טֶפח סָבִיב. וְעָשִׂיתָ את זֵר ה זָהָב האמור לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.

• וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, הפינות אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו של השולחן.

• לְעֻמַּת, מול הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת, והן ישמשו לְבָתִּים, כלי קיבול לְבַדִּים, למוטות לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן בהם.

• וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב, וְנִשָּׂא בָם, באמצעותם אֶת הַשֻּׁלְחָן. כמו הארון, אף השולחן ניתן לנשיאה ממקום למקום באמצעות הבדים.

• וְעָשִׂיתָ גם את כלי השולחן: קְּעָרֹתָיו העשויות להכיל סולת או בצק, וְכַפֹּתָיו המיועדות להכלת הלבונה, וּקְשׂוֹתָיו, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם, וּמְנַקִּיֹּתָיו, עמודים משני צדי השולחן, שאליהם יוצמדו הצינורות כך שייווצרו מעין מגרות זו מעל זו, אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן, שיסוככו מעל השולחן. וכל אלה — זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

• וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לחם שיש לו חזית, והוא יונח לְפָנַי תָּמִיד.הציווי על המנורה פרק כה פס' לא–מ כמו הארון, שגילם את כיסאו של ה', וכמו השולחן, המקבילים לרהיטי ביתו של אדם, תשמש במשכנו של אלוקים גם המנורה, המקבילה לכלי התאורה האנושי.

• וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. כמו כפורת הארון וכרוביו, אף המנורה לא תיעשה ביציקה ולא בחיבורן של חתיכות, אלא כעיצוב של גוש זהב אחד באמצעות הקשה. יְרֵכָהּ, בסיס המנורה. לפי מסורת חכמים, היו לירך המנורה רגליים. וְקָנָהּ — הקנה המרכזי שלה, או: כלל קניה, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, עיטורים שונים שמיקומם יפורט להלן — מִמֶּנָּה יִהְיוּ, כולם ייעשו מאותו גוש זהב.

• וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

• שְׁלֹשָׁה גְבִעִים, העשויים ליופי, מְשֻׁקָּדִים, מעוצבים ומעוטרים באופן דק ועשויים בשקידה ובזהירות, או: בעלי תבליטים בצורת שקדים, בַּקָּנֶה הָאֶחָד, בכל קנה. ונוסף על הגביעים היה גם כַּפְתֹּר, שצורתו אינה ידועה, וצורת פֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח — כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כל קני המנורה ייעשו מזהב, ויהיו שווים בעיטורי הגביעים, הכפתורים והפרחים.

• וּבגוף ה מְּנֹרָה, בקנה האמצעי שלה, אַרְבָּעָה גְבִעִים, מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. גם הכפתורים והפרחים יעוצבו בצורת השקדים האמורה בגביעי הקנים.

• וְכַפְתֹּר יהיה תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים האחרים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, כך לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. התבנית החוזרת היא עיטור של כפתור בכל נקודת חיבור של צמד קנים בקנה האמצעי.

• כַּפְתֹּרֵיהֶם של הקנים וּקְנֹתָם עצמם — מִמֶּנָּה יִהְיוּ. ייעשו מהמנורה עצמה, כֻּלָּהּ, על קניה וקישוטיה מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.

• וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ, כלי הקיבול לשמן ולפתילות שעל הקנים — שִׁבְעָה. שישה על הקנים היוצאים מצדיה, והקנה המרכזי — גוף המנורה. וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ, ידליקו את הפתילות שבנרות, וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. כל הלהבות יפנו כלפי הקנה המרכזי, או: כלפי חזית המנורה, השטח שלפני הקנה המרכזי.

• וּמַלְקָחֶיה, המלקחיים שישמשו לטיפול בפתילה, וּמַחְתֹּתֶיהָ, כלי גריפה וכלי קיבול קטנים, מעין כפות שתחתיתן שטוחה וצדם הקדמי פתוח, ובהן ייטלו את הפתילות השרופות מן הנרות — כל אלה עשויים זָהָב טָהוֹר.

• כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ ו אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. המשקל הכולל של המנורה וכליה הוא כיכר זהב טהור, כשלושים עד חמישים קילוגרם זהב, לפי שיטות החישוב השונות.

• וּרְאֵה וַעֲשֵׂה את המנורה ושאר הכלים בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. על אף אריכות הלשון קשה מאוד לתאר במלים צורות מורכבות ומפורטות אלו. לכן ה' הראה למשה את תבנית הכלים, כך שיוכל להדריך את האומנים בעשיית הכלים כראוי. משה ראה משכן של מעלה, ובו כל הכלים ופרטיהם, וחיזיון זה השלים את מה שלא תואר בלשון בשלמות. על פיו יוכלו ליצור את הכלים הממשיים במשכן שלמטה.