שמות-פרק-27

ביאורים

• כז וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מקום ההקרבה המרכזי מ עֲצֵי שִׁטִּים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. גובהו הנמוך — פחות מקומתו של אדם ממוצע — שאינו פרופורציונלי לשטחו הגדול, הביא אחדים לפרש ששלוש האמות האמורות כאן אינן מציינות את מלוא גובהו אלא חלק מסוים ממנו, משפת מקום הילוך הכהנים ('הסובב') עד גג המזבח.

• וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו. לפי מסורת חכמים הקרנות עשויות בליטות ישרות ורבועות עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו. מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו. הקרנות אינן עשויות מתוספת חומר, אלא הן בנויות מתוך העצים שמהם ייעשה גוף המזבח. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ — את המזבח כולו נְחֹשֶׁת.

• וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו, סיריו כדי לְדַשְּׁנוֹ, לסלק ממנו את הדשן, הפיח והפסולת הנותרים מן הקרבנות וְיָעָיו, כלים לגריפת הדשן וּמִזְרְקֹתָיו, כלי קיבול לאיסוף דם הקרבנות ולזריקתו על המזבח וּמִזְלְגֹתָיו, כלים הדומים למזלגות של היום, אך גדולים מהם שנועדו להנחת חתיכות הבשר על המזבח או להפיכתן וּמַחְתֹּתָיו, מעין כפות לחתיית גחלים והעברתם ממקום למקום. לְכָל כֵּלָיו, את כל הכלים האלה תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת.

• וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר, משטח מנוקב ככברה, מַעֲשֵׂה, עשוי רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת. נוסף על ציפוי הנחושת של המזבח. וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו של המזבח, שישמשו להשחלת מוטות הנשיאה בהן.

• וְנָתַתָּה אֹתָהּ — את הרשת הזאת תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ, הבליטה המקיפה את המזבח מן הקיר שלו החוצה, מִלְּמָטָּה. וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. חלקה העליון של הרשת יתחיל מתחת לכרכוב שבחלקו העליון של המזבח, וחלקה התחתון של הרשת יגיע עד חצי גובה המזבח.

• וְעָשִׂיתָ בַדִּים, מוטות לַמִּזְבֵּחַ, בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת.

• וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת שעל הרשת כנגד קצות המזבח, וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ בנשיאתו ממקום למקום.

• נְבוּב לֻחֹת, מסגרת חלולה, ללא תחתית ומכסה של לוחות עץ מצופים נחושת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. כאשר יעמידו אותו במקום, ימלאוהו באדמה; וכשיצאו לדרך, ירוקנו אותו מן האדמה ויישאו רק את המסגרת בבדים. כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר, כֵּן יַעֲשׂוּ בני ישראל. הציווי על החצר כז פס' ט–יטמן המזבח, מוקד העבודה בחצר המשכן, עובר הכתוב לציוויים על בניית החצר עצמה.

• וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן, לִפְאַת, לצד נֶגֶב תֵּימָנָה, דרום קְלָעִים, מעין וילון המיועד בעיקר להסתרה, לֶחָצֵר. הקלעים עשויים מקליעתם-קשירתם של חבלי שֵׁשׁ, פשתן מָשְׁזָר, קלוע. מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ היריעה הקלועה לַפֵּאָה הָאֶחָת, לצד האחד,

• וְעַמֻּדָיו של השש, שממנו ייקלעו היריעות הללו, או: של החצר עֶשְׂרִים. את הקלעים יתלו על עשרים עמודים שהמרחק ביניהם חמש אמות. וְאף אַדְנֵיהֶם, המחזיקים את העמודים עֶשְׂרִים, והם ייעשו מ נְחֹשֶׁת ולא מכסף כמו האדנים הפנימיים. לעומת זאת, וָוֵי הָעַמֻּדִים, שעליהם יתלו את הקלעים, וַחֲשֻׁקֵיהֶם, החישוקים שהקיפו את העמודים לקישוט או למניעת התבקעות — ייעשו כָּסֶף.

• וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ — קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת. וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם — כָּסֶף.

• וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם, מערב, שגם הוא צד סגור — קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה, עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה, באותה מתכונת.

• וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה, אף הוא חֲמִשִּׁים אַמָּה.

• וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף, בצד אחד של השער, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.

• וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, צד השער השני חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אמה קְלָעִים, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.

• וּבאמצע, לְשַׁעַר הֶחָצֵר — מָסָךְ מפואר עֶשְׂרִים אַמָּה, שייעשה מ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, פשתן, הכול מָשְׁזָר ו מַעֲשֵׂה רֹקֵם. עַמֻּדֵיהֶם, המחזיקים את המסך אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה. בפתח לא יהיה שער כבד, אלא מסך מקושט בלבד, המיועד להסטה או לגלילה לשם כניסה אל החצר.

• כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים, מוקפים חישוקי כֶּסֶף, וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.

• אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה, וְרֹחַב החצר חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, חמישים משני צדיה. חצר המשכן תהיה מלבן מדויק. וְקֹמָה, גובה קלעי החצר יהיה חָמֵשׁ אַמּוֹת והם מ שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.

• לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ, הכלים הנדרשים להכנתו, להקמתו ולפירוקו או לתחזוקתו וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר, הנצרכות להחזקת המשכן, שכן אם תישוב ביריעות ובקלעים רוח, היא עלולה להפכם למעין מפרשים, ולהסיע את המבנה כולו ממקומו — כל הכלים הקבועים והיתדות עשויים מ נְחֹשֶׁת. ייתכן שפסוק זה בא להדגיש שאין בהם כלי ברזל כלל. ה ציווי על הדלקת נר התמיד כז פס' כ–כאבין החומרים שנדרשו למשכן נמנה גם השמן למאור. הציווי על הבאת השמן לצורך הדלקת נר התמיד משלים את רשימת כלי המשכן הנוכחית, וביניהם המנורה. לאחר הציווי על המבנה והכלים באים הציוויים על דברים הקשורים למימוש העבודה בהם — הדלקת המנורה ובַהמשך בגדי הכהנים המשמשים במקדש. ציוויים אלו שונים מקודמיהם גם בכך שהם ציוויים לשעה ולדורות, מה שאין כן מבנה המשכן, שתבניתו ומידותיו היו זמניות. בהמשך יופיעו כלים נוספים שטרם הוזכרו — מזבח הקטורת והכיור — שאולי אינם נתפסים חלק מן המבנה המרכזי.

• וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, נקי, כָּתִית. הכתיתה היא הכאה על הזיתים הבשלים, שבעקבותיה ניגר מן הזיתים שמן. זהו שמן מובחר ונקי יותר מן השמן המופק באמצעות כתישה ולחיצה במכבש. השמן מיועד לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

• בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר מכסה עַל הָעֵדֻת, בקודש יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה'. הנרות יודלקו בערב, והם יישארו דולקים במשך הלילה. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הכהנים חייבים להדליק את הנרות, ועל בני ישראל מוטלת החובה לספק תדיר את השמן לנרות אלו.