שמות-פרק-7

ביאורים

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה, נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים, דמות בעלת כוח ועצמה, לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, ישמש כשליחך.

• אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, ובסופו של דבר — וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

• ואולם קודם לכן אֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, ואתן לו כוח לסבול את העונשים הקשים — וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, ובאמצעותם יתגלה כוחי בעולם.

• וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, על כן — וְנָתַתִּי אֶת יָדִי הקשה בְּמִצְרָיִם, יבואו על ארצו מכות ועונשים שונים, וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי, אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים, במכות ובעונשים גְּדֹלִים.

• וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי, בהפנותי ידי עַל מִצְרָיִם להכותה, וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

• וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ בדיוק. מכאן והלאה הם היו בעיקר סבילים. משה ואהרן קיבלו הוראות מה' וביצעו אותן כשליחים בלבד. כאן מופיעה הערה היסטורית:

• וּמֹשֶׁה — בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן — בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה. גם באותם ימים, שבהם תוחלת החיים היתה לעתים ארוכה יותר, הם נחשבו אנשים שאינם צעירים. משה ואהרן התחילו את שליחותם הציבורית בגילים שבהם אדם אחר עשוי לסיים את חייו הפעילים. המופת שקדם למכות פרק ז פס' ח– יג קודם שה' יפליא את מכותיו בפרעה ובמצרים, הוא מצייד את משה ואת אהרן במופת שאותו יציגו לפני פרעה. מופת זה דומה במובנים אחדים לאות הראשון שהראה ה' למשה ליד הסנה בחורב.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

• כִּי, כאשר יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה כשתבואו אליו, לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, הוכחה לאימות דבריכם שאתם שלוחים אלוקיים, וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה, ומטך יְהִי, יהפוך לְתַנִּין.

• וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיְהִי לְתַנִּין.

• וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, כחיקוי למשה, שהורה לאהרן לעשות המופת, קרא גם הוא לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים שבחצר המלוכה, וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם, חַרְטֻמֵּי, מכשפי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם, בכשפיהם, או: בתחבולותיהם ובמעשים שיש בהם אחיזת עיניים, כֵּן —

• וַיַּשְׁלִיכוּ גם הם אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם. אולם אחר כך וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. המטה-התנין של אהרן בלע את המטות-התנינים של חרטומי פרעה.

• וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר, כפי ש דִּבֶּר ה' מראש — שמלך מצרים לא ייכנע במהרה. מ כת דם פרק ז פס' יד–כד לאחר המופת המקומי הקטן שהראו משה ואהרן לפרעה ולסובבים אותו, מתחילה עתה סדרת מכות שהיקפן רחב — הן חלות בכל ארץ מצרים. כל מכה תכלול שני יסודות: א. מופת — הוכחה לכוחו של ה' לגבור על חוקי הטבע, לשם הודעת שמו ויכולתו של ה'. ב. נזק למצרים — פגיעה קשה בתושביה כדי ללחוץ עליהם ועל מלכם להוציא את ישראל. המכה הראשונה, מכת דם, תשנה את כל מימי מצרים לא רק בצבעם אלא בכל תכונותיהם. הפגיעה ביאור, מקור חיותם של המצרים, חריפה ודרמטית מאוד. השלכותיה עשויות להיות מעשיות, כלכליות, פוליטיות ודתיות. ייתכן שפרעה אמר למשה ואהרן במפורש שאין הוא מקבל את דבריהם, וייתכן שלא דחה אותם באופן גלוי, אלא נהג בגינוני אדיבות סתומים.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, פרעה אטום מלשמוע, מֵאֵן, סירב לְשַׁלַּח הָעָם.

• לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה לרחוץ, להתפנות, לטייל או: לערוך פולחן במי היאור. וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וְאת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ.

• וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה.

• כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' — הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

• וְלכן הַדָּגָה, הדגים, אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, משום שאין היא יכולה לחיות בדם, וּבָאַשׁ, ויסריח הַיְאֹר, מריקבון הדגים הרבים. די בריח בלבד להפוך את מי הנילוס לבלתי ראויים לשתייה. וְנִלְאוּ, ולא יהיו מסוגלים מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, שליחך לביצוע המכה הזאת : קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם. בתנועת הרמת ידך והפנייתה לכיוון המים, תבטא את כוונתך שפעולת המטה תשפיע על כל מימי מצרים : עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם, תעלות המים הראשיות שנמשכו מהנילוס וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, בורות ומאגרים אחרים, וְכל אלה יִהְיוּ ל דָם. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, במים שליד העצים והאבנים, כגון בגנים,

• וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיָּרֶם אהרן בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם.

• וְאכן, הַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. וַיְהִי הַדָּם בְּכָל מקום שהיו בו מים ב אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיַּעֲשׂוּ כֵן, והפכו מים חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, המלומדים והמומחים שהקיפו את פרעה בְּלָטֵיהֶם, בלהטיהם — בכשפיהם או בתחבולותיהם. על כן — וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

• וַיִּפֶן פַּרְעֹה מהיאור וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת, שם לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.

• וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר כדי לשאוב מַיִם נקיים שלא הוכו במכת הדם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.מ כת צפרדע פרק ז פס' כה — פרק ח פס' יא מכת צפרדע היא מפגע מאוד לא נעים ומטריד, והקולות הנלווים אליה אינם מאפשרים להסיח ממנה את הדעת כלל. עם זאת, אין זו עדיין מכה קטלנית, ואין בה כדי לסכן את שלום תושבי מצרים.

• וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה', שהתחיל להכות אֶת הַיְאֹר. המכה ארכה שבוע,

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו שוב : כֹּה אָמַר ה': שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

• וְאִם מָאֵן ממאן, מסרב, אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף, מכה אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.

• וְשָׁרַץ הַיְאֹר, יתמלא כולו צְפַרְדְּעִים. בשל מספרן הרב הן לא יישארו ביאור בלבד, אלא יתפשטו בכל מקום: וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, אך לא יתרכזו שם במקום אחד, אלא יתפזרו בכל הבית, כולל בַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ, וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, בכלי הבצק שלך.

• — וּבְכָה, ובך וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים. הן יטפסו גם על בני אדם. אם לא תיזהרו, הן ייכנסו אף לפיותיכם.