שמות-פרק-9

ביאורים

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

• כִּי אִם מָאֵן, מסרב אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם,

• הִנֵּה יַד ה', החזקה והמסוגלת לפגוע הוֹיָה, הוֹוָה, כבר עתה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה — בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן — דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד, מחלה קשה הפוגעת בחיות הבית.

• וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, וְלֹא יָמוּת מִכָּל הבהמות השייכות לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

• וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד, זמן, לֵאמֹר: מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. משה הזהיר את פרעה מן המכה העתידה להתרחש, וציפה להמשך סרבנותו. על כן לא נשא ונתן אתו ולא המתין לתגובתו.

• וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת. וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם, אבל מִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.

• וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה לבדוק, וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד. עובדה זו היתה אמורה להוכיח לחלוטין כי יד ה' היא המכה אותו, ושאין מדובר במחלה טבעית. אולם, וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, מן הסתם שוב תלה את הדבר במעשה כשפים, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. מ כת שחין פרק ט פס' ח– יב כמו למכות השלישית והתשיעית, הכינים והחושך, גם למכה השישית, השחין, לא קדמה התראה. כך נוצר ריתמוס המראה על מבנה ברצף המכות ומארגן אותן בסדרות של שלוש. מבחינה אחרת מחולקות המכות לשתי סדרות של חמש מכות. בחמש המכות הראשונות פרעה מתעקש ומסרב לאפשר לישראל לצאת מתוך בחירתו החפשית . הוא המכביד והמקשה את לבו שלו. ברוב המכות שבמחצית השנייה, החל מן המכה הזאת, ה' הוא המחזק את לבו בעל כורחו. ייתכן שאילו היתה בידו הבחירה, היה נכנע מלפני ה' ומשלח את העם, אך אפשרות זו נמנעת ממנו.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, מַלאו את שתי הידיים הצמודות של כל אחד מכם פִּיחַ כִּבְשָׁן, אפר תנור, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.

• וְהָיָה הפיח לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. כאשר מפזרים כמות כזאת של פיח אפילו במקום קטן — הפיח נמוג ואינו ניכר כלל לעין; ואילו כאן הוא יתפשט בכל הארץ. וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה ל שְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת, מחלת עור בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה, וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

• וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים אפילו לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם, ועל כן התביישו במראה גופם, חשו אי נוחות בעורם המגורה או שעסקו בגירוד, וּבְכָל מִצְרָיִם.

• וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה. מכ ת ברד פרק ט פס' יג –לה בהתראה שלפני מכת ברד ה' מדגיש כי המכות אינן מיועדות רק להפעלת לחץ על פרעה. בראש ובראשונה הן מכֻוונות לטעת בלב פרעה ובלבות עבדיו ועמו את ההכרה בדבר עליונותו ויחידותו של ה'. הברד שבו הכה ה' את פרעה, היה הרסני במיוחד. את הזדעקותו של פרעה נוכח הברד אפשר לתלות לא רק בנזקי הברד אלא גם בחריגותו במצרים — ארץ מדברית היונקת את מימיה מלמטה, מן הנילוס. אפילו ירידתו של גשם היא אירוע נדיר במצרים, ועל ירידת ברד לא נשמע באזור זה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי,

• כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.

• כִּי עַתָּה כבר שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וָאַךְ, והכיתי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. הדֶּבר היה מסוגל להדביק גם בני אדם, ואתה וצבאך הייתם עלולים להישמד במכה זו, ואז איש לא היה נותר להתנגד להוצאת ישראל ממצרים ולהכרה במלכות ה'.

• וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, קיימתי אותך, השארתי אותך בחיים — בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, כדי שתיוודע ממשלתי בְּכָל הָאָרֶץ.

• עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל, מתעלל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם בהצהרותיך שבהן ביטאת הסכמה עקרונית לשלחם, אך ביצוע הדבר נמנע בעטיים של עיכובים טכניים ובירוקרטיים.

• הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה, מאז נוסדה וְעַד עָתָּה.

• וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז, קַבֵּץ אֶת מִקְנְךָ ששרד ממכת הדבר או שהובא מאזור אחר, כגון מגושן שהיתה ארץ מרעה ובה ישבו ישראל. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה. כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. כוח נפילתו של הברד ימית את האנשים ואת בהמותיהם. מכיוון שמשה לא היה מעוניין בהריגתם אלא בהבאת המופת שיראה את כוח ה' ואת גדולתו, הוא יעץ להם להיכנס אל מקומות מסתור.

• הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵנִיס, הבריח, הציל אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. חלק מעבדי פרעה קיבלו את דברי משה ויראו את ה', ועל כן התגוננו;

• וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' — וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם — עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל, כלפי הַשָּׁמַיִם, וַה' נָתַן קֹלֹת, רעמים וּבָרָד, וכתוצאה מן הברקים שליוו את הברד — וַתִּהֲלַךְ, ירדה מן השמים אֵשׁ אָרְצָה, וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי, לאומה. במצרים, שתרבותה תועדה כבר בשנים קדמוניות, לא נרשם אירוע כזה.

• וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.

• רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן — אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה בָּרָד.

• וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, ייתכן שהפעם נבהל במיוחד, בשל מקורו העליון של הברד, ואולי גם מחמת עצמת הרעמים. כנראה לא שמע קולות כאלה בחייו, מה עוד שהם לֻוו בברד העלול להיות קטלני. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: חָטָאתִי הַפָּעַם. כלומר ה' הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, הנוהגים שלא כראוי.

• הַעְתִּירוּ אֶל ה', הפצירו וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד, ודי יהיה בקולות שנשמעו כבר ובברד שירד עד כה, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת, מן הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' להתפלל, כי אינני מתפלל בתוך מרכז הממלכה. או-אז הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' שייכת הָאָרֶץ.

• וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ — יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים, ולא התכוונתם בכנות להודאתכם ברשעותכם.

• וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה שהיו בשדות באותה עת נֻכָּתָה, הוכו על ידי הברד כִּי הַשְּׂעֹרָה היתה אָבִיב, בשלב הבשלות, וְהַפִּשְׁתָּה היתה גִּבְעֹל. צמחו בה כבר גבעולים, וכבר לא היתה צמח רך. על כן נשברה.

• ולעומתן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. הן צומחות בתקופה מאוחרת יותר. לכן לא ניזוקו מן הברד. הערה זו חשובה משום שהיא מסבירה כי גם לאחר מכת ברד הקשה נותרו גידולים, שעתידים ללקות במכה הבאה.

• וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה'. וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה.

• וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת, וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. לאחר שהגיעה הרווחה, פרעה הרגיע את עצמו, שהמהומה הזאת לא היתה אלא תופעת טבע מאיימת שחלפה.

• וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה.