יחזקאל-פרק-12

ביאורים

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, בְּתוֹךְ בֵּית־הַמֶּרִי, המרדנים אַתָּה יֹשֵׁב, בני הגולה שאתה יושב בתוכם הם ציבור של מורדים בה', אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ, אָָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ. העם שבבבל ממאן לקבל את התוכחות, וייתכן שהוא מסרב להאמין שנגזרה גלות ממושכת על העם וכי ירושלים תיחרב, כִּי בֵּית מְרִי הֵם. כיוון שזה אופיים וזה נוהגם, תצטרך אתה לגרום להם לראות ולשמוע:

  • וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה, בגדים פשוטים ואביזרים שמתאימים להיטלטלות בדרך הארוכה לגלות, וּגְלֵה יוֹמָם, לאור היום לְעֵינֵיהֶם. וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל־מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם. הם יראו אותך נודד מביתך. בכך תמחיש להם את הרעיון, שעונש הגלות נגזר על העם ועתיד להיות אף חמור מכפי שהוא נתפס בהווה. אוּלַי על ידי מעשיך המתמיהים יִרְאוּ, יתבוננו, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, ודיבורים לבדם כנראה אינם מספיקים להם.

  • וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כּפי ש אדם מכין לו ליציאה לדרך, כְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם, ביום הם יראו אותך אוסף ומכין כלי נדודים, וְאַתָּה תֵּצֵא מצויד בכלים אלו בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם, כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה, כפי שבדרך כלל יוצא אדם לגלות.

  • לְעֵינֵיהֶם חֲתָָר, חפור לְךָ בַקִּיר עד שייפער בו חור גדול, וְהוֹצֵאתָ בּוֹ את כלי הגולה עמך.

  • לְעֵינֵיהֶם עַל־כָּתֵף תִּשָּׂא, בָּעֲלָטָה, בחשכת הערב תוֹצִיא את מיטלטליך עמך. את פָּנֶיךָ תְכַסֶּה, כמי שמפחד שיראו אותו או מתבייש, וְלֹא תִרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ, כשתצא יהיו פניך מכוסים כך שטווח ראייתך יצומצם , כִּי־מוֹפֵת, דוגמא נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. התנהגותך תמחיש להם את עתידם העלום. הנביא איננו שואל שאלות אלא ממלא פקודות גם כשאינן נוחות לו.

  • וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם, וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד, כאדם הנס על נפשו בלי להקים רעש וללא אמצעים ועזרת אנשים. בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי, עַל־כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם.

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר שלמחרת לֵאמֹר׃

  • בֶּן־אָדָם, הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֵּית הַמֶּרִי, מָה אַתָּה עֹשֶׂה? למרות אופיים המרדני הם סקרנים להבין את מעשיך. ייתכן גם שזו שאלה היפותטית.

  • אֱמֹר אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַנָּשִׂיא, המלך, והכוונה כאן כנראה לצדקיהו מלך יהודה עליו הַמַּשָּׂא, המטען הפיסי שעל הכתף, וגם: החזון הנבואי הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם, ול כָָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם, בתוכה. כאן נאמר לצופים במעשה, שמה שנגלה לעיניהם הוא נבואה.

  • אֱמֹר: אֲנִי מוֹפֶתְכֶם, הדוגמה לכם, וכן: האות לאמתות הנבואה לכשתתממש. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם – ליושבי ירושלים. בַּגּוֹלָה, בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ.

  • וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָם, אֶל, על כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא. בדרך כלל, מלך לא יברח ומשא על כתפו, אבל במקרה זה יצטרך המלך להימלט בחשאי מתוך העיר עם שאר הבורחים ולא לבלוט במהומה. בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לו לְהוֹצִיא בוֹ, את פָּנָיו יְכַסֶּה, יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לָעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ. אמנם המלך יכסה את פניו בעיקר כדי שלא ייראה, אבל גם נוח לו בכך שעינו לא תפגוש באיש מחמת הבושה. ובעניין המלך ה' מוסיף:

  • וּפָרַשְׂתִּי אֶת־רִשְׁתִּי עָלָיו, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי. הוא יכול להימלט באפלת הלילה ולהתחמק מכל רודפיו הצרים עליו, ומכל מקום במלכודת שלי הוא ייתפס ולא יצא לחופשי. וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה, אל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְאוֹתָהּ לֹא־יִרְאֶה, וְשָׁם יָמוּת.

  • וְאת כֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו, עֶזְרֹה, עוזריו של צדקיהו וְכָָל־אֲגַפָּיו, זרועות שלטונו, אֱזָרֶה לְכָָל־רוּחַ, הם יברחו, וְחֶרֶב אָרִיק, אשלוף אַחֲרֵיהֶם.

  • וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִי, כשאפזר אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת.

  • וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר, אנשים ספורים, כי כל האחרים ימותו מֵחֶרֶב, מֵרָעָב וּמִדָּבֶר, ואותם הפליטים ייוותרו לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת־כָָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם, את כל מה שעשו ומה שנעשה בהם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם. וְיָדְעוּ הכול כִּי־אֲנִי ה'. נבואה נוספת המלֻווה במעשה הנביא :

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

  • בֶּן־אָדָם, לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ, בזעזוע תֹּאכֵל, וּמֵימֶיךָ בְּרָָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה. גם כאן על יחזקאל להמחיש את נבואתו בהצגה ממשית: עליו לאכול ולשתות תוך כדי הקמת מהומה ומתוך מתח וחרדה.

  • וְאָמַרְתָּ אֶל־עַם הָאָרֶץ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל, שעל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ, וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן, בתדהמה יִשְׁתּוּ, לְמַעַן, מתוך ש תֵּשַׁם, תתרוקן אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ, מפני חֲמַס כָָּל־הַיּשְׁבִים בָּהּ.

  • וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת, המיושבות תֶּחֱרַבְנָה, וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה. וכיוון שהעונשים הללו יתקיימו על פי גזרתי, כאשר הם יתרחשו – וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.חזונות העתיד המבטיח שהעם פיתח לעצמו בעזרתם של ל הטוטני לשון, מגידי עתידות ומפריחי סיסמאות, יטפחו על פני העם בקרוב, כאשר יתקיימו דברי ה' ביד נביאו. הנביאים העממיים המתוארים בפרק זה, למעשה אינם נביאים. הם אינם מקבלים מסרים נבואיים מה' אלא עושים את המקובל בעולם בתחום הנבואה באותו הזמן: הם 'מנבאים' עתידות, וככלל, הם מספקים ללקוחותיהם את הדברים שברצונם לשמוע. כישוריהם הרטוריים והאחרים, בנוסף לתכנים החיוביים שבפיהם, גורמים לאנשים להקשיב להם. בסופו של דבר, נביאים אלה אינם רק נוכלים אלא גם אנשים רעים מפני שבפועל הם משחיתים את החברה. לולא הם אפשר שאנשים היו קשובים יותר למציאות, ולא היו נתפסים להבלים. אלמלא נבואותיהם אפשר שהרשעים היו מנסים לשוב מדרכם, והצדיקים היו מתחזקים. הנבואות השקריות שיבשו את דעת הקהל, ולכן נביאים אלה ייענשו בחומרה.

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

  • בֶּן־אָדָם, מָה־הַמָּשָׁל, הפתגם המליצי הַזֶּה לָכֶם הרווח עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יַאַרְכוּ הַיָּמִים – וְאָבַד כָָּל־חָזוֹן, הזמן יחלוף ובינתיים הנבואות יחדלו מלהתקיים עד שייבטלו . כשאנשים ראו שהפורענויות שחזו הנביאים הקודמים לא התקיימו, שכן ירושלים עדיין ניצבה על עומדה , הם לא טענו שהנבואה היא שקר, אלא ראו בנבואה, גם זו המתייחסת לימים הקרובים, חזון המתייחס לעתיד הרחוק. בדחייה זו מנעו מן הנבואה לגעת בהם.

  • לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה, וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם פתגם הפוך: קָרְבוּ, יקרבו הַיָּמִים ועמהם דְבַר כָָּל־חָזוֹן. דברי החזונות יתקיימו בקרוב.

  • כִּי אז, כשיתממשו הדברים, לֹא יִהְיֶה עוֹד כָָּל־חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק, דברי חלקות וחנופה של קוסמים בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לא יאבד כל חזון כדברי הפתגם; חזונות השווא המציגים תמונה אופטימית, הם שיאבדו.

  • כִּי אֲנִי ה' אֲדַבֵּר רק אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה, כל דברי מתממשים. לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד התגשמות דברי, כִּי בִימֵיכֶם, בֵּית הַמֶּרִי, אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

  • בֶּן־אָדָם, הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים: הֶחָזוֹן אֲשֶׁר־הוּא – יחזקאל חֹזֶה, לְעוד יָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא. על כן אנו יכולים להמשיך את חיינו הטובים בנחת ושלווה.

  • לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: לֹא־תִמָּשֵׁךְ עוֹד התקיימות כָָּל־דְּבָרָי, את אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. הנבואות שאתם שומעים מפי עומדות להתגשם. אמתות הנבואה תתגלה במהרה, ואז ישתנה גם מעמדו של הנביא, והוא יהפוך מאדם המנבא את העתיד, שחושדים בו שאינו דובר אמת, למי שכל נבואתו התממשה והוא הוכר כנביא אמת.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  2. בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם
  3. ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל־מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה
  4. והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה
  5. לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו
  6. לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־מופת נתתיך לבית ישראל
  7. ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם
  8. ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר
  9. בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה
  10. אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם
  11. אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו
  12. והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ
  13. ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות
  14. וכל אשר סביבתיו עזרה [עזרו] וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם
  15. וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות
  16. והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה
  17. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  18. בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה
  19. ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה
  20. והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה
  21. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  22. בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון
  23. לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון
  24. כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל
  25. כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה
  26. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  27. בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא
  28. לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  2. בֶּן־אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית־הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם׃
  3. וְאַתָּה בֶן־אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל־מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה׃
  4. וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה׃
  5. לְעֵינֵיהֶם חֲתָר־לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ׃
  6. לְעֵינֵיהֶם עַל־כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ כִּי־מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃
  7. וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל־כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם׃
  8. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר׃
  9. בֶּן־אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה׃
  10. אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם׃
  11. אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ׃
  12. וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָם אֶל־כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ׃
  13. וּפָרַשְׂתִּי אֶת־רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא־יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת׃
  14. וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עזרה [עֶזְרוֹ] וְכָל־אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל־רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם׃
  15. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת׃
  16. וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  17. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  18. בֶּן־אָדָם לַחְמְךָ בְּרַעַשׁ תֹּאכֵל וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה תִּשְׁתֶּה׃
  19. וְאָמַרְתָּ אֶל־עַם הָאָרֶץ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ מֵחֲמַס כָּל־הַיֹּשְׁבִים בָּהּ׃
  20. וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  21. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  22. בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזוֹן׃
  23. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל־חָזוֹן׃
  24. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל־חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל׃
  25. כִּי אֲנִי יְהוָה אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  26. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  27. בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא׃
  28. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא־תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • ישראל
  • בבל

    ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
    משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.